Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והארץ היתה תהו ובהו. מדרש ר' אבהו אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד (תהלים א', ו'). "והארץ היתה תהו ובהו". אלו מעשיהן של רשעים. "ויאמר אלהים יהי אור" אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהן חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב: "וירא אלהים את האור כי טוב". הוי, במעשי צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים (פרשה ב', ח').¹
footnotes: ¹ וטהורים אמרי נועם מפי ידידי הרב מו"ה אליהו מ"צ דפה נ"י על המדרש שבפתיחה כי למעלה ממאמר זה בסמוך אמרו: ר' שמעון בן לקיש פתר קרא בגליות: תוהו זה גלות בבל וכו'. והכוונה בזה על דרך מאמר הנביא עליו השלום: הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט (מלאכי ב' י"ז). ונקדים לזה עוד מאמר המדרש: היו צריה לראש (איכה א', ה') יכול על מגן, תלמוד לומר: על רוב פשעיה. והמאמר פלאי. אבל הרצון בזה עם מאמרם ז"ל (חגיגה י"ג ב'): בנבוכדנצר שהשליטו הקב"ה על כל העולם כולו, שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו. ולכן היו צריה לראש כי המיצר לישראל נעשה ראש (סנהדרין צ"ח ב'), וכמאמר: וישמח עליך אויב הרים קרן צריך (איכה ב', י"ז).אבל אפשר היה לחשוב כי אנחנו אין לנו נפקא מיניה מזה ואין בצע ויתרון אלינו בין אם אנחנו מסורים ביד אומה שפלה או ביד מלך אדיר, וזהו "יכול על מגן" שאין לנו נ"מ מזה. תלמוד לומר: על רוב פשעיה. והוא על דרך שכתב האלשיך ז"ל על מאמר: נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו (משלי י"ט, י"ב). פירוש: שלא יקשה אלינו אם אנחנו רואים ההצלחה הגדולה אשר היתה בנבוכדנצר ונחשוב לומר כי הקב"ה מתנקם בנו חס ושלום עד כי הוא משלם טובה תחת הרעה אשר עשה עמנו, לא כן הדברים, כי ההצלחה וההתנשאות אשר היתה לו היא כטל על עשב, רצונו כי מטר סוחף כאשר ירד על עשב הלא יפסיד את העשב כי ישפילהו לארץ, אבל הטל על העשב הוא מקיימו ומחזיקו, כן תדע ותבחין, כי התנשאות הצרים הוא טוב נשגב, כטל על עשב. כי לולא כן היה מהצורך להוסיף ביסורים בפועל ממש, עד אשר ינוקה העון ופשע רב, לכן נדיבות יעץ הקב"ה, שלא להרבות במכאוב הצרות, רק להרבות הצלחת השונאים להגדיל הצער רק בלבבנו. למען אך זה לבדו יטהרנו מעונינו ולא נצטרך לקבל יסורים בפועל ממש. וזהו "יכול על מגן" שאין לנו בזה מאומה מה שהיו צרינו לראש. על זה נאמר: על רוב פשעיה. רצה לומר: ואנחנו אין בנו כח לסבול רוב הצרות והיסורים הראויים עליהם, לכן הוא יתברך מצער אותנו בהצלחת הצר. ועיין "קול יעקב" במקומו, משל נכבד על זה, והעתקתי הדברים פה כי שמתי בהם נוספות. ומעתה, הנה הספק הזה בצלמו ובדמותו היה על גולי בבל, בראותם הצלחת השוסה בם והצדיקים היו לבז ולמשסה והיה עולה על לבם פן חס ושלום מאס בהם הקב"ה והוא מתנהג עמהם עתה על דרך הנוקם ונוטר ומרים קרן הצרים. ובהם הוא חפץ לעשות על ידם נקמתו. וזהו: באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ. וזהו ממש מאמר: ואיני יודע באיזה מהם חפץ. פירוש: אם הוא אוהב אותנו, אז הוא בוחר יותר במעשה הצדיקים למען יגינו עלינו במעשיהם הטובים. או ח"ו בהיפך, שהקב"ה מאס בנו ח"ו ורוצה להתנקם, ע"כ הוא רוצה במעשה רשעים. אבל כשהוא אומר: וירא אלקים את האור כי טוב, הוי, חפץ הקב"ה במעשיהן של צדיקים. כמאמר: "לא מאסתים" בימי כשדים. "ולא געלתים" בימי חשמונאי ובניו. "לכלותם" בימי המן (מגילה י"א).
המחברים ז"ל כבר האריכו למעניתם בביאור מאמר נפלא זה אבל הסכת ושמע אשר נראה לדעתי בביאורו על דרך מאמרם ז"ל: קדושים תהיו. הדא הוא דכתיב: ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיה ב' ט"ז) (ויקרא רבה פרשה כ"ד, א'). והדברים סתומים וחתומים.
אמנם דע כי הנה אל הקב"ה ב' דרכים להתגדל ולהתקדש בעולם. אחד מה שנאמר: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ג'). כי הרואה המעלות ומדות חמודות הטהורות והקדושות אשר בישראל, שכתוב בהם: כי חלק ה' עמו (דברים ל"ב, ט'). מה שהם רק אפס קצהו ממה שחלק ה' מהודו לבשר ודם, כש"כ איך יערוך גדולתו וקדושתו של הקב"ה לאין סוף ותכלית, אשר ממנו נאצלו המדות האלו. וכמו שמצאנו לרז"ל (ויקרא רבה י"ג): אלכסנדר מוקדון כד הוי חמי לשמעון הצדיק אמר ברוך אלהי שמעון הצדיק. הדרך הב' כאשר ישראל חייבים חס ושלום, אז יתגדל ויתקדש על ידי עשותו בהם דיניו ומשפטיו. כמאמר: נודע ה' משפט עשה (תהלים ט', י"ז). וכמאמר: כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה (משלי ט"ז, ד'). כי מיום רעה אשר אל הרשע יסובב גם כן פעולה טובה למענהו יתברך. וכמאמר: כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. (ישעיה כ"ו, ט')
ומעתה יפה שאל הקב"ה מאתנו: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו (ויקרא י"ט, ב'). כלומר, הלא טוב טוב לכם לבחור הדרך הראשון, שתהיו אתם קדושים ועל ידי קדושתכם תקדשו את שמי. וביאר ואמר: כי קדוש אני ה' אלהיכם, ר"ל כי לפני יש ב' דרכים להתקדש בעולמי אם ברחמים ואם בדין ומשפט. וזהו: הדא הוא דכתיב, כי הדברים האלה הלא הם כתובים במקרא אחר: ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעי' ה', ט"ז) הוא דרך אחד. והשני: והאל הקדוש נקדש בצדקה. כאשר ישראל יתנהגו במישרים בקדושה ובטהרה. ואם כן טוב לכם לבחור את החיים ואת הטוב וקדושים תהיו. ועל ידי קדושתכם תקדשו את השם הנכבד.
ומעתה יפה אמרו רז"ל תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים. אור אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהן חפץ יותר. פירוש: אחר כי אותו קידוש שם שמים המושג על ידי רשעים הוא גדול יתר מאוד, על אחת שבע, מהמסובב על ידי צדיקים. כמו שהפליג הכתוב במשפט הרשע: וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך (דברים י"ג, י"ד). אבל כשהוא אומר: וירא אלהים את האור כי טוב וכו'.
והדמיון בזה לדאקטאר שנעשה סוחר וכל רואיו התפלאו עליו לאמר, היעלה על לבו להתעשר גם מן מסחרו כמו שהצליח תחילה בהיותו דאקטאר, ויענה ויאמר: הלא תדעו הלא תבינו מה בא לנגד עיני אז ומה בא לנגד עיני עתה. הלא אז הייתי רואה את הנגע וכל מחלה, עתה עיני רואות כל אבן יקרה וכל כלי חמדה, אז היה כל עסקי עם השוכבים על דמשק ערש, בהם עור ופסח כל צרוע וכל זב. עתה אני עוסק עם אנשים סוחרים מכובדים הלוקחים כל עין.
וזה ממש חקירת רז"ל: ואיני יודע באיזה מהן חפץ יותר. כי באמת על ידי מעשה רשעים ומשפטם המר, יש רווח יותר כמאמר: וכל ישראל ישמעו וכו' אבל עם מי יעסוק הקב"ה עם הזבים ומצורעים, אבל ברבות הטובה במעשה הצדיקים יעמיק הקב"ה עם תמימים וישרים. וזהו כשהוא אומר: וירא אלהים את האור כי טוב הוי, חפץ הקב"ה במעשיהן של צדיקים, גם כי אין הרווח גדול כ"כ, ואינו חפץ במעשיהם של רשעים.