החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (י"ב, ב'). ובמדרש: ראשון הוא לכם כביכול הקדוש ברוך הוא נקרא ראשון שנאמר אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מ"ד, ו'), וציון נקרא ראשון שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז, י"ב), ועשו נקרא ראשון שנאמר ויצא הראשון כו' ומשיח נקרא ראשון שנאמר ראשון לציון הנה הנם (ישעיה מ"א, כ"ז) יבוא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ויפרע מן עשו שנקרא ראשון בחודש הראשון שנאמר כו' (פרשה ט"ו, א').

באור הדברים כי כבר נודע אשר מלת ראשית יאמר על דבר שהוא ראש והתחלה אל המסובב ממנו והבא מכחו, כמו האב יקרא ראשון לבנו והזרע אל הצמחים, וכמו כן התורה היא ראשונה אל כל אושר הטוב וההצלחה כי ממנה נובעים כלם וכמוזכר במדרש (ריש תרומה) הדא הוא דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד', ב') יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף כו', אבל המקח הזה שנתתי לכם יש בו כסף ויש בו זהב יש בו שדות ויש בו כרמים כו' (פרשה ל"ג, א'). והקב"ה הוא הסבה הראשונה אל כל ההויות, והבית המקדש הוא השורש והראשון אל כל הצדק והיושר, ועשו הוא שורש כל הרע שממנו נשפע אל כל רשע רע כמובאר באורך בספר כוכב מיעקב (בהפטרת בראשית) במאמר הוציא עם עור כו', וזהו שהמליצו ז"ל (מדרש תולדות) ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, כלומר הוא אב השוא והשקר אשר כל הרעות מסתעפים ממנו.

וזהו יבוא הקב"ה שנקרא ראשון כמאמר ונגלה כבוד ה', ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ויפרע מעשו כו', כלומר ימרק יתברך העולם כלו מזוהמת הרע כו', ויבער אותו עד תומו כי בהעדר השורש יעדרו הענפים כלם וכל הרשעה כלה כעשן תכלה.

והוא כמו כן הטעם בהחדש ההוא להיות נקרא ראש וראשון יען כי הוא אב ושורש וממנו נובעים כל הישועות וכל הנסים ההווים בעולם מן הוא והלאה, וכבר מבואר כי כל הגאולות היו כלולות בגאולת מצרים כמאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז', ט"ו). וכן אמרו במדרש משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים ליגאל כו'. וזהו החדש הזה לכם ראש חדשים הוא מורה באצבע על החודש הנוכחי שבו יצאו ממצרים שהוא ראש לכל חדש ניסן שיהיו אחריו כי הסגולה שבהם הוא אך דבר הנמשך מכח החדש הזה.

ואמר עוד ראשון הוא (לשון נסתר) לכם לחדשי השנה להורות על חדש ניסן המקיף בכל שנה שהוא ראש לחדשי שנתו (וקרוב לזה כתבנו בחלק הראשון (בראשית) וע"ע כי שם הרחבנו ענין זה על נכון ומה שכתבנו פה הוא בשביל דבר שנתחדש):

עוד באור על דברי המדרש הנזכר לעיל יבוא הקב"ה שנקרא ראשון ויפרע מעשו כו', בהקדים מאמרם ז"ל במדרש (ריש בראשית): ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים (תהילים קי"א, ו'), מה טעם גלה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון וביום שני, מפני אומות העולם שלא יהיו מונים את ישראל ואומרים להם אומה של בזוזים אתם, וישראל משיבים אותם העולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו הדא הוא דכתיב לתת להם נחלת גוים וגו', (פרשה א', ב') עיין שם. ויש להעיר בזה שהוראת הכתוב הוא שהגיד לנו כח מעשיו להתנצל מתלונותינו ולא מתלונות האומות והם ז"ל הביאו הכתוב הזה להסיר התלונה מלב האומות. והנראה כי מאמר כח מעשיו כו', בא האמת להתנצל בשתים היינו מתלונותינו על ה' ומתלונות האומות עלינו, כי הנה מה שלקח יתברך את הארץ מיד האומות ונתנה לנו אין לתמוה כי הוא מחמת שלא רצו לקבל התורה ואנחנו קבלנוה, אמנם זאת יפלא בעינינו מה שלקח יתברך אחר כך את הארץ מיד ישראל ונתנה להאומות כי האף אמנם שלא קיימו התורה עם כל זה הלא על כל פנים האומות בלתי טובים מהם, אולם הזכות שלהם הוא מחמת שכבר היה הארץ בידם טרם זכו בה ישראל.

משל מי שיש בידו חפץ למכור ושנים רוצים לקנותו אחד נותן עשרה כסף והשני י"א, יתן החפץ אל השני הזה שנותן יותר, אולם אם גם השני לא יתן אך עשרה הנה יחוייב החפץ אל הראשון ואין ביד השני לסלקו בלתי בהוסיפו על הסך שנותן הוא.

כן אנחנו מצאנו ארץ ישראל ביד האומות ישבו בה מלפנים ולא היינו יכולים לסלק אותם, כי אם בתוספת הזכות יותר מהם והוא בקבלת התורה, אמנם אחר כי ישראל לא קיימו התורה ואבדו הזכות שהוסיפו על האומות הנה המשפט להחזיר הארץ לבעלים הראשונים ואינם צריכים להוסיף דבר כל עוד שאין לנו זכות יותר מהם יען כי הם זכו בה תחלה וזהו כח מעשיו כו', שאם יאמרו האומות בוזזים אתם, יאמרו העולם ומלואו של הקב"ה כו', כלומר על כי הוסיפו זכות בקבלה התורה על כן היה המשפט לתת להם נחלת גוים, ומזה נדע גם כן כי אחר שיקחנה מאת ישראל ויתננה אל יד האומות שמעשי ידיו אמת ומשפט גם כי אינם טובים מהם כי אחר שאין לנו זכות יותר מהם ממילא המשפט להחזיר הארץ לבעלים הראשונים.

המורם מדברינו כי אין להאומות כח וזכות בארץ כי אם מפאת היותם ראשונים בשבתם עליה, אמנם לעתיד אי"ה יתגלה כבודו יתברך שהוא ראשון לראשונים, וכמליצת הכתוב מי הקדימני כו', ויקח את הארץ מידם, וזהו יבוא הקב"ה שנקרא ראשון ויפרע מעשו שנקרא ראשון:

אמנם עוד יותר יתבארו הדברים על פי משל שני עניים הולכים מעיר לעיר אחד היה בריא וחזק מאד שלם בכל אבריו, מעודו לא נסה בכל כאב וכל מכה, אף לא חלו בו ידים, והשני היה בהיפך לא חסר בו כל מחלה וכל נגע מכף ראשו ועד רגלו אין בו מתום, פצע וחבורה הולך על ארבע, והיה הבריא בוזה אותו ולועג על רפיונו ומתפאר למולו בבריאותו ושלמותו, והיה החולה הזה מוסר דינו לשמים לאמר אתה השם זכור חרפתי מני נבל הזה, הבאת יום להתגולל עליו אשר תקפו וגבורתו תהיה סבה למפלתו, וכן דלותי ומחלתי תהיה סבה לתשועתי ולרומם קרן הצלחתי, ויפן אלוקים לקול שועתו ויהי הם באים אל עיר מלוכה ונזדמן כי מת אחד מגבורי המלך אשר לא נמצא גבור בארץ כמוהו והיה גדול וחשוב מאד בעיני המלך והשרים, עוד קרה להם בזמן ההוא כי מת רופא אחד אבי כל חכמי הרופאים, ונעצב המלך על שניהם עד מאד, ויפקד פקידים בכל מדינות מלכותו לבקש שני אנשים כאלה תחת הראשונים למלאות חסרונו הגדול הזה, וימצאו מבוקשו באחת מערי ממלכתו ויביאו אותם אל המלך, וייטב בעיני המלך לנסות אותם אם כח להם למלא ולעמוד תחת הראשונים אם לא, ענה הגבור לפני המלך יביאו לפני איש אחד בריא מאד חזק ורב אונים והמת אמיתהו בתתי עליו אצבעי אך בנגיעה קלה, והרופא אמר יביאו לפני איש נגוע ומוכה מדוכא בחליים ואני אעלה ארוכה לו וממכותיו ארפאהו ויהיה כאחד האדם, ויצו המלך על עבדיו לבקש באשר ימצאו להוציא הדבר אל הפועל, והנה הרצים יצאו בדבר המלך ויפגעו בשני העניים האלה ויעלו אותם אל המרכבה להביא אותם אל המלך ויאמר הבריא אל השני ראה נא עתה כי אך בעבורי חרדו הרצים האלה ולמי יחפוץ המלך לעשות יקר אם לא לאיש כמוני, והחולה ההוא מחריש שופך לבו נוכח ה', ויהי המה מובאים לפני המלך ויוטבו בעיניו לנסות בהם את בחיריו ויתן את הבריא הזה לפני הגבור להראות בו כחו ועוצם ידו ויעש בו כאשר אמר, ויקחו את החולה הנגוע ויתנוהו על יד הרופא וירפאהו מכל מכאוביו והיה ככל האדם.

הנמשל כי כהיום יש במין האדם הומים פתיות ודוברים עתק לאמר מי ה' ומה שדי וכמאמר אמר נבל בלבו אין אלהים (תהלים י"ד, א') אבל לעתיד במהרה אי"ה יקויים ונגלה כבוד ה' וידע כל פעול את פועלו. ובמה איפוא יודע הדבר לכל העמים ובמה יכירו כח מלכותו יתברך אם לא בעשותו דברים הבלתי מושגים על דרכי הטבע והם להשפיל גאים עדי ארץ ולהגביה שפלים עדי מרום וכדברי הנביא אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' (עובדיה א', ד'). והמופת השני בקחתו האומה השפלה בעת ההיא גוי ממושך וממורט וירים קרנו בכבוד ויכוננהו עליון לתתו עם נורא מן הוא והלאה, והשני מופתים האלה יעידו ויגידו לכלם כי ה' אחד ושמו אחד (ובמדרש ריש וישלח אמר הקב"ה דוד בני אפילו אתה מקימני כמה פעמים איני קם ואימתי אני קם בשעה שתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה', ואולי זהו הרצון במאמר רז"ל דלותי ולי יהושיע (תהילים קט"ז, ו') אף על פי שאני דלה מן המצות לי נאה להושיע (פסחים קי"ח ב'), כלומר אף על פי שאיני כדאי בזכות מעשי להושע עם כל זה לי נאה להושיע מצד כי דלותי מאד שעל ידי זה יתפרסם כח אלהותך בעולם וכנזכר לעיל), והוא מה שאמרו במדרש הנזכר לעיל יבוא הקב"ה שנקרא ראשון, כלומר הנה ימים באים שיבוא הקב"ה ויפרסם עצמו וכח אלהותו כי הוא הראשון לראשונים, והעילה שיתפרסם על ידה א', ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון שהוא עתה שפל ומורד, ויפרע מעשו שנקרא ראשון כלומר על ידי שניהם (אשר זה ישפיל העמק שאלה וזה ירים למעלה ראש) יתודע ויתפרסם כי יד ה' היא הפועלת כל מפעל וכי אך הוא יתברך אדון כל המעשים ראשון לראשונים ואחרון לאחרונים: