אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך, לא בצדקתך כו' כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך כו' (ט', ד'-ה').

ראוי להתעורר במאמר זה כי מתחלה הוא שולל את שתיהם אל תאמר בצדקתי כו' וברשעת כו', ואח"כ הוא מקיים אחת כי ברשעת הגוים, וכמעט הוא מסכים גם על הראשונה כי אמר ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב.

ולבוא אל הענין נבאר תחלה מאמר המשורר ע"ה ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו (תהלים ק"ט, י"ז) והדבר פלאי מי הוא זה שיאהב קללה ולא יחפוץ בברכה.

אמנם הכוונה בזה ע"ד שבארנו כבר מאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י', כ"ב). והרצון בזה כי הנה ברואי העולם מתחלקים לב' סוגים, והם בהמות שדי וחיתו יער, והם משונים ומחולפים בדבר פרנסתם, וזמן פרנסתם, כי הבהמות מתפרנסין מן הברכה אשר ברך ה' את בעל השדה כי זרע ומצא רב תבואות ומהם יתן תבן ומספוא לבהמתו, לא כן חיות היער הם אינם מתפרנסים רק מן הקללה אותו אשר אררו ה' ישלח בו חיות הדורסות והטורפות לטרוף טרף מן עדרי צאנו, וכל אשר ירבו לטרוף ולהמית ירבו לאכול א"כ ברכתם קללה בעולם, וכן משונים הם בזמן פרנסתם שאינו רק בלילה כמאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים ק"ד, כ'). ועל הדרך זה תמצא ג"כ פרנסות בני האדם יש מתפרנסין מן ברכת ה' אשר אתם, מעסק מלאכה או מסחר הלא עיניו נשואות וצופות שייטיב ה' עם הבעלי בתים וירחיב לבם וימלא ידם ללבוש שני עם עדנים ולהתפאר בכלים חדשים, כי אז ידרוש מאת העושים במלאכה לעשות לו כלי חפץ ויתברך גם הבעל מלאכה א"כ הוא מתפרנס מבחי' ברכה, ויש שיקבע פרנסתו לגנוב ולחמוס, לכחש ולשקר ואז גם כי הוא ישיג ברכה הלא חבירו המקבל פעולת מעשהו הלא קללה תחשב לו, וא"כ לא תוכל לקרוא אותה ברכה כי הברכה האמתית אין במגורה רע אל אחרים. וזהו - ברכת ה' הברכה האמתית הבאה מאת אלהים אמת יתברך היא תעשיר, אין בה רק צד הטוב לבד להצליח ולהעשיר, ולא יוסיף עצב עמה שיהיה מסבתה עצב לאחרים. וזהו מאמר ויאהב קללה כו' לאמר כי אינו ראוי להתברך אחר אשר יאהב ויבחר לפרנסתו דרך הקללה ומאס להתפרנס מברכה וזהו - ויאהב קללה לכן - ותבואהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו.

וכבר מבואר במדרש כי אין הצלחה בברכה שהיא מסבת הקללה וז"ל: ובחדש השני בשבעה ועשרים לחודש יבשה הארץ (בראשית ח', י"ד) נעשה כגריד זרעו אותה ולא צמחה, למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוי לברכה (ב"ר פרשה ל"ג, ז') ועוד אמרו ברכות מברכות את בעליהן וקללות מקללות את בעליהן אבן שלמה וצדק יהיה לך (ויקרא רבה ט"ו). ע"כ יפה החליט שלמה המלך ע"ה ואמר לא יחרוך רמיה צידו (משלי י"ב, כ"ז) כי איך יתברך הוא אם מעשיו קללה לאחרים.

וזהו מאמר מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום (תהלים נ"ב, ג') ר"ל איך תתהלל בברכה אשר תשיג מסבת קללה אשר הרעות לאחרים, וכי ברכה היא זאת הלא זה לך האות כי חסד אל הוא כל היום, הברכה שהיא מכוונת מהקב"ה לברכה וחסד הלא הוא כל היום היינו שהוא נשאר קיים ביד המקבל, לא כן העושה עושר ולא במשפט כבר ידענו כי העושר ההוא עשה יעשה לו כנפים, ולא יחרוך רמיה צידו כ"א רע ירוע כי ערב זר. וזהו שאמרו יקבים דרכו ויצמאו (איוב כ"ד, י"א) לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע (בראשית רבה פרשה ל"א, ב') ומה היא המארה בע"כ המארה היתה אצל הנגזל כי ברכת הגוזל בא ממארת הנגזל ומן הקללה לא תצמח ברכה.

ובזה אני מבין מאמר ר' ירמיה בן אלעזר נתקללה בבל נתקללו שכניה נתקללה שומרון נתברכו שכניה. ומה השמיע אותנו ר' ירמיה. ולדברינו יתכן מאד כי בא להעיר אותנו על מה שמצאנו במדרש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א, כ"ו) לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות (לא נתתי לכם אלא לטובתכם) אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר (פרשה ד', א') ובא ר' ירמיה ונתן אות אמת על זה כי הלא נתקללה בבל ונתקללו גם כן שכניה, וכאשר נתקללה שומרון נתברכו שכניה, ובאין ספק מן הקללה לא תצמח ברכה ובע"כ כי קללת ישראל היא לטובה, וכלשון המדרש לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות.¹ והוא שאמרו (במדרש מטות) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים (תהילים ע"ה, ז') כל הרים שבמקרא הרים הם חוץ מזה שהוא רוממות שאין אדם מתרומם מן הדברים האלו מה הקב"ה עושה נוטל נכסים מזה ונותן לזה שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים וכן חנה אומרת משפיל אף מרומם (שמואל א' ב', ז') באף שהוא משפיל את זה מרומם את זה (פרשה כ"ב, י"ח). הדברים מבוארים כמו שאמרנו שאין אדם מצליח ומתרומם מדברים כאלו כי אין עיקר הפעולה להצליח ולברך את הגזלן רק כי אלהים שופט זה ישפיל ומסבת דין השפלתו של זה, זה ירים, וזהו וכן חנה אומרת זה משפיל אף מרומם ר"ל עיקר הכוונה בזה להשפיל את האיש ובאף שהוא משפיל את זה מרומם את זה ולכן אין תרומתו תרומה והצלחה כי אין קללה סימן ברכה:

footnotes: ¹ נתקללה בבל נתקללו שכניה וכו' אמר הכותב אם יש את נפשך לעיין בספר מעון הברכות מה שכתב בבאור מאמר נתקללה בבל כו' תמצא שמה מרגלית טובה תלויה במאמר הנזכר, כי המחבר ספר מעון הברכות ביאר מאמר זה ע"פ הקדמה אשר שמע מפי מו"ר הצדיק נ"ע בעהמ"ח ספר זה, והוא באור נחמד ונעים על מאמר המאוס מאסת את יהודה כו' היש בהבלי הגוים מגשימים כו' (ירמיה י"ד, י"ט-כ"ב) שאין קשר מאומה אל הכתובים האלה, ויען שהבאור כבר נדפס לכן משכתי את ידי מלהעתיקו פה מפני הוצאות הדפוס, אבל העירותיך ע"ז מפני כי הגאון בעל ספר מעון הברכות ז"ל לא כתב זאת מבואר ששמע מפי הרב המגיד מדובנא רק כתב שמעתי מפי חכם אחד.

ומעתה נבוא אל באור מאמר שלפנינו אל תאמר בלבבך כו' בצדקתי הביאני כו' וברשעת הגוים כו' לא בצדקתך כו'. אשר בהתבונן על סדר המאמר נקנה דעת להבין במקרא ענין נכבד מאד, כי הנה כאשר יראה אחד שנים עומדים בשוק ואחד מוכר חפץ לחבירו יכנס ספק בלבו לאמר מי יתן ואדע התחלת המקח וסיבתו אם שהוא מסבת המוכר שהיה צריך למעות ומחמת דחקו הוא מוכרח למכור החפץ בזול והשומע שמע את זה מתאמץ למכור ועלה בדעתו לקנותו גם שאינו צריך אל חפץ כזה, או בהיפך שהתחלת סבת המקח היה ע"י הלוקח כי הוא צריך מאד אל חפץ זה ושמע המוכר דחקו של הלוקח ועלה בלבו למכור לו ביוקר. וההבדל אם הרואה הזה יוכל לדרוש ולבקש את פני הקונה שימכור לו החפץ מיד ליד כי אם היה המקח מסבת הלוקח שהוא קנה את החפץ מפני שהוא דחוק אליו א"כ איך יעזבנו ואיך ימכרנו, לא כן אם היה מסבת המוכר מדוחק השעה עד שמכר לו בזול אז יוכל להיות כי ישוב הקונה וימכור את החפץ כאשר יתנו לו איזה ריוח.

הוא הדבר בעניננו כי ישראל רואים הקב"ה נטל ארץ ישראל מאת הכנעני ונתן אותה להם, יש בזה לצדד ולומר או שהיה עיקר הדבר מסבת זכות ישראל וצדקתם ואהבתם וצירף לזה רשעת הכנעני ולקח מהם לתת אותה לישראל אוהביו, או כי הדבר בהיפך ישראל אין זכותם כדאי לזכות לא"י בעבור צדקתם כי אם מרשעת הגוים שנתמלא סאתם והגיע השעה לקחת אותה מהם ואלהים שופט זה ישפיל ובאף שהוא משפיל את זה מרומם את זה, והנ"מ אם יש לחוש פן גם מישראל ישוב יתברך ויקחה אם יחטאו לו, כי אם צמיחת הטובה וסבתה מצד החסד והטוב אשר מה' על ישראל הלא אפשר שיהיה לעולם כאמרם ז"ל בשעה שפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות (זבחים ק"ב, א') ואמרו עוד אשריהם הצדיקים לא די שהם זוכים אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות (יומא פ"ז, א') אבל אם התחלת הדבר וראשיתו מצד הדין המתוחה על הכנעני יותר נוטה הדבר כי כאשר יחטאו אותה המדה שגזרה לקחת אותה מיד הכנעני תגזור עתה לקחת אותה גם מיד ישראל. וזה הוא שאמר הכתוב אל תאמר בלבבך כסדר הזה בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת ר"ל כי התחלת הנתינה היתה מסבת צדקתי ואח"כ נצטרף לזה וברשעת הגוים כו' לא כן הדבר כ"א בהיפך כי התחלת הנתינה היתה מסבת כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע היא שניה לה.

ואולי זהו הרמוז במאמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כו' (ירמיה ל"ב, ל"א) כמו על אף אויבי תשלח ידך ומסבת זה ותושיעני ימינך (תהלים קל"ח, ז'):

עוד נראה בזה כי הנה בהתבונן במקרא יש הבדל גדול בין הברכה שנתברך אברהם ויצחק ע"ה, ובין הברכה שנתברך יעקב ע"ה, כי בברכתם נאמר וירש זרעך את שער אויביו (בראשית כ"ב, י"ז) וביעקב נאמר ופרצת ימה וקדמה כו' ונברכו בך כל משפחות האדמה (שם כ"ח, י"ד) היינו כי ברצותו יתברך לברך את ישראל לא יברכם במה שיתן להם נחלת גוים שמסביב, רק יקיים בהם מאמר הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי כו' (ישעיה נ"ד, ב') ובאופן ברכה כזאת לא יסובב קללה לאחרים, וזהו - ופרצת ימה וקדמה כו' ונברכו בך כל משפחות האדמה.

ושתי סוגי הברכות שאמרנו תלויות בשני סוגי חשיבות אשר יזדמנו בישראל, פעם חשיבות בפני עצמן ופעם כל חשיבותם רק בהצטרפות המון בוגדים, אשר בערך הבוגדים יעלו חן, כמאמר לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים (שיר השירים ז', י"ב) ובדרש: בכופרים בך. ומעתה הדין נותן אם כל מעלת ישראל וחשיבותם בעבור שהם יותר חשובים מהשכנים אז לא ישיגו כ"א נחלת השכנים, לא כן אם אנחנו צדיקים ושלמים בפני עצמנו גם ה' יתן הטוב מידו הרחבה והמלאה להרחיב מקום אהלנו. ועוד באופן היותר נפלא כמו שמצאנו בדברי חכמינו ז"ל (במדרש סוף מסעי) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהילים קי"א, ו') אמר להם הקב"ה לישראל יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאכם מפניכם ונותן לכם את שרצו לקחתה שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו (פרשה כ"ג, י"ב) פי' למען נדע מזה כי אין כח מעשינו גדול כ"כ רק נגד רשעת הגוים.

וזהו אל תאמר בלבבך כו' בצדקתי הביאני ה', כי אם היה מסבת צדקתך למה יהדוף את העמים הלא היה ראוי לו לברוא בעבורך ארץ ישראל חדשה, בלתי כי ברשעת הגוים כו' ואחר שכל חשיבותך רק מסבת שפלותם, כן ראוי לך רק נחלתם (ועי' עוד מה שכתבנו סוף ספר במדבר), והענין נכבד מאד: