מדרש: ואברהם זקן בא בימים אמר ר' יצחק באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה (קהלת י"ב, א') (פרשה נ"ט, ו')

והמאמר פלאי! וכדי לבוא אל ביאורו נקדים לבאר מאמר הכתוב אם ימות גבר היחיה, כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי (איוב י"ד, י"ד) והוא כי בשנתבונן בענין מיתת בני האדם אשר כמה פעמים מצינו בכתובים שמפחידים בה בני אדם ובתוכם דברי החכם שזכרנו עד אשר לא יבואו ימי הרעה ורבים כמוהו, והוא בעצמו אמר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז', א') וברבותינו ז"ל (מדרש בראשית): טוב מאד זה המות. והנה לכאורה מקום לומר כי המאמרים מתנגדים זה לזה חס ושלום.

אמנם הבנת הענין הוא עם מה שנתבונן בפעולת המות והנמשך ממנו שהוא עושה ב' סוגים. א'. מה שמוציאו מן העולם הזה. הב'. כי הוא העילה להביאו לחיי עד. אשר על כן העדר הרשעים יכונה מות על דרך הכתוב תמותת רשע רעה (תהלים ל"ד, כ"ב) וכמליצתם ז"ל כלים שבירתם זו היא מיתתם (ב"ק נ"ד, א'), כלומר כליונם. כן הרשעים מיתתם מיתת עולם, וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה (משלי ב', כ"ב) כלומר כל עילת מיתת הרשעים הוא אך לדחותם מחיי עולם הזה, וכאשר בארנו בקול יעקב (באבל כבד עיין שם). לא כן מיתת הצדיקים שכל עיקרה הוא להביאם לחיים הנצחיים לעולם הבא, תואר פרידתם הוא גויעה, אסיפה כמו (בפרשתנו) ויגוע, ויאסף כו'.

ומעתה דע לך כי המבקש והמחפש אחר דבר מה יתואר הולך, ומשהשיגו נקרא בא אצל מבוקשו, לא כן מי שבא אליו דבר שאיננו חפץ בו יאמר הדבר בא אליו כמו רעה תבוא אליהם (ירמיה ב', ג')בבוא עליכם צרה וצוקה (משלי א', כ"ז) אשר על כן הרשעים שאינם חפצים במות אבל הוא דולק ורודף אחריהם, נאמר בם ישיא מות עלימו (תהילים נ"ה, ט"ז) אבל לא כן אצל הצדיקים אשר מדרכם לבקש ולחזר על יום פרידתם לבוא לאור פני מלך חיים, בהם אמר הכתוב תבוא בכלח אלי קבר (איוב ה', כ"ו) ממש כהבא אל מבוקשו.¹ והוא המרומז בדבריהם ז"ל (מדרש ריש ויחי) כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דברי הימים א' כ"ט, ט"ו) אין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים וכו' עד אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי (פרשה צ"ו, ב'). ומהראוי לעמוד על כוונתם ז"ל מה שהוסיפו ומה חידשו במה ששינו והחליפו מלת מקוה וכתבו אין מי שיקוה.

footnotes: ¹ ואולי זהו הרצון במאמר הכתוב ויאמר יהונתן וכו' אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם ה' בידנו וזה לנו האות (שמואל א' י"ד, ט'). והרצון בזה על דרך מאמרם ז"ל (שבת קכ"א): נזדמנו לו נחשים ועקרבים הרגן בידוע שנזדמנו לו להרגן, לא הרגן בידוע שנזדמנו להרגו ונעשה לו נס. כן הזדמנות הלוחמים על ישראל הוא על אחד מב' אלה או להרוג או ליהרג, ואם סבתם להרוג מהראוי כי יבואו אל הנלחם כי הנלחם הוא המבוקש והמה המבקשים. ואם באים ליהרג אזי המה המבוקשים ומה שנזדמנו ובאו אל המבקשים מה' היתה נסיבה. וזה אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו לא נעלה אליהם, כי מזה יבחן שסבת הזדמנותם הוא לבקש אותנו ואנחנו המבוקשים. ואם כה יאמרו עלו עלינו כו' הוא לאות והוראת סימן מאתו יתברך שאנחנו העולים עליהם וסבת הזדמנותם ליהרג והמה המבוקשים, והבן:

והנראה כי ההוראה הפשוטה בכתוב הוא שהם רוצים שלא ימותו אך אינם מקוים על העדר המיתה יען כי המלך יתברך כבר עשהו חוק שאין לעבור גבולו, כמאמר המשורר מי גבר יחיה ולא יראה מות (תהלים פ"ט, מ"ט). והאמת לא כן הוא כי הצדיקים אסיפתם הוא אצלם ענין המבוקש, כי אותו יום יום ידרשו ויבקשו. על זאת באו ז"ל ותיקנו בצחות לשונם אין מי שיקוה שלא ימות, כלומר כי אין רצונם וחפצם להשאר פה בעולם הזה רק מצפים ומחכים למות, וזהו אין מי שיקוה שלא ימות, הכל אומרים בפיהם שהם מתים אברהם אמר אנכי הולך כו', יצחק אמר ואברכך לפני מותי, יעקב אמר ושכבתי כו' (עיין מדרש). וזה שאמר איוב אם ימות גבר היחיה כלומר אם הוא רק מות כשמו בלי הצטרף אליו גויעה או אסיפה רחוק הוא שיחיה, אבל לא כן אנכי עמדי כי כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי.

המורם מדברינו אשר הצדיקים מחזרים אחר המות והרשעים המות מחזר אחריהם לכלותם מעל הארץ, לכן אצל הצדיקים נאמר באים בימים כלומר באים אל מבוקשם, לא כן בהרשעים נאמר ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו (תהלים ל"ז, י"ג). והוא מה שאמר שלמה עליו השלום זכור את בוראך כו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה, רצה לומר אשר לא יבואו אליך המבקשים את נפשך, כי אם אתה תבקש אחר הזוקן ותהיה אתה בא בימים. וזהו ואברהם זקן בא בימים ובא מדרשם ז"ל בא באותן הימים שנאמר בהם עד אשר לא יבואו כו' כלומר הוא היה זריז על עצמו ושמר על נפשו עד שכינה עליו הכתוב בא בימים, כלומר בא אליהם כי היה מבקש עת האסף לבוא לאור באור פני מלך חיים.