עוד במדרש: דבר אחר אז ישיר משה הדא הוא דכתיב ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך (תהלים נ"ט, י"ז) ואני אשיר עוזך לעתיד לבוא וארנן לבקר חסדך כו', כי היית משגב לי באדום ומנוס ביום צר לי בגוג ומגוג (פרשה כ"ג, ו').

הנה כדי לבוא אל תכלית כוונת דבריהם ז"ל שהסבו משמעות מאמר ואני אשיר על נסים העתידות, וגם להבין מאמר וארנן לבקר כו', נקדים מאמר המשורר ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי (תהילים י"ג, ו'), עוד מה שכתוב: ה' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאד (שם כ"א, ב'). באור הדברים כי אנחנו עם בית ישראל מצווים על שני דברים אשר האחד יכחיש ויסתור את השני, והם הבטחון בהאלהים והשמחה בישועתו. והוא כי כבר כתב החסיד ז"ל בחובות הלבבות כי משפט הבוטח השלם להיות תמיד בשמחה במה שיש יכולת ביד הבורא יתברך להטיב לאדם, וכל כך יחליט השמחה בלבו כאלו כבר השיג הטובה עד שלא יהיה אצלו חילוק כלל בין טרם השגתו מחסוריו לאחר כך, וכאשר אמר הנביא ז"ל כי אם שישו וגילו עדי עד, אשר אני בורא (ישעיה ס"ה, י"ח). ממש כבן העשיר שהוא שש ושמח מתפאר בעושר אביו אף כי אין בידו מאומה, בהיות מוחלט אצלו כי כל העושר הזה שמור בעבורו ולא ימנע ממנו אביו מאומה.

אמנם המצוה השניה היא סותרת מופתי שלמות הבטחון והוא מה שאנחנו מוזהרים להודות לו על כל דבר ודבר ולתת לו בכל יום מעין ברכותיו ולשמוח על כל טובה שנשיג ממנו יתברך שמו, כמאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך (דברים כ"ו, י"א) אשר מכל זה יתנכר כי בלבו היה ההיפך, כמו הנושה מעות מאנשים הרבה ומהם בטוחים ונאמנים גדולים שאין בלבו ספק כלל על גביית חובותיהם, ומהם אנשים קשים לא יאבו לפרוע חובות הקפתם, אשר באם יבוא אחד לבשר לו כי ראה אחד מבעלי חובותיו מכין מעות לפרוע לו חובו, הנה משפט המבשר ההוא מן הנושה יהיה כך: אם האיש הזה המכין המעות הוא מהאנשים הבלתי פורעים חובותיהם והנושה כבר התייאש ממנו הנה יעיר את עצמו לתת להמבשר תשורה על בשורתו כי הכניס בלבו שמחה חדשה מה שלא עלה על לבו כלל, אבל לא כן באם המכין מעות החוב הוא איש בטוח ונאמן גדול הפורע חובו תמיד בזמנו כי לבשורה זו ולשמחה מה הוא עושה, כן הדבר בהבוטחים באלהים כי אותו שהוא מקטני אמנה וכל זמן שאין הטובה בידו לא תפעל בו מאומה להעיר עצמו אל השמחה אבל עוד הוא דואג ומצטער הנה בתת ה' אליו טובתו מה מאד ירבה לשמוח ולשוש עד כי תחייב אותו שמחתו להודות ולהלל לה' על הטוב שגמלו אחרי שלא עלה לבו שמחה ובטחון מקודם, אבל מי שלבו שלם עם ה' ובוטח בישועתו עד היותו מלא שמחה בעוז ויכולת המקום ב"ה כאלו כבר השיג טובתו אם כן איה איפא תתעורר שמחה בלבו בתת לו ה' דבר בהיות הטובה ההיא בלתי מוחשת אצלו כלל לענין מחודש.

והן אמת כי על זאת התפאר המשורר על עצמו ואמר ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך כלומר אני בחסדך בטחתי אף טרם השגתי הישועה בפועל, ואם כל זה לא מנעתי עצמי משמוח אחר כך, וזהו יגל לבי בישועתך, וזהו גם כן ה' בעזך ישמח מלך, כלומר על היות הדבר אצלך בכח וגם בישועתך מה יגל מאד, כלומר אחרי כי תבוא התשועה בפועל, ואמר הטעם תאות לבו נתת לו, והוא כי באמת יש לשאול על עילת הדבר הזה, היינו מאין יתנוצץ בלב הבוטח ההוא מה שיעיר אותו אל השמחה בהשיגו טובתו אחר כי היתה אצלו מוחלטת כאלו כבר היתה בידו.

אבל נקח דמיון על זה מאורח שהזמין אותו בעל הבית לסעודתו, ואחרי אכלם אמר לו הבעל הבית תדע כי גם למחר אני מזמינך אצלי והודה לו האורח על בשורתו ועל טובתו, ויהי ממחרת אחרי כלותם לאכול ויברך האורח את בעל הבית ההוא בקול גדול והודה לו על טובתו ועל חסדו אמר לו הלא אתמול הזמנתיך וגם ברכתני תמול על הבשורה הזאת ועתה מה לך עוד לברכני היום, אמר לו האורח אתמול הגיעתני הבשורה אחרי כי שבעה לה נפשי באכלי מכל בסעודת הצהרים, ואף כי האמנתי וידעתי כי למחר אהיה רעב ואתה תטיב עמדי להשביעני עם כל זה עודנה לא היה מורגש בלבי צער הרעבון גם לא טובת השביעה של מחר, לא כן עתה הנה הייתי רעב וצמא ואתה בחסדך השבעתני מטובך, הנה אני מרגיש ערבות טובתך ומוחשת אצלי בשלמות על כן כהיום אודך בכל לב.

כן הדבר בהבוטח כי האמנם הוא שש ושמח בישועת ה' בלב נאמן לאמר באם יחסר לי איזה דבר לא ימנע ממני יתברך ואם חלילה יפגענו איזה מקרה יצילנו ה', עם כל זה עדן אין הצער ההוא מורגש לו כלל גם לא טובת ההצלה ולכן אחר כי יחסר לו איזה דבר ויחננו ה' כי יפגעו בו המקרים בפועל וירגיש בם ויצילנו ה' הנה אז ודאי יתחדש ויתעורר בשמחה יותר גדולה בהיותו מרגיש אז יקרת וטובת ההצלה כמה היא (וזהו שהמליצו ז"ל (ברכות מ') בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו כלומר לא מן העתיד לבוא כי אין טובתם מורגשים אצלך עדיין) וזהו ה' בעזך ישמח מלך, רצה לומר במה שיש יכולת ועוז בידך להושיע ועם כל זה ובישועתך מה יגל מאד, כלומר אחר כי תושיע לו בפועל יגל וישמח ביותר, והעילה בזה תאות לבו נתת לו, כלומר כי יותר מוחש אצלו הדבר אחר כי נכסף לו והשיג תאות לבו. וזהו גם כן ואני בחסדך בטחתי ועם כל זה יגל לבי בישועתך, וכנזכר לעיל, והטעם - אשירה לה' כי גמל עלי. וזהו גם כן ואני אשיר עוזך כלומר על הכח והעוז שיש בידך להושיעני ועם כל זה - וארנן לבוקר חסדך כלומר אחרי בוא התשועה בפועל, והטעם - כי הייתי משגב לי ומנוס ביום צר לי, ועל כן התשועה יותר מורגשת מאשר בתחילה:

ומעתה מה נמרצו דברי המדרש אז ישיר משה הדא הוא דכתיב ואני אשיר עוזך כי הנה כבר זכרנו למעלה כי בגאולת מצרים היתה כלולה גאולת העתיד עם כל פרטי הנסים העתידים להעשות, ועל זה יורה מאמר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר, לומר כי השירה הזאת עיקר תכליתה ופעולתה עתידים ישראל לשורר לעתיד וכמאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ובדרש: היה לי ויהיה לי. וזהו שסמכו ז"ל הדא דכתיב ואני אשיר עוזך לעתיד לבוא, כלומר כעתה אמרו שירה על כח ועוז גאולת העתיד המקווה הכלולה עתה בגאולה זו, ועוד וארנן לבוקר חסדך כלומר עם כל זה אכפיל לשורר בבוקר בהתחדש הנסים האלה לעתיד לבוא, והטעם - כי היית משגב לי באדום ומנוס יום צר לי בגוג ומגוג, כלומר לכן בעת תושיעני מידם יהיו אז הנסים יותר מורגשים מאשר בתחלה. וזהו גם כן הרמז במה שכתב אז ישיר כו' ויאמרו לאמר כלומר החליטו בלבם לשיר עוד אחר כך בבוא הנסים אל הפועל בעתיד: