Ohel Ya'akov on Torah, Emor
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם כו' (כ"א, א') גמרא: להזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קי"ד, א').
ונזכיר לזה מאמר המדרש (ריש פרשתנו) אמור אל הכהנים ואמרת ובמלאכים נאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין כו' העליונים שאין בהם יצה"ר במאמר אחד יש די אבל תחתונים שיש בהם יצה"ר בשתי אמירות והלואי יעמוד.
וראוי לתת לב על מאמר זה אם מאמר אחד לא יועיל כאשר יהיה ב' מאמרים ודאי יועילו הלא לא רחוק מאמר א' מב' פעמים, וכך היה ראוי לומר תחתונים שיצה"ר שולט בהם בדבורים הרבה והלואי יעמוד.
ונקדים לבאר מאמר רבותינו ז"ל כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הקב"ה כאלו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב (קידושין ל', א'). ואשר אחזה אנכי בהבנת ענין זה על דרך שאמרו חז"ל שייפה לכל אחד ואחד אומנותו (ברכות מ"ג, ב') וכבר ביארנו כי ע"כ לא אמרו שייפה לכל איש להיות כי ייפה יתברך את הדרך לפני איש ואיש כ"א בהיותו יחידי והוא יושב בדד אבל בהיותו איש יחד פני רעהו יהיה מבחין מאד את מעשיו ואת תהלוכותיו כי על עצמו התאוה מטעת אותו להוליכו בתוהו לא דרך ואומר מותר כי אנוס הוא מצד התאוה הגוברת עליו, אבל על רעהו אין עמו תאוה כי איך יתאוה ראובן שיחטא שמעון כי זה משפט התאוה שלא תשלוט באדם על זולתו כ"א על עצמו. לכן יפה אמרו שייפה לכל אחד ואחד בהיותו יחידי אז יערב לו מעשהו אבל כאשר יביט ויתבונן ממנו ולהלאה ויראה בחבירו המעשים אשר עשה הוא אז ייטיב לראות בעין האמת ויבין כי ברע הוא. אשר ע"כ אמר החכם ע"ה עיניך לנוכח יביטו (משלי ד', כ"ה) ממך והלאה להתבונן על מעשי זולתך ואח"כ ועפעפיך יישירו נגדך¹ אז תוכל לשפוט נגד עצמך (וכמו שנתבאר למעלה פרשת בראשית ופרשת קדושים ובספר המדות בשמיני משער אהבה) וכמאמר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ועוד ותפארת לו מן האדם (אבות ב'). להורות שלא תחשוב שיהיה לתפארת רק לעין שכלך לבד בעת שתעשה אתה את המעשים אבל עליך לבחון את המעשים בעת אשר חבירך עושה אותם (עי' מדרש שמואל)
footnotes: ¹ אשר ע"כ אמר החכם... ומה יפה אף נעים בארנו בזה מאמר נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו (משלי כ"א, י') ר"ל גם כי באמת נפש הרשע תתאוה לרע בכל חפץ לבבו, עכ"ז לא יוחן בעיניו רעהו כאשר יראה ברעהו המעשים האלה ירע בעיניו. וזהו ג"כ מ"ש במקום אחר וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא (קהלת י', ג') לאמר הגם כי על עצמו לבו חסר בהבחין כל מאומה, עכ"ז יאמר לכל כי סכל הוא כלומר כאשר יראה מעשים כאלה מאת אחרים יענה ויאמר כי זה ענין סכלות והבל ויוכיחם על פניהם, ועיין בשיורי המדות בפ' הנזכר וינעם לך:
ומעתה עמוד והתבונן כי קל חומר הדברים ומה אם כאשר יראה מעשים הבלתי הגונים באדם אחר ידע ויבחון את רעתם וגנותם כש"כ על בניו אשר יוליד, על עצמו ובשרו כמה יכאב לבבו וכמה יתמרמר בראותו בבנו דרך אולת דרך עקש ונלוז עליו הלא ישקוד בחמלה רבה ויתירה להישיר לפניו הדרך לקיים בו מאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וא"כ יצוה אמרו כל המלמד את בנו תורה כאלו קבלה מהר סיני כי בהר סיני עמדנו בלא יצה"ר כמאמר ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (יבמות ק"ג) וקבלו התורה והמצות באהבה גדולה ונפלאה, רק אח"כ חזרה זוהמתן ומאז אין לב האדם שלם לאהוב את התורה בכל לב מסבת היצה"ר המחשיך את עיניו בקנאה ותאוה וכבוד וכדומה, ואין לנו שעה שיהיה לבבנו שלם כ"א בשעה שאנחנו מלמדים ומיישרים את בנינו כי אז לבבנו נכון ונאמן עם האלהים שע"כ הוא מייסר את בנו להשריש בו רוח דעת ויראת ה'. וזהו שהביאו ז"ל שנאמר והודעתם לבניך כו' וכתב הרמב"ן ז"ל על מאמר זה וז"ל כי האב לא יעיד שקר לבנו ולא ינחיל אותו דבר הבל ואין בו מועיל אבל בכל עוז ובכל מאמצי כח ישקוד בטובתו והצלחתו להגיעהו אל האושר והשלמות ואז הוא ממש בבחינה כאלו קבלה מהר סיני, וזהו והודעתם לבניך כו' וסמוך ליה יום אשר עמדת בחורב היינו בלב שלם, וזהו - להזהיר גדולים על הקטנים כי אז יהיה לבבו שלם עם התורה וכמו שנתבאר.
וזהו מאמר המדרש העליונים שאין יצה"ר שולט בהם במאמר אחד יש די אבל התחתונים שיש בהם יצה"ר בשתי אמירות והלואי יעמוד, רמז על האמירה השניה אשר היא באה להזהיר הגדולים על הקטנים והאמירה הזאת ודאי תהיה כמאמר אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים י"ב, ז') והלואי יעמוד שיהיה נשאר עומד בלב שלם ורוח נכון כאשר היתה באמנה אתו בעת אשר הורה את בניו כן יקום וכן יהיה לעולם והבן:
עוד יתכן בבאור בשתי אמירות והלואי יעמוד, כאשר נתעורר תחלה על מאמר ואמרת אליהם כו' אשר מלת ואמרת היא מלה מהופכת מעבר לעתיד ע"י הוא"ו והלא לא קצר לשון הקדש לכתוב דבר דבר על אפניו עבר במקום עבר עתיד במקום עתיד. אמנם המלך החכם ע"ה ביאר לנו ענין זה במאמר שלם וזה דברו תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו (משלי כ"ה, י"א) דבר הוא המלה שהוראתה על הענין המדובר, והאופן הוא הבאור, וכמשפט האופן כן יהיה הדבור והלשון לבאר את האופן. כי אם האופן פשוט עבר אמתי או עתיד אמתי יאמר הכתוב ג"כ דבור פשוט עתיד אמת, אבל אם האופן מדברים מתהפכים מעבר לעתיד או להיפך יאמר עליו ג"כ מלה המתהפכת להורות על הענין המדובר, וזהו דבר דבור על אפניו. הוא מה שאמר הנביא ע"ה מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור מי נתן למשסה יעקב כו' הלא ד' זו חטאנו לו (ישעיה מ"ב, כ"ד). כי אם יאמר רופא מומחה לאחד אל תאכל שומים ובצלים וכדומה מדברים החריפים שמהם תבוא למחלה מסוכנת, אם יאמין לו וימנע עצמו מלאכול ולא יחלה הנה תהיה השמיעה לפניו, כי היה נזהר מן המקרה טרם בואה, אבל אם לא ישמע לדברי הרופא ויאכל ויזיק לו, אם אמנם הרופא לא פעל מאומה באזהרתו אחר כי הסכל הזה לא עשה כדברי עצתו, ואכל וקלקל לעצמו, אבל עכ"ז הלא פעל אל החולה ב' דברים, א'. האמונה בדברי הרופא וידע מעתה מאין באה אליו מחלה זאת. ב'. כי אחרי הכשלו בעברו את דברי הרופא אם עוד הפעם יזהירו הרופא על דבר הלא מהיום יהיה פקוח אזנים יקשיב ויאזין ינצור וישמור (עי' רש"י על מאמר אחרי מות שני בני אהרן כו' עד השני זרזו יותר מן הראשון), נמצא פעולתו לאחריו להבין, אחר עשותו ואחרי עברו עלי דברי הרופא ויחלה ויפול למשכב יחקור למפרע מאין באה לו מקרה זאת. וזהו - מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור, לאמר אחר שכבר באה עליכם הצרה הזאת להבין עכ"פ למפרע מי נתן למשסה יעקב כו' הלא ה' זו חטאנו לו. והם הם השתי אמירות שרמזו ז"ל האמירה ראשונה להזהיר אותו תחלה שלא יעשה הרע פן ירע לו באחריתו, ואם האמירה הזאת לא תספיק לו כי לא ישמע דבר האזהרה אז מהצורך להמתין ואח"כ בעשותו הרע ויתחרט אז בהצר לו תאמר לו שנית ולא יותר, ובהאמירה השנית אין מהצורך ג"כ להרבות אליו דברים רק להזכירהו לאמר וכי לא כך אמרתי לך. ומעתה הנה אופן הדבור הב' ענינו רק להפך הדבור מן העבר לעתיד לאמר הלא אמרתי אליכם אל תחטאו כו', וזה רמוז במלת ואמרת מלה מהופכת מעבר לעתיד גם אתה תעשה מן העבר עתיד ותזכיר אליו ענין העבר: