ויהיו חיי שרה כו' ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם (כ"ג, א).

הנה מכבר העירו ז"ל אם גר אינו תושב ואם תושב אינו גר.¹

footnotes: ¹ ורבותינו ז"ל (במדרש) אמרו: אם תרצו הריני גר ואם לאו מארי ביתא, שכך אמר לי הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת. וראוי לבאר מציאות דבר זה איך תלוי בזה אם ירצו אז אברהם רק גר ואם לא ירצו אז הוא תושב, אבל הדבר יתבאר מאד עפ"י משל לאחד שהיה לו בית חומה נשגבה והעלה בדעתו לעקור דירתו מעיר מושבו ואת ביתו נתן לאיש ידוע וכתב ונתן בידו זכות שהבית הוא שלו, ובתוך המכתב הזה היה רשום כל זכות ויפוי כח כמשפט הכתבים הנעשים לקיום הדברים, רק בתוך הדברים היה כתוב תנאי שלא יהיה עז פנים, והאיש הזה נתן לו את הבית ואת הכתב והוא נסע אל אחת המקומות וישב שם כמה שנים, ויהי באחרית הימים נתן דעתו לשוב לשבת בעיר מולדתו, ויסע ויבוא אל העיר הזאת ויסר אל בית חומה שלו ויהי כי ישב שם ב' או ג' שבועות היה קשה בעיני האיש הנ"ל, ויאמר אליו אמור אמרתי אך יום או יומים תתארח אצלי והכנסתי אותך לביתי ועתה מה לך פה, ויענה ויאמר הלא זה ביתי אשר בניתי לי, ויאמר אליו הלא בחזקת היד אהדוף אותך חוצה כי הבית שלי הוא, עד כי בא הדבר לפני ב"ד ויאמר השופט להביא לפניו הכתב אשר לו על הבית הזה וירץ והביא את הכתב לפני ב"ד ויאמר הזקן קראו נא היטב את הכתב אשר נתתי לו, ויהי הם קוראים את הכתב וזה עומד וצועק על הזקן, אז אמר אליו השופט כבר אין לך זכות בבית הזה כי כן כתוב בו בתנאי שלא תהיה עז פנים ואין לך עז פנים גדול מזה כי מה הוא מבקש רק מקום ללון להשלים ימיו וזה עשה עמך טובה גדולה להנחיל לך נחלה גדולה ורחבה ואיך תעיז נגדו כל כך א"כ צא אתה מן הבית והוא הוא הבעה"ב. הנמשל גם כי הקב"ה החליט את הארץ לאברהם ואמר לו לזרעך נתתי כו' עכ"ז נתן זכות אל הכנענים לשבת בארץ ואמר לאברהם ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה א"כ יפה אמר אברהם אני מבקש מכם רק דבר קטן תנו לי אחזת קבר עמכם כו' ואם תרצו הנה אתם אנשים ישרי לב ואני רק גר, ואם לא תרצו הלא אתם עזי פנים וכבר נשלם עון האמורי ואני מארי ביתא. והבן.

והקרוב בזה לדעתנו כי רצה הכתוב להביננו חכמת דברי אברהם עליו השלום איך צרופה אמרתו מאד אשר גם במקום הראוי לשנות מפני השלום שמר לשונו ונצר על דל שפתו בל ידבר דברים שקרים. אבל השכיל פיהו לדבר מאמר הנושא ב' פנים ובזה נתן מקום להשומע לטעות בדבריו ולחשוב את הרצוי בעיניו. ולמה שדעתו נוטה ואתו עמו כוונה אחרת וגם אליה ירמז מלתו, והוא הנרצה במאמר שמואל אל שאול קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א' ט"ו, כ"ח) וכאשר העלה אותו שאול בבעלת אוב שינה את טעמו ואמר ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (שם כ"ח, י"ז). ובמדרש (ריש אמור): אמר ליה ולית הללו מלין קדמייתא דהוית אמר לי, כד הוית גבי הוית אמר ונתנה לרעך הטוב ממך, וכדון את אמר לי לרעך לדוד, אמר ליה כד הוינא גבך הוינא בעולם דשקר והוית שמיע מני מלין שקרין דהוינא דחיל מינך דלא תקטלנני, וכדון דאנא בעולם דקושטא לית את שמיע מני אלא מלין דקשוט (פרשה כ"ו, ז'). ומהראוי להתבונן בדברי המדרש א'. מה ראה שאול לשאול את שמואל על שנותו הלשון שאמר קודם כי מה יוסיף דעת ההבדל שבין שתי הלשונות ב'. מה שאמרו בתשובת שמואל כד הוינא גבך בעלמא דשקר הוית שמיע מני מלין דשקר, הלא מהראוי היה שיאמר אמינא לך מלין דשקר, כי שמיעת השומע הוא דבר הנמשך אך מדברי המשמיע ואם המדבר ידבר אמת ישמע גם השומע אמת ואם המדבר ידבר שקר ישמע גם השומע שקר. וכמו כן מה שסיימו ז"ל וכדון לית את שמיע מני כו' גם כן היה מהראוי לומר לא אמינא לך.

אמנם הדברים מובנים פשוט עם מה שהנחנו, והוא כי בעת מאס ה' יתברך בשאול ממלוך על עמו באין ספק כל ישעו וכל חפץ שאול היה אשר יונתן בנו ישב על כסאו והוא ימלא אחריו ולא תכרת המלוכה מביתו (וכענין שאמר אל יונתן כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך (שם כ', ל"א)) ומה גם כי ימר לו מאד אם תנתן המלכות לדוד. אשר על כן שמואל עליו השלום בבואו אל שאול להגיד לו מה דבר ה' היה ירא וחס להזכיר לו שם דוד כמו שזכרו ז"ל במדרש הנזכר לעיל, לכן הניח לו מקום לטעות בדבריו והוא במה שאמר לו קרע ה' כו' ונתנה לרעך הטוב ממך, ושאול עליו השלום היה אומר בלבו כי באור המאמר הטוב ממך, הטוב בעיניך. ועוד בידו לבחור את הטוב והישר בעיניו להמליכו תחתיו, ועל כן היה בדעתו כי ימליך את יהונתן בנו. מה שאין כן ההוראה האמיתית במה שאמר הטוב ממך היה כמוס עמדו במצפון לבו היינו הטוב יותר ממנו, או כי מעלת וזכות דוד להמליכו היה בעבור שהיה נרדף מפני שאול ולא השיב לו גמול, כמאמרם ז"ל דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד (ויקרא רבה כ"ז). וזהו הטוב ממך שהוא טוב מסבתך מפני שאתה רודפו והוא נרדף ממך. אבל אחר כך כשהעלהו על ידי בעלת אוב אז דעת שפתיו ברור מללו במאמר ויקרע ה' כו' ויתנה לרעך לדוד, ולא נתן לו עוד מקום לטעות בדבריו, וזהו שאמר לו שאול כד הוית גבי הוית אמר ונתנה לרעך הטוב ממך וכדון את אמר לי לרעך לדוד, אמר ליה כד הוינא גבך בעולם דשקר והוית שמיע מני מלין שקרין, רצה לומר אני דברתי ולא שניתי כמאז כן גם היום, אבל בחיי נתתי לך מקום לטעות בדברי ולחשוב בהם באור שקר. וכמו שמצאנו בגיטין רב כהנא אמר לו (לעכו"ם) שלמא למר ולשון רש"י ז"ל ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו (גיטין ס"ב, א'). אך עתה אנכי בעלמא דקושטא לית את שמע מני אלא מלין דקשוט, כלו' אך היום הנני אומר לך דברי באר היטב לבלתי העלים תכלית רצונם כאשר היה עם לבבי מאז. (ועיין מה שכתבתי עוד בזה בפרשת אמור).

והוא הדבר בעניננו כי אברהם עליו השלום בדברו עם בני חת לא היה יכול לומר גר אנכי, כי כבר הבטיחו יתברך ירושת ארץ, וגם היה ירא על נפשו לומר תושב אנכי, על כן גלל על שפתיו דברי נכבדות ונתן להם מקום לטעות בהם במאמר גר ותושב אנכי עמכם, שהרצון אני ואתם מכונים גר ותושב, והם ישמעו ויבינו כדעתם שהמה התושבים ואברהם הוא הגר, והאמת היה אתו שהמה הגרים והוא התושב, כי לו הארץ כהבטחתו יתברך רק אמר להם דברים משתמעים לתרי אפי אשר בין שניהם א' גר וא' תושב.

וזה יהיה הנרמז במאמר הכתוב כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ"ה, כ"ג) והוא עם מאמר חז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (אבות פרק ד' משנה כ"א). כי כל ימי האדם בארץ הוא כגר בארץ נכריה וכאורח נטה ללון וכמאמר גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך (תהלים קי"ט, י"ט) כלומר כל עיקר הווייתי בעולם הוא כגר בארץ לא לו ואך למען אקבוץ על ידי תורה ומצות כדי לבוא אתם לעולם הבא, ולכן אחלי אל תסתר ממני מצותיך. ועל כן החיוב כי האדם ישליך אחרי גוו כל עניני ועסקי העולם הזה ויהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי. ואולי זה רומז הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ (ויקרא כ"ה, כ"ג) כלו' גם מה שהכנסתי אתכם לארץ ישראל לא שתהיה אצלכם לצמיתות כי אם למען היות לכם מקום המוכשר לקנין השלימות במספר הימים אשר אתם גרים בארץ, ולא שתשימו עניניכם ועסקיכם בעולם הזה בקביעות כמעשה התושב והעושה בשלו. וזהו שסיים ואומר כי גרים ותושבים אתם עמדי כלו' בין שנינו אחד גר ואחד תושב כי בשנהיה אנחנו בבחינת גרים בארץ ויהיה מלאכתנו עראי אזי יהיה הוא יתברך בבחינת התושב, כי תורתו הק' ומצותיו יהיו אצלנו עיקריים ועניני קבע וההיפך בהיפך וכמאמר הכתוב אם תלכו עמי בקרי (ויקרא כ"ו, כ"ו).