עוד במדרש: דבר אחר אז ישיר משה הדא הוא דכתיב קדמו שרים אחר נוגנים (תהלים ס"ח, כ"ו) אמר ר' יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותה הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחם הקב"ה, אמר להם לגיונותי נתונים בצרה ואתם אומרים לפני שירה כו', וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה יקדימו בני תחלה הדא הוא דכתיב אז ישיר משה אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל אחר נוגנים אלו המלאכים, ולמה, כך אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדימו תחלה אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם, אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים (פרשה כ"ג, ז').

וטרם נבוא אל ביאור דבריהם נבין תחלה הטעם במה שתיארו ז"ל ישראל על שם שרים וכן מצינו במדרש וזה לשונו: שיר השירים נאמר שירים ושבחים למי שעשה אותנו שרים בעולם (שיר השירים רבה פרשה א', י"א). והוא ענין פשוט בדברי הנביא עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ"ג, כ"א), הכוונה כי אותנו פקד יתברך לשורר עוזו ולהלל כבודו בעד כל הנבראים מה שלא עשה כן לכל גוי, וזהו תהלתי יספרו כלומר תהלתי המחוייבת לי מכל סוגי הנבראים יספרו הם. והדבר הזה הוא המופת האמתי שאנחנו העיקריים בכל ביתו וכל פעולותיו אך למעננו הם וכמליצת המשורר מושיבי עקרת הבית כו',¹ וזהו אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה (תהילים פ"ד, ה'), עד כי הפליגו רז"ל בגודל חשיבותנו אצלו יתברך שצוה להקדים שירת ישראל אל שיר המלאכים וזהו אמר להם הקב"ה יקדימו בני תחלה שנאמר קדמו שרים אלו ישראל אחר נוגנים אלה המלאכים.

footnotes: ¹ וכמליצת המשורר מושיבי עקרת הבית וזהו אשרי יושבי ביתך. וזהו הרצון בדברי המשורר ע"ה אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו (תהלים קמ"ד), כיון בזה לספר אושר הצלחת ישראל במה שהם נבחרים לנצח בבית ה' ואמר כי טובתם כפולה ומכופלת כמו בשיתן המלך אל אחד לבוש מלכות וכליל תפארת לסימן על גדולתו וחשיבותו בעיניו, הנה גם אם יהיה הלבוש הזה מהדברים הנמכרים בזול עכ"ז סימנא מילתא הוא כי גדלו המלך וכי נשאו על כל השרים, ומה גם אם יהיה הלבוש הזה יקר בעצמו רצוף בזהב ורב פנינים אזי תהיה מתנתו כפולה, וזהו שבא המשורר ע"ה להעריך מתת מלכנו הקדוש ית"ש בשתים ואמר אשרי העם שככה לו, היינו אשר זכו למתנה יקרה ונכבדת כזו לקבל תורת אלהים חיים ולעבוד עבודתו ולשרתו, הב' אשרי העם שה' אלהיו כי על ידי זה יבחן במופת נאמן כי הוא אלהינו ואנחנו עמו:

אבל עם כל זה מהצורך לנו לתת טעם בדבריהם ז"ל שסיימו ולמה כך אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם כו', אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם. אשר לפי דבריהם מעתה מה יתפאר עוד האדם ומה יתהלל באשר לו משפט הקדימה בשיר. ממש כאשר אורחת אנשים באים אל הבית הנה הנכנס ראשון תהיה כניסתו לאות ולעד כי הוא היותר נכבד מכלם, אולם אם יהיה האיש הזה לבוש קרועים הולך ערום ויחף מצטער מן הקור אין להוכיח מקדימת כניסתו מאומה על חשיבותו ותתבטל ממנו התפארות בדבר זה, כן מה ענין חשיבות והתפארות קדימת שיר ישראל אל המלאכים אחר אשר הוא אך מדאגה פן ימות.¹ אמנם כבר בא המשורר ע"ה והתיר זאת במה שאמר אשירה לה' בחיי אזמרה לאלוקי בעודי יערב עלי שחי אנכי אשמח בה' (שם ק"ד, ל"ג) ירצה כי עם כל זה הרבה מן הטוב השיג האיש ההוא בכניסתו תחלה אל הבית כי הכניסה עצמה היא לו לתועלת נמרץ להציל אותו מן הקור. כן ענין קדימת שירת האדם אל המלאכים וזהו - אשירה לה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי כלומר כל עוד שאני חי מטעם האמור במדרש הנזכר לעיל, ואל תאמר שאין זה שבח להתפאר בקדימה כזו על זה אמר יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה', כלומר עם כל זה הוא זכות גדול אל המקדים בדבר יקר כזה וכדאי לי הדבר הרבה בהיות שיחתי ערב לפני ה' יתברך ומשתוקק אליה:

footnotes: ¹ הן זה לא יהיה ניכר רק לעתיד שיתקיים מאמר בלע המות לנצח. וזהו אשירה לה' קודם המלאכים יכול להיות בחיי מחמת כי עתה אני חי. אזמרה לאלהי קודם המלאכים יכול להיות בעודי בעוד נשמתי בגופי לכן מוכרח אני למהר א"ע ואין קדימה זאת מסבת המעלה רק בהיפך אני מוקדם מסבת החסרון אשר בי, ומתי אדע כי יערב עליו שיחי יותר מן המלאכים זה יתברר רק כאשר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ויתבטל המות ועכ"ז ברכי נפשי את ה' אז יתברר כי שיחי ערב לו ית' יותר:

עוד יותר רמזו לנו ז"ל, כי באמת הוא יתברך חפץ בבניו להקדים שירתם גם לולא הדאגה הנזכרת לעיל, והוא במה שדרשו קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, אשר לפי דבריהם היה מהצורך שיאמר הכתוב ואחר כך נוגנים, אבל ההוראה בזה כדברינו כי הנה האיש הזה ההולך ערום גם כי אין להחליט עליו החשיבות מצד קדימת כניסתו כי מקום לומר אשר מפאת הרחמנות הניחוהו ליכנס תחלה, אבל כל זאת באם גם הוא היה בתוך הבאים ונכנס תחלה, אולם אם היו כלם סמוכים ועומדים אצל הפתח ואחד נתעכב מלבוא עמם והוא אחריהם וממתינים כלם שיבוא הוא ויכנס תחילה הנה בזה ההכרח לומר כי הוא מצד כבודו וחשיבותו.

כן הדבר בענייננו כי המלאכים רצו לומר שירה מיד בעלות ישראל מן הים והיו יכולים לגמור שירתם טרם יגיע העת ששוררו בו ישראל, כי ישראל לא אמרו שירה עד כי פלט הים את המצריים וראו אותם מת על שפת הים, ועל זה יורה לשון המדרש וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה, כלומר ביקשו להקדים ולגמור שירתם טרם יגיע עת שירת ישראל, אמר להם הקב"ה יקדימו בני תחלה הדא הוא דכתיב אז ישיר משה שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה כלומר כי הוא יתברך צוה להמלאכים שימתינו עד עת בוא זמן שירת ישראל ואז יקדימו הם שירתם תחלה ואם כן נתעכבו המלאכים הרבה עד בוא העת שיוכלו ישראל לשור ואז תהיה שירתם קודמת לשירת המלאכים, וזהו ראיה נאמנת על הפלגת חשיבות ישראל בעיני ה' יתברך, וזהו שסיים המדרש וכן דוד אומר קדמו שרים אלו ישראל אחר נוגנים כלומר אף כי באו אחר הנוגנים אלו המלאכים וכמדובר:

עתה נשאר עלינו להשיב על שאלתנו הנזכרת לעיל במה שסיימו ז"ל ולמה כך אמר לו הקב"ה לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם, אשר לכאורה הסירו בזה צניף ההתפארות מעל ראש הבשר ודם מכל. אמנם הענין יתבאר היטב בהקדים מאמר דוד המלך ע"ה ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו אדם להבל דמה כו' (תהלים קמ"ד, ג'), אשר לכאורה יפלא מה ראה ע"ה לקטרג על האדם ולאמר אל יוצרו למה תדעהו אתמהא!

ונעיר עוד במאמרם ז"ל (חולין צ"א) חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת (שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה) אשר לכאורה יותר מהנכון היה שיאמר גדולים ישראל כו'.

אבל הנה לדעתי כללו ז"ל בזה כוונה צחה כי הנה באמת כבר חלקו בזה, מהם אומרים כי המלאך חשוב יותר מן האדם וראייתם מיהושע שנאמר ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו, ויש מביאים ראיה להיפך כמו שאמרו כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו', מי גדול השומר או הנשמר כו'. ועל זאת באו ז"ל במאמר הנ"ל וגמרו לאמר חביבים ישראל יותר ממלאכי השרת, היינו גם כי מצד עצמם המלאכים יותר גדולים ומי מבשר ודם ידמה להם, ומי ישוה להם בבחינתם להיותם נבדלים רוחניים מלאכי מעלה, אבל עם כל זה מעשי בני אדם חביבים יותר בעיני הקב"ה לפי ערך כח העושה, והוא כי ידוע אשר חשיבות דבר המצוייר והמתחפש תהיה שבעתים על חשיבות דבר שהוא מראשית מחצבו ובטבע בריאתו, כמו אם יעשה אחד דמות אדם מעץ או מאבן ויתחכם בהרכבתו עד שתמצאינה בו תנועות אדם חי למשמש בידיו ללכת ברגליו או לדבר איזה מלות וכדומה הנה כל רואיו יתפלאו עליו וישתוקקו כלם לראות אותו ואת תנועותיו לאשר הוא באמת אך עץ ואבן ונמצאים בו תנועות של אדם חי, הוא הדבר בהמלאכים כי המה עצמיים נבדלים גבורי כח מצד הבריאה אם כן אין להתפלאות על גדולתם וחשיבותם ושלמותם, לא כן האדם יאשר מצד בריאתו הוא קרוץ מחומר חרס את חרסי אדמה אבל הוא פועל ומתחפש עצמו בהשתדלותו וחריצותו להשיג חלקי השלמות הראויים בעצם אל המלאכים ע"כ הוא מעלה חן לפני ה' ואהובים וחביבים מעשיו יותר ממעשי המלאכים.

וזהו שרמזו ז"ל במתק לשונם חביבים ישראל יותר ממלאכי השרת כלומר גם כי אין להם ערך ודמיון כלל אל גדולת המלאכים עם כל זה מעשי האדם אהובים יותר, כי הלא נודע אשר ענין החביבות לא יהיה דוקא אל דבר הגדול והחשוב כי לפעמים יחבב אדם דבר קטן יותר מדבר הגדול והיקר, וכענין שאמרו ז"ל חביב ושאינו חביב חביב קודם, וזהו, ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו, והוא כשואל ומתמיה על יקרת האדם וחביבותו אצל ה', אף הוא השיב אחריו לעצמו ואמר אין זאת כי אם מפאת היות האדם להבל דמה ימיו כצל עובר ועם כל זה הוא מצליח ועושה מעשים מעולים הראויים אל המלאכים.

ומעתה מה נמרצו דברי המדרש ולמה כך אמר להם הקב"ה לא מפני שאני משפיל אתם אני אומר שיקדמו תחלה כי באמת אין חקר לגדולתכם ומי בשפלים ידמה לבני אלים, אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחילה עד שלא ימות אחד מהם כלומר לעילה זאת חביב עלי להקדים שיר הבשר ודם להיותו דל הבריאה קצר ימים ועם כל זה יטיב נגן שירים נכבדים כאחד הנוגנים על כן הוא חביב במעשיו ובתהלותיו יותר מן המלאכים: