Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (י"ג, י"ז).
ראוי לתת טעם איככה ימשך מקריבת הדרך שלא לנהלם דרך ארץ פלשתים.
והענין הוא עם מה שאמר שלמה המלך ע"ה לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע (קהלת ג', ב') ומונה והולך כמה דברים והפוכם. והנראה כי החכם ע"ה השמיענו דבר גדול ברוח קדשו והוא נמשך למאמר המדרש (ויצא) מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים הם ועליה יש להם אלא שכל אחד ירוד מחבירו. דע כי כמו היום והלילה הם זוג אחד אשר בהעלות האחד יבא השני וכמליצת רז"ל (ברכות ב') נשיף יממא ואתא ליליא, כמו כן כל הטוב והרע והחיים והמות הממשלה והירידה כלם הם זוגים זוגים אשר בהעדר האחד יבוא השני וכשזה קם זה נופל. וכדברי המדרש (ריש ויצא) הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה, ח'). הרצון כי השפלת וירידת האחד היא סבה גורמת על עליית השני ולזה מביא המדרש וכן חנה אמרה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם (שמואל א' ב', ו'-ז') באף שהוא משפיל לזה הוא מרומם את זה. וכמו שמצינו ברז"ל אמר דוד אמות באחד בשבת אמר ליה כבר הגיעה מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה כו', וכן דרשו ולאם מלאם יאמץ לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים כי כשזה קם זה נופל (רש"י במקום מגמ' מגילה ו').
וזה הענין בעצמו בפרעה כי בעת ההיא היה פרעה לישראל כמו צור לירושלים אשר כל אחד ירוד מחבירו כי מאז היתה ירידה לישראל (כמאמר רדו שמה וכמו ירוד ירדנו) היתה התחלת עליית פרעה וכן ירידתו היתה מיועדת לעליית ישראל וכאשר ענה בפיו ועלה מן הארץ. והנה אם היתה הגאולה בזמנה הראוי לה היה החיוב כי יתלכדו הזוג הזה היינו ירידה למצרים ועליה לישראל לעלות תיכף ומיד לארץ ישראל, אבל לא כן היה כי ישראל יצאו ממצרים קודם זמנן וכמו שכתבנו למעלה, ולכן גם כי נתמלא סאת מצרים להפילם עד רדתם עם כל זה עדיין לא הגיע זמן עליית ישראל וכניסתם אל הארץ כמאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהילים קכ"ד, ז'). כלומר כי לולא נתמלא סאת מצרים להאבידן עדיין לא היו ישראל ראויים להמלט ולצאת ממצרים קודם זמנם על כן לא נשאר בהם סדר פעולת הזוג.
ואולי יהיה זה כלול במאמרם ז"ל כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה (בגמ' מגילה י', ב', אינו אלא לשון צער) אשר לכאורה הלשון אינו אלא צרה הוא בלתי מובן כי די היה לומר היא צרה. אבל לפי דברינו הנה הצרה והשמחה כמו אחות זה לזה אשר בהסתלק זמן האחד יבוא השני. אבל כל זה הוא אם ישמשו בזמנם ובעתם כמו שאמר שלמה המלך ע"ה לכל זמן ועת כו' עת לטעת ועת לעקור נטוע. אולם אם היה דוד ע"ה מת כמה שנים קודם לא היה בהדבר ההוא רק צרה לבדה הבלתי משותפת עם שמחה הצומחת אחריה כי עדיין לא הגיע זמנה. כן הדבר בענייננו.¹
footnotes: ¹ ועל זה יורה מאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כלומר כל עילת תשועתם היתה על ידי מצרים שהגיע זמנם למות וזהו וירא ישראל את מצרים מת כו'. וכמשפט הזה היה בכל הגאולות והישועות שהשיגו ישראל עד הנה בכלם הוקדם תחלה מפלת האומה המושלת עליהם כמו באשור ונב"נ וזולתם. וביותר מבואר הדבר בפרעה שאמר ית' למשה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כו' והרצון כי העולה על לב משה היה כי התחלת הדבר יהיה בגאולה והצלה וע"כ היה בעיניו כמו זר מה שראה כי עוד הכביד עולו עליהם יותר ויותר. ע"ז הבינו יתב' ואמר עתה תראה אשר אעשה לפרעה כלומר כעתה אין אני עוסק כ"א לעשות משפט פרעה, ואחר כלות משפטו ותתמלא סאתו ע"י הכבדת עולו על ישראל אז תהיה הגאולה כענין הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, אשר באופן אחר לא היה לנו זכות להגאל אם מצרים ישאר על שלמותו. וזהו ענין תפלת המשורר ע"ה על אף אויבי תשלח ידך (אשר מסבת זה) ותושיעני ימינך (תהלים קל"ח):
וזהו כלול במאמר ויהי בשלח כו', אשר מלת ויהי היא מהופכת מעתיד לעבר על ידי הוי"ו המהפכת לומר כי זמן צאתם היה ראוי להיות לעתיד ונתהפך לעבר על ידי התמלא כוס פרעה (ומה גם כי גם מלת בשלח מורה כי יציאתם ממצרים היה אך מסבת פרעה וכי הוא שלחם מארצו קודם הזמן בהכבדת עול שעבודו עליהם) והנה לעילה זאת עקם יתברך את הדרך ולא נחם דרך ארץ פלשתים, וזהו כי קרוב הוא כלומר עדיין לא שלמו ימי אבלם ולא הוכשרו לבוא לידי עליה הגבוהה הזאת לרשת ארץ הקדושה על כן ויסב אלהים את העם: