שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו (כ"ג, ו'). מדרש: יפיפית מבני אדם הוצק חן (תהילים מ"ה, ג') זה אברהם נתיפית בעליונים שנאמר הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה ל"ג, ז') נתיפית בתחתונים שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (פרשה כ"א, ה').

הבנת המאמר הוא עם הנודע, כי הכבוד והיקר הראוי לאדם מעולה ונכבד יחוייב לו כפי איכות יקרותו ותכונתו, מדותיו המאושרות, ולא לפי יתרונו על סביביו לבד, וכאשר רמז החכם עליו השלום בקוצר דברים לפי שכלו יהולל איש (משלי י"ב, ה'). וקח לך דוגמא מגדול הדור אשר מעודו היה רב ומורה בעיר גדולה רבת עם, ולעת זקנתו שבתו יתן בעיר קטנה ואנשים בה מעט, אם יתארח שמה אחד וישאל עליו ועל אודותיו בשיענהו אחד מתושבי העיר לאמר הלא זה הוא נשיא עירנו מורה דרכנו, הנה בשגם מגמתו לספר בשבחו ובפיו יתן אומר כבוד, עם כל זאת הלא באמת הוא פוחת כבודו הרבה כי לפי יקרותו ורוחב לב בינתו אין מעצור לו להיות רב ומורה בקהל רב בעיר גדולה מלאה חכמים וסופרים, אבל מהצורך אליו להשיב אל השואל לאמר הלא זה הוא רב ונשיא עיר גדולה אך לע"ע הוא יושב בתוכנו.

והוא הדבר ממש בבני חת ברצותם להפליג שבח אברהם עליו השלום אשר לא זאת לבד שהוא עולה על גביהם בהדרת מדותיו ומעשיו הטובים אבל עוד הוא גבוה מעל גבוה, המליצו ואמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו, כלומר נשיאותך ורוממותך רב ועצום מאד גם אם תעלה במעלות בני עליה גם שם לך יד ושם טוב להיות נשיא ורם יתר מכולם, וזהו נשיא אלהים אתה בתוכנו, כלומר אך כעתה הנך בתוכנו. וזהו שביארו ז"ל ההא הוא דכתיב יפיפית מבני אדם כלומר נעלית מתואר היופי הנערכים בו בני אדם. ומלת יפיפית ענינו על דרך ירקרק או אדמדם, שהרצון בהם ירוק מן הירוק, אדום מן האדום, כן יפיפית יתבאר הנך יפה מן היפים עד כי אין ערוך אליך ביופי וחשיבות הבשר ודם, וזהו יפיפית מבני אדם. וזהו שהמליצו ז"ל נתיפת בעליונים כלומר יפיך ויפעתך הוא גם בעליונים שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וזהו נתיפית בתחתונים שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו וכנזכר לעיל.

עוד יתכן בזה עם מה שנזכיר עוד מדרשם ז"ל נשיא אלהים אתה בתוכנו מלך את עלינו נשיא את עלינו, אלוה אתה עלינו (פרשה נ"ח, ו'). והוא שהמה אמרו לו מה לך לקחת אחוזת קבר במחיר הלא אך לך המלוכה, ונשיא אתה עלינו, מלך אתה עלינו, על כן במבחר קברינו קבור כו', כלומר בידך לבחור גם במבחר קברינו, ואיש ממנו לא יכלה כו' כי כן הוא משפט המלך מאת העם את שדותיכם ואת כרמיכם וזיתכם הטובים יקח (שמואל א' ח', י"ד). ובזה יצדק מה שאמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו בהקדים מאמר הנביא על נבוכדנצר שבעת קלון מכבוד (חבקוק ב', ט"ז) אשר לכאורה לא ידענו איככה ישבע אדם קלון מכבודו, ונזכיר עוד מאמר החכם כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג', ל"ה). וכלל הענין בזה הוא כי ידענו שיש ב' סוגי מכובדים, רצוני מכובדים בעיני הבריות מסבות הפכיות כי יש מכובד מפאת רוב שלימותו וחכמתו ויראתו את ה' וטוב לבו עם אנשים. ויש מצד היותו איש רע ובליעל, מעיק לבריות על כן בני אדם יראים ממנו וחרדים על דברו, ומכבדים אותו, למען לא יעשה עמם רעה וידרוש שלומם וטובתם. והנה ההבדל בין ב' המכובדים האלו הוא כי המכובד מסבת מעלותיו ומדותיו הנה הכבוד הרב המושג לו יעיד על גודל יקר ערכו, וכל עוד שיתכבד ביותר יבחן (לעיני הרואה בכבודו) יקרותו וחשיבותו בחכמתו וצדקתו. מה שאין כן המכובד והוא מסוג הב' כי כל עוד שיראה בכבודו ישכיל לדעת זדון לבו ושאט נפשו כי ברע הוא. וזהו כבוד חכמים ינחלו כלומר אצליהם הכבוד בבחינת נחלה כי מפאת יקרותם ואושר מעלתם יחוייב אליהם הכבוד בהחלט (והוא שרצה ע"ה במלת ינחלו, שהוראתה לעתיד כי כל עוד שירב כבודם יהיה הוא הסבה ליתן ולהוסיף עוד ביקרם יתר מאד, כי הרואה בכבודם יוכיח על רוב צדקתם ותום דרכם) וכסילים מרים קלון כלומר הכבוד וההתנשאות שמשיגים מבני אדם הוא נהפך אליהם לבוז, וכבודם ימירו בקלון כי על ידי השגת כבודם תגלה רעתם בקהל וכנזכר לעיל. ופירוש הפסוק כך הוא: כבוד חכמים ינחלו הכבוד אשר נותנים אל החכמים יהיה להם לנחלה, וכסילים פירוש אבל אם נותנים כבוד לכסילים הכבוד הזה מרים עליהם קלון, כי יהיו על ידי זה ללעג ולקלס. וזהו שהמליץ על נבוכדנצר אשר עם זדון לבו הכביד עול סבלו על פאתי ארץ, אומר בו שבעת קלון מכבוד, ומבואר כדברינו.

ומעתה היטיבו אשר דברו בני חת את אברהם לאמר לו מלך אתה עלינו ובחר לך ממיטב אחוזתנו כי לך הארץ וכנזכר לעיל. ולמען לא ידומה כי זרועו מושלה לקחת בחזקה את אשר יבחר ואת שייטב בעיניו, אי לזאת השכילו פיהם ואמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו, רצה לומר אתה ראוי לכל ההתנשאות והכבוד עבור היותך איש אלהים על כן הנהג נשיאותך כי לך יאתה.