Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. (ב', י"ט)
ראוי להבין מדוע הקדים הכתוב, במאמר: וכל אשר יקרא לו כו' טרם היה קורא, יותר מהנכון היה שיאמר הכתוב, אחרי אשר קרא להן שמות, וכל אשר קרא לו האדם הוא שמו, ויתבאר לנו הענין על פי מדרשם ז"ל (במקומו): אמרו מלאכי השרת מה טיבו של אדם? אמר להם הקב"ה: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה כו', אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין. העבירן לפני האדם, אמר זה שור וזה חמור כו'. ומהראוי להתבונן גם בזה, כי מה זאת להם למלאכי מעלה שנעדרו ידיעה זו והאדם ידע.
אבל כלל הענין בזה, הוא על פי מה שבארנו למעלה באורך, אשר כל הכחות והמדות הטובות והרעות, נחלקו לברואי מטה, אשר כל אחת תשמש בכחותיה ומדותיה הפרטיים, המוטבע בהם ולא תעשה מה שחולק לאחרת. כי אין לה בחירה ורצון, רק טבעה המכריחה להנהגותיה ולתנועותיה, כמארז"ל: אלמלא לא נתנה התורה, היינו למדין צניעות מחתול, גזל מנמלה ועריות מיונה (עירובין ק', ב'). והאדם, הוא הכלול מכולם, מכחותיהם וממדותיהם, ובידו נתן הקב"ה הבחירה שיבחר לשמש באשר יחפוץ, ועל כל אלה יביאהו אלהים במשפט.
עוד ידענו, כי שם כל נברא, הוא לפי בחינתו ושימושו ומדותיו הפרטיים, כמארז"ל למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותיה. אנפה, שמנאפת עם חברותיה כו'. (חולין ס"ג, א') והאדם, אחרי שהוא כלול מכולם, מכל המדות והכחות, אליו מוכנים ועומדים כל השמות מברואי מטה, לפי עת השתמשו, בהמדה מהמדות אשר לה יאות השם ההוא.
ועל כן יעקב עליו השלום בברכו את בניו עליהם השלום, חלק להם תארים נפרדים, שונים זה מזה. גור אריה, יהודה. דן, נחש. וכן זולתם. והוא מפאת הכרתו והבחנתו בבחינת כל אחד, והמדה אשר הוא משמש בה ביותר, קראו בשם הנאות אלי'.
והנה ידענו, כי האישים העליונים גם להם, חלק הקב"ה לכל אחד ואחד מדותיו וכחותיו, והמה מובדלים ומופרדים במדותיהם, יש בזה מה שאין בזה. אשר על כן החליטו רז"ל: אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. שהוא מסיבת היותו משולל ממדות הפכיות ומהם הכעס והרצון רחמים ורוגז וכמוהם. אבל השם יתברך נטע בהם, בכל אחד כח פרטי שישמש בו כל ימי היותו בל יעתק ממנו, ומה שהוא ההיפך מכחו וממדתו, אין לו בה הבחנה, ממהותה ואיכות פעולתה. ולא ירגיש במה שמתנגד להמוטבע בו. והן לעילה זו, היו מלאכי השרת משוללים מידיעה זו, לנקוב שמות הנבראים, יען היותם נעדרים ההבחנה בכח כל אחד ומדתו. לא כן האדם, עם היותו כלול ומשוכלל, ממדות וכחות הפכיות, עיניו תראינה תכונת המוני הנבראים, והתבונן במהותם, ואיכות פעולתם ומדתם של כל אחד, מפאת היותם כלולים ונמצאים גם בו על כן ידעם בשם.
וזהו כוונת הכתוב: ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. ומבאר סיבת קריאתו לאמר: וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלומר, גם לו מוכן ויאות השם ההוא, בעבור כי המדה ההיא כלולה גם בו. ולכן לכלם בשם יקרא.