במדרש: תקעו בחודש שופר (תהילים פ"א, ד') בחודש זה תחדשו מעשיכם בחודש זה שפרו מעשיכם, אמר להם הקב"ה לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כן אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים (פרשה כ"ט, ו').

באור זה בהקדים מאמר הגמ' (ברכות ל"ד, א') הקורא שמע שמע משתקין אותו ופריך דלמא מעיקרא לא כיון דעתיה כו' אי מעיקרא לא כיון דעתיה מחינן ליה במרזפתא דנפחא. מלת מעיקרא הב' כבר נראה כמיותר, אמנם דע כי מצאנו עיקר חיוב הכוונה בק"ש רק בפסוק ראשון כמאמר רב נחמן לדרי עבדו (שם י"ג, ב') בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן וכן בתפלה (שם ל"ד, ב') ובלבד שיכוון באבות. והטעם בזה נראה ע"ד שאמרו (שם כ"ט, א') בטעם שאין אומרים הביננו במוצאי יו"ט כיון דאתי בתחלת צלותא לא אתי לאטרודי.

והדמיון בזה לאחד שהיה תובע לחבירו סך גדול והזמין אותו לב"ד ואחר כל הטענות והתנצלות יצא הדין שישלם לו מעט מעט, ובכל שבוע יתן לו כך וכך עד אשר ישלים כל הסך. והנה במשך הימים אם יזדמן אשר בשבוע אחד לא יתן לו את חוקו יש לו התנצלות אולי שכח ואולי לא היה ביכלתו, ומתחלה היה חושב שיהיה לו, לא כן אם מיד בשבוע ראשון לא נתן כפי אשר התחייב זה יורה על עוצם פשיעתו כי בזדון לבו אינו משלם. כן אם באמצע ק"ש או באמצע תפלה לא כיון דעתיה יש עליו התנצלות, לא כן בק"ש בפסוק ראשון וברכה ראשונה של תפלה שאין טרדה בהתחלה אם לא במרד ובמעל. לכן אם מיד בהתחלה לא כיון דעתיה מחינן ליה במרזפתא דנפחא כי ודאי לא הכין לבו כל מאומה, משא"כ אם באמצע התפלה לא כיון לבו יש לו להתנצל כי יצרי לבו התעו אותו והטרידו את מחשבתו והוא בעמדו להתפלל הכין את לבו במשפט והתחיל להתפלל בכוונת הלב וא"כ ראוי הוא לקיים בו מאמר כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו, לא היה פסולו בקודש אין הקודש מקבלו (זבחים ס"ח, ב') כי מי שעמד בלב הוחל מתחלה ולא שם לבו לכוון כלל כמאמר יתיצב על דרך לא טוב ומחינן ליה כו'.

וזהו ג"כ מאמר המדרש חדשו מעשיכם, שפרו מעשיכם כי כבר אמרו (ברכות ל"ב) ג' מקראות אלמלא לא נכתבו כו' עד ואשר הרעותי וכל זה שייך על כל ימי השנה לא כן על התחלת השנה, וזהו חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם במשפט דבר חדש וזהו אמר להם הקב"ה אם שפרתם מעשיכם כו' עד יהפך לכם מדת הדין למדת הרחמים מטעם ואשר הרעותי: