ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים (י"ד, ל')

והוא פלא כי משמעות המאמר אשר עד היום ההוא לא נושעו ישראל מיד מצרים, והדבר לא כן הוא כי כבר היו חפשים בצאתם כי גורשו ממצרים אך הוא יתברך סיבב על פרעה שיחזק את לבו לרדוף אחריהם אשר לפי בחירתו כבר היה מתכבד ויושב בביתו.

וכן נאמר בעצם היום הזה הוציא ה' כו'. גם במאמר משה אל העם אל תיראו כו', כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד כו', ראוי להעיר מה היה לו לדבר על לבם לא תוסיפו כו', כי מהיום ההוא והלאה מה להם לדאוג יותר על מלכות מצרים מעל הזולת מהממלכות אחר כי כבר הם מבחוץ.

והנראה עם מה שזכרנו למעלה כי ישראל יצאו ממצרים קודם הקץ הנאמר לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והיתה הסבה לזה מה שלא יכלו לסבול עוד מושב הארץ ההוא כמאמר ולא יכלו להתמהמה, והוא מבואר בארוכה בספרי האמת אשר על כן הוצרכו ישראל להשלים השעבוד הזה בגלות המלכיות כי לא נגאלו כי אם לזמן להרגיע אותם מעט כמספר השנים הרמוזים במאמר ונושנתם, ואם היה מצרים קיים בזמן ההוא היה הוא היותר ראוי אל השלמת השעבוד הזה, כי הוא החל להיות נוגש על חוב ועבדום וענו אותם ונשאר השט"ח בידו, והקב"ה רצה להצילנו מידו הקשה שלא ישעבד בנו עוד לעולם על כן קיים בו מאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.

וזהו שקראו ז"ל במדרש על גאולת מצרים מאמר נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים היינו העומדת ליצוד מעצמה, ועל כן גם אם העוף הנלכד יהיה ניצל פעם מתוך המוקש עם כל זה כל עוד שהפח קיים אינו בטוח שלא ילכד בו פעם אחרת בלתי כאשר יהיה הפח נשבר, כן לולא כי שיבר יתברך גאון מצרים עודנה לא היינו בטוחים מהם גם כי נמלטנו ממצודתם והוא על ידי מה שסבב יתברך עליו לרדוף אחר ישראל ויטבע בים.

וזהו מאמר משה התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, ולבל יאמרו ישראל עם כל זה מה לנו לצרה הזאת טוב היה יותר באם לא רדף כלל, לזה אמר כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו', כלומר בכוונה סבב על מצרים כן למען הצל אתכם מידם שלא ישעבדו בכם עוד. וזהו ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים.¹ כלומר אך בהיום הזה שנטבעו בים הושע ה' את ישראל מידם תשועת עולמים כי מהיום בטוחים הם גם אם ישתעבדו עוד לא ישתעבדו אל מלך קשה ועם קשה כפרעה ומצרים:

footnotes: ¹ והקרוב לומר בזה על דרך מאמר המלאכים אל לוט (פרשת וירא) אל תבט אחריך עיין רש"י שלא ניצל לוט בזכות עצמו רק בזכות אחרים אינו ראוי לראות במפלתם*, ואם כן אם היו ישראל בגלות מצרים ארבע מאות שנה בשלימות היה נתמרק עונש מכל וכל והיתה הגאולה בזכות עצמם אבל כשהיו רק רדו שנה מקום לומר שלא נגאלו רק בזכות אבות ואם כן איככה ראו במפלת מצרים, על זה הקדים ואמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים היינו תשועתם היתה מסבת מפלת מצרים וכמו שנתבאר לפנינו כי נתקיים בהם מאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו כי הגיע הזמן שיקלנו כליון ואבדון כי נתמלא סאתם על ידי קושי השעבוד אשר הטילו עליהם, ועל ידי זה כבר היה נחשב רד"ו שנה לארבע מאות שנה, ולכן וירא ישראל את היד הגדולה וירא ישראל אף מצרים מת על שפת הים, מפי מהר"א ז"ל. *[הערה: ויתכן עוד כי המלאכים היה רצונם להמציא זכות על לוט שיהיה ראוי להנצל, כי הנה אם יבוא אחר ויתנבא ויאמר על עיר כלילת יופי כי למחר תתהפך ותהי למעי מפלה יצטרך השומע אל אמונת אומן שיאמין לו, ועל כן סיפר הכתוב ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו ויהי כמצחק בעיניהם, וכלשון המדרש שאמרו עיר שוקטת מלאה שמחה ושירים איך תתהפך ואם כן זה בעצמו זכות גדול אל לוט, אבל המלאכים חשבו אולי גם הוא איננו מאמין בהחלט רק יאמר בלבו למיחוש מיהא בעי וירא גם מהספק על כן עשו בחינה ואמרו לו אל תבט אחריך. אכן אשתו יצאה עמו רק מהצד הספק ובלבה היה אולי הוא שקר ודבר נמנע על כן הביטה בכל פעם אחריה לראות אם יאמת דברי המלאכים על כן ותהי נציב מלח כי מעתה אין לה זכות להנצל. עוד יתכן על דרך שני עניים באו על פתח בית עשיר ובבואם שברו כלי זכוכית יקרה, וימהרו וילכו החוצה, והעשיר היה אז בחדר הפנימי ובשמעו קול השבירה וירא כי אין איש, רץ החוצה, והעניים האלו עשו בערמה ודברו איש אל רעהו נסעה ונלכה לפניו, לא נביט אחרינו כי כאשר נביט מאחרינו יבין העשיר כי אנחנו עשינו לו ההיזק ורצוננו לראות אם רודפים אחרינו או לא, לכן יכשר יותר לבל נביט אחרינו רק ללכת הלאה, הוא הדבר באנשי סדום כי היו רעים וחטאים וחייבים הרבה אליו יתברך, ולוט היה גם כן בחברתם רק בזכות אברהם באו המלאכים והצילו אותו, לכן יפה אמרו אליו אל תבט אחריך כי אם יביט אחריו אז ירגישו המשחיתים כי גם הוא חייב וירדפו גם אחריו.]