מדרש: דבר אחר החודש הזה לכם הדא הוא דכתיב אשרי הגוי אשר ה' אלהיו (תהילים ל"ג, י"ב) משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים להגאל שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז', ט"ו) ובו נולד יצחק, ובו נעקד, ובו קיבל יעקב את הברכות, ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה שנאמר ראשון הוא לכם (פרשה ט"ו, י"א).

וראוי להבין סמיכות הדברים האלה אל מאמר אשרי הגוי כו', שלכאורה כמו זר הוא. עוד יש להרגיש כי מאמר החדש הזה מורה דבר חדש הנתחדש מעתה (וכמו שהבינו חז"ל בילקוט במקומו) והם ז"ל זכרו לזה נסים אשר כבר היו.

והנראה כי עיקר הדרש בנוי על מלת לכם שההוראה שהוא חדש רק לכם ולא לאחר ולא ידענו את מי בא למעט, ובארו ז"ל המעוט על הקב"ה, כי הנה מדינה שנתנו עליהם מלך יהיה הדבר חדש בשני הקצוות אחד מצד המלך כי עד הנה לא מלך ועתה נעשה מלך, שני מצד המדינה שעד הנה היו בני חורים ועתה במלוך עליהם מלך נעשו עבדים לו.

וזהו שאמר הקב"ה החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם כלומר גם כי אתם ממליכים אותי זה עתה עם כל זה אין התחדשות אצלי כי אני הייתי מלך (גם עד שלא נברא העולם וכמסודר אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא וגם) על אבותיכם והרבה הפלאתי עמהם בחדש הזה ואין התחדשות כי אם לכם שנעשיתם עם סגולתי לחדש גם עמכם נסים ונפלאות. וזהו שדייק החדש הזה לכם ובארו ז"ל הדא הוא דכתיב אשרי הגוי אשר ה' מעולם הוא אלהיו ואין התחדשות בלתי במה שבחר העם עתה לנחלה לו:

עוד נוכל להמליץ בזה כי באו ז"ל לתת אות ומופת על אמתת הבטחת הנביאים ע"ה כי לא יטוש ה' עמו ולא יעזוב את נחלתו וכמאמר הנביא כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה' (ישעיה נ"ד, י'). וכבר מצינו במדרש: אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר, אברהם הרהר אמר לפני הקב"ה רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו, עמדתי וסיגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו, תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי, אמר לו הקב"ה מנח לא העמדתי מגנים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגינם של צדיקים (בראשית רבה פרשה מ"ד, ה'). וכדי שיהיה לבבנו נכון בטוח על מעמד קיומנו לנצח לבלי תת מקום לדאוג ולומר כי אהבתו יתברך את ישראל עיקרה הוא מיום קבלו התורה ועול מלכותו, ועל כן אחר כי יתנו איזה מגרעת בקיום התורה אפשר כי חס ושלום יפר בריתו אתם כאשר הפר ברית נח בימי אברהם וכמוזכר.

על כן באו ז"ל במופת נאמן וחזק כי האמירנו לו לעם נצח ולא יכזב בנו עד עולם וכבר נענש הושע הנביא ע"ה על אמרו החליפם באומה אחרת כנודע. והעד כי הלא מאז ברא אלהים ארץ ושמים ישראל עלו תחלה במחשבה כמאמר בראשית ברא אלהים. ובדרש לא נברא העולם אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית ומאז בחר אותנו לו לסגולה ולעם נחלה (ואשר כרת ברית את נח היה אך עד כי יתנוצץ ויגיע עת דודים לכרות ברית חדשה עם אבינו אברהם ע"ה) ואם כן מובטחים אנחנו כי לא יגרש אותנו מפניו לעולם.

והמופת הזה הוא מבואר במאמר שלפנינו, החדש הזה לכם ראש חדשים משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים, ובו עתידים ליגאל, ובו רמז להם שהוא ראש להם לתשועה. הנה לעינינו הוא כי מראש ומקדם נתן יתברך כח גאולה וישועה בחדשיו והכין עבורנו חדש מיוחד שהוא ראש לתשועה אשר בו נגאלו ובו עתידים ליגאל ומזה יבחן כי מאז לקח אותנו לעם עולם וברית שלומו לא תמוט לנצח:

עוד נמתיק לזה מאמר הנביא ע"ה אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא (ישעיה נ"ד ד'-ה'). ואמר עוד כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך (שם ס"ב, ה'). אשר מהראוי לשים לב אל כוונת דברי הנביא ומה מליצתם.

אבל הנראה כי הוא מדבר על לב אומתנו כי ידעו ויאמינו כי גאולת עולם תהיה להם ובשמחה יבואו ציון בגיל ורנן ולא יעלו על לבם יגון ואנחה לאמר מי יודע אם לא ברגע קטן יקבצם ועוד יוסיף להגלותם כאשר כבר גאלנו כמה פעמים והגלנו אחרי כן, ומה גם כי לא תערב השמחה אחרי הבושת והגיל אחר החרפה. והן לזאת אחז מליצתו ע"ה כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך כו', כי הנה המשפט בבני אדם הנושא בתולה הוא מוצא בה קורת רוח ומרבה בשמחתו כמשוש באשת נעורים, לא כן הנושא אשה גרושה מבעלה הראשון וכל שכן אלמן שנושא אלמנה תהיה השמחה ללא כלום, מדאגה פן יקרנו כמקרה הראשון. כן יש מקום לומר חלילה איה איפה תהיה שמחתנו לעתיד שלימה בשוב אלינו בעלנו הראשון אחר כי כבר כמה פעמים שלחנו מגוי אל גוי מממלכה לממלכה, גלות מצרים וגלות בבל וזולתם. ועל זה בא הנביא ע"ה לחזק את לבבנו ואמר כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך. והענין הוא עם מה שבארנו כבר אשר גאולת מצרים לא היתה גאולה באמת, אבל עיקרה היה למען לא ילאו ויוכלו לסבול הגלות הבא אחריו בהשיגם מנוחה מעט, וכמאמר אהיה אשר אהיה כלומר אהיה עמהם עתה למען אהיה עמהם בגלות שאחר כך (וכמו שכתבנו בקול יעקב איכה על מאמר השביעני במרורים עיין שם) וכל מה שפעל יתברך עמנו בגליות הקודמים היו רק הכנות המוכרחות אל הגאולה המקווה במהרה.

ונקדים לזה משל לאחד שהיה לו בת יחידה והיתה חביבה אצלו עד מאד, וישא עיניו וירא בחור אחד בעירו חכם ומופלג להלל מאד וגמר בדעתו לתת את בתו לו לאשה, אבל לא עלתה בידו כי הלך הבחור ההוא למרחקים ללמוד ויהי כי ארכו לו שם הימים ובתו הגיע עתה עת דודים ומדאגה אולי לא תאבה לשבת גלמודה עוד התקשר עם בחור גרוע ופחות הערך כדי שלא יתקיים הזיווג כי אם זמן מועט כי יהיה נקלה ומגואל בעיניה, וכן היה כי שהתה עמו איזה זמן ונפלה מריבה ביניהם עד כי גרשהו מביתו ובתוך כך בא הבחור הנזכר לעיל לביתו, וילך האיש לדבר על לבו שישא את בתו ולא אבה לקחתה באמרו אולי כמקרה הזה גם אני יקרני כי תגרשני מהסתפח בכבוד ביתך ותגזול את בתך מעמי. כשמוע האב הדברים האלה קרא אותו אל ביתו ויגד לו את כל לבו לאמר, דע בני כי על אפי ועל חמתי היו לי הנשואים הראשונים כי למן היום הכרתיך נתתי את לבי לתת את בתי לך לאשה ומעולם לא היה בדעתי לתת אותה לבעלה הראשון, אך לבלות זמנה עד שובך פה. ולתת לו מופת על זה הכניסו בחדר מיוחד והראה לו כי הוא מלא כלו בגדי חמודות וכלם עשויים כמדו מכבר קודם הנשואים הראשונים ועל כל אחד מצויין שמו מעשה רוקם והחדר ההוא היה סגור לא שזפתו עין, ובעלה הראשון כל זמן שהיה עמה לא זכה לראותם אף כי ללבשם, ומזה האמין כי כל מחשבתו לא היה כי אם עליו וכי הוא הוא זווגה באמת מעולם ממש כנושא בתולה.

הנמשל מבואר בדברי הנביא שזכרנו אל תיראי כי לא תבושי כו', כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד. כלומר כי אז יתגלה לנו אשר כל הבא בגאולות הקודמים וכל הישועות שהשגנו עד עתה היו רק להכין מוסדות אל הגאולה העתידה ואם כן יהיה ענייננו אז ממש כבחור הנושא בתולה, וזהו שסיים כי בועליך עושיך וכו', אלהי כל הארץ יקרא, כלומר אז יבינו כלם אשר ראשית הכוונה לא היתה כי אם על הגאולה ההיא והיא תכלית כל דבר אשר סוף מעשה הוא במחשבה תחלה, והמופת על זה בהראותו יתברך אותנו לעתיד אוצר המלתחה היינו כל הנסים והנפלאות שהקדים ועשה בגאולת מצרים אשר רבים מהם היו עניינים הבלתי מוכרחים לזמן ההוא, וכמאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, הוראת מלת אראנו לאמר כי אז תפקחנה עינינו להכיר פעולת כל נס שהיה ללא צורך בזמן ההוא אבל עיקר המכוון בהם היה להכין נסים וטובות הגאולה עתידה (וכאשר יתבאר אי"ה באורך פרשת בשלח) ואם כן יש מזה לאומתנו מופת גדול כי הוא אלהינו מקדם ולא יתעמר בנו חס ושלום עד הדור האחרון, וזהו שסמכו ז"ל מאמר אשרי הגוי אשר ה' אלהיו כו', לדבריהם אחר כך משבחר ביעקב בניו קבע בו ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים ליגאל שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים כו', ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, (והכוונה כבר בארנו) כלומר כל הנסים וההכנות האלו יתנו עדיהן כי מעולם ועד עולם כל מחשבותיו יתברך עלינו לתת לנו אחרית ותקוה בגאולה העתידה במהרה: