רבותינו ז"ל אמרו רב הונא כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תבואו לראת פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (ישעיה א', י"ב) (חגיגה ד', ב').

התבוננו נא אל המוסר הנפלא אשר העיר אותנו האיש האלהי הזה, בהזכיר דברי איש חמודות לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל ט', ז'). באור זה, דע כי כבר כתבנו בהבדל אשר בין אזהרת הגוזר לאזהרת היועץ, כי כל הפעולות הנמשכות מאזהרות אשר בדרך גזירה כלם הם לתועלת המזהיר, כי כאשר יצוה האדון אל עבדו לעשות לו מלאכה פלונית הפעולה מושגת אל הבעלים, לא כן כאשר יזהיר הנדיב יועץ הטוב הנה הפעולה תהיה נשארת ביד השומע, כי כאשר הרופא יזהיר את החולה את זה תאכל וזה לא תאכל, אל הרופא עצמו אין לו נפקא מינה מזה מאומה אם ישמע החולה אל דבריו ואם יחדל, אל החולה יהיה נ"מ אם ישמע לדברי הרופא יתרפא ויחי מחליו ואם לא ישמע יסתכן. כן הדבר באזהרות מלכנו ית' כי אינם ח"ו כדרך אזהרת הגוזר לטובת עצמו כי כבר נאמר החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך (איוב כ"ב, ב') ונאמר אם צדקת מה תתן לו (שם ל"ה, ו'). ובמדרש (ויקרא רבה י"ג) זאת החיה אשר תאכלו הדא הוא דכתיב אמרת ה' צרופה אמר רב מה איכפת להקב"ה אם אתה שוחט מן הצואר או אם אתה הורג מן העורף אלא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכאשר רמז דוד המלך ע"ה ואמר גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי (תהלים קי"ט, כ"ד) לאמר כי המצות בכללם המה בבחינתם ממש כנדיבים הבאים בטוב לבם להציע בפני האדם עצות נדיבות. וכמאמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים (דברים ו', כ"ד).

ראו עתה הצדקה הנפלאה אשר התחסד ית' עמנו בתתו אלינו דברו הטוב בהשמיעו אותנו עצתו הנדיבה כי רצה לזכות את ישראל והרבה להם תורה ומצוות וחיי עולם נטע בתוכנו, ולא שעה ולא פנה אל רגש המלאכים אשר שאלו ובקשו תנה הודך על השמים חמדה גנוזה שאתה משתעשע בה כו' (שבת פ"ז) עד שנאמר עלינו תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה מלמד שהתורה ארוסה היא לישראל (פסחים כ"ז) היש צדקה גדולה מזאת אשר עשה יתברך שמו בחסד עמנו עם בני ישראל להנחילנו מורשה לרשת בה לנו העולמים לתת לנו מהלכים בין העומדים, ועל כל אלה קבע לנו יום הזכרון הזה יום הכסא יבוא ביתו אל בית ישראל כאב הבא אל בנו לדרוש את שלומו ולהתעלס באהבתו כאמרם ז"ל דרשו ה' בהמצאו אימתי מר"ה עד יום הכפורים (ר"ה י"ח, א') אבל נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו בבוא אלינו אבינו מלכנו קדושנו, אבל בושנו מאד להתייצב לקראת מלכנו הה חרפה שברה לבנו. וזהו לך ה' הצדקה בתתך אלינו חמדה גנוזה כזאת, ולנו בושת הפנים כמה הכנות מהצורך לעשות אל הארמון אשר המלך יבוא לשכון בתוכו כמה מיני פאר ושושנים ופרחים הנותנים קטורה והוד תפארה והארמון, הלא הוא האדם עצמו כמאמר ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כ"ו, י"א) כי האדם עצמו בית מקדש מלך הוא. וכמאמר היכל ה' המה (ירמיה ז', ד') ונפן כה וכה בחדרי הארמון הזה, מששנו כל כליו חפשנו כל מסתוריו מה יש בו צדקה לכבד בו את פני אבינו מלכנו ית"ש, לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כו' וזה אשר ספרו ז"ל על רב הונא כי מטי להאי קרא בכי יראה יראה אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו, במה ישתוקק יתברך להתראות פנים אתנו בכל משך ימי השנה ועתה כאשר בא אלינו אבינו יתברך בושנו מאד להרים פנינו אליו כי חשך משחור תארנו.

אמנם אדוננו החסיד דוד המלך אמר אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פ"ט, ט"ז) ובמדרש (פ' אמור) אשריהם לישראל שיודעים לרצות את בוראם, ובמה? בשופר.

המאמר בא לבאר לנו גודל חסדו ית' כי הוא מודיע אלינו מתי יהיה יום המשפט כמאמר המדרש (שמות רבה י"ב) הן על ישנים בכמו מי כמוהו מורה שמורה דרך לעשות תשובה כי מדותיו של הקב"ה אינם כמדת בשר ודם אשר ברצותו לעשות רעה לחבירו הוא מסתיר דבריו למען שלא יתוודע הדבר אליו ולא ידע לבקש לו תחבולה להנצל, אבל מדת הקב"ה לא כן הוא כי לא יתפוץ במות המת כי הוא מלך חפץ בחיים ע"כ זה דרכו להודיע אלינו תחלה כי ימי דין יבואו הנה היום בא בוער כתנור והוא ית' יכונן למשפט כסאו וצוה לתקוע בשופר להצלתנו להכריז קרבו למשפט ויתרעשו ההרים ויתגעשו הגבעות, כמאמר משמים השמעת דין ועי"כ ארץ יראה ואח"כ שקטה (שבת פ"ח).

אכן הלא מצאנו ראינו מאמרו יתברך אל נביאו קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך (ישעיה נ"ח, א') היינו שלא לסמוך על קריאת השופר אבל קרא אתה בגרון ותשמיע מוסר להודיעם מה נורא היום הזה. והמשיל הקריאה בגרון אל השופר כי פעולת קול השופר הוא ג"כ להחריד הלבבות כמאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (מיכה ג', ו'). וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בה עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם כו' (פרק ג' מהלכות תשובה הלכה ד') אבל הוא יתברך אמר גם אתה קרא בגרון וגם כשופר הרם קולך כו'. ירצה בזה על דרך שכתב אחד מהראשונים ז"ל בבאור מאמר שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל תקעו בחדש שופר (תהלים פ"א, ג'-ד') כי הכנור והתוף והנבל המה כלים מיוחדים לשמח לבב השומעים וכל עצב יסירו מהם, אבל כ"ז בזמן הראוי כמאמר לכל זמן ועת לכל חפץ וכו' עת רקוד (קהלת ג', א'-ד') ומה נאה לשמוע כלי שיר ביום חתונתו ושמחת לבו, לא כן בימי הדין והמשפט כי גדול יום ה' ונורא הוא, יום יעמדו במשפט כל יצורי עולמים ואין אתנו יזדע איך יצא משפטנו, איך יערב לשמוע קול כנור תוף וחליל, לכן אמר שאו זמרה כלומר שאוהו הלאה לבל ישמע קולו כעת, כי לא עת הזמיר הוא, ותנו תוף גם התוף אשר בידכם תנו אותו לאחרים, אך אתם תקעו בחודש שופר כי עת חרדה הוא דוק וחלד יחרדון מאימת מלך ואיככה ישמח יצור מחמתו יום ישפטוהו על גופו ונשמתו.

כן וכן נמשלו דברי החכמה והתושיה עתים מנגינות תנגן על הלב ככנור נעים עם נבל כמאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים י"ט, ט') ע"י מתן אמריה ונועם מחקריה יגיל וישמח לב כל שומעיה ועתים תייבב בקול בוכים בדברי כבושים במוסר ותוכחה המשברת לב כל שומע עד כי יבקע צור לבבו ויהי למים, לכן יפה אמר קרא בגרון בו אתה גם אתה קרא ותתן קול. וביאר אליו ואמר כשופר הרם קולך כמו אשר פעולת כח השופר להחריד ולהעיר הלבבות כן יהיו דבריך אליהם בדברים המעוררים להשיב לב בנים אל אביהם שבשמים ולא תדבר עתה מן הדברים המשמחים הלב רק הגד לעמי פשעם כו', ואין צורך אל המוכיח רק להזכיר את השומעים כי החיים והבנים והעושר הכל תלוי בספק, רק נקוה כי ע"י התעוררות קול שופר יתעוררו העם לתשובה ותגבור מדת הרחמים על מדת הדין ויקבלנו בחסדו, וזהו אשרי העם יודעי תרועה היינו שהם מרגישים הטוב הבא להם ע"י התרועה ואז ה' באור פניך יהלכון כמאמר באור פני מלך חיים עד כי בשמך יגילון כל היום כו':

עוד יותר נראה להמתיק מאמר אשרי העם יודעי תרועה כו' גם מאמר אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך משמים השמעת דין (שם ע"ו, ח'). דע כי מדת הקב"ה לא כמדת בשר ודם כי בשר ודם כאשר יכעוס עליך טוב לך לברוח ולהסתר מפניו ביום אפו כי לימים עוד ישקוט מזעפו, וכל אשר יארך הזמן יתמעט כעסו, אבל מדת הקב"ה לא כן הוא כי אין חושך ואין צלמות להסתר ממנו, אבל טוב לאדם לבוא ולהתראות לפניו יתברך תיכף כי להמתין אי אפשר כי כאשר יצא הדין ח"ו מלפניו אזי הוא נמסר מיד אל שלוחי הדין ונאמר בו כי לא ישא לפשעכם כי רק אבינו הרחמן רחמיו מרובים, משא"כ בהמסר הדבר אל הרצים, וזהו אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך כלומר מי הוא זה אשר יוכל לעמוד ולהתקיים על מה שכעס מאז ומכבר והוא נתאחר מלפייס, ולכן משמים השמעת דין למען ארץ יראה ושקטה היינו שיהיו יראים מאימת הדין וימהרו על עצמם לפייס תיכף בעוד שהקב"ה בעצמו דן אותו ולא יצא עוד הדין מתחת ידו אל השלוחים, וזהו אשרי העם יודעי תרועה היינו שהודיע להם את עת המשפט והפעולה בזה: ה' באור פניך יהלכון כי יחזרו לפייס בעוד שהמלך במסבו כמאמר אליהוא בן ברכאל יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה (איוב ל"ג, כ"ו) כי ע"י התרועה יתעורר לחזור בתשובה להתרצות פני אדוניו לבוא לחזות בנועם ה'.

אחי ועמי היום עת לעשות היום עת להרבות בכי ותחנונים לפני אבינו המרחם, וחלילה לכלות הזמן לייחד תפלותינו על עניני הגוף לבד כי הדברים המקשיבים לקולנו ישחקו ילעגו לנו, באף כל מציאות האדם באדמה רק למען יאכל את חלב הארץ אוי לאותה בושה, מדוע לא ישית לב על מעמדנו מדוע ישכח בית קדשנו מדוע לא בא בן ישי משיחנו. וכבר יש מי שביאר מאמר ה' אל אבושה כי קראתיך יבושו רשעים ידמו לשאול (תהילים ל"א, י"ח) כי המשכיל לא יבוש בתפלתו כי הוא מתפלל רק על עניני הנפש וצרכי העבודה אשר זה אינו רק בא"י וירושלים, ושיהיה ביהמ"ק נבנה על תלו אבל יבושו רשעים, והטעם - ידמו לשאול שהמה דומים אל השאול הצועק הב הב כן צווחין הב לן חיי הב לן מזוני, וזה יבקש שיהיה נושא חן בעיני פלוני למען יגיענו פרנסתו על ידו אשר ע"ז אמר המקונן איכה יועם זהב ישנא הכתב הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות (איכה ד', א').

והדמיון בזה בן שר וגדול אשר אביו גרשו מביתו והיה נע ונד עד שהוצרך להשכיר עצמו לעבד אל גורף תנורים, ובהזדמן בא לפניו חכם א' והכיר מפניו מי הוא, היה מביא לפניו מראה מלוטשת למען יראה ויסתכל בה ויביט במראהו ובמראה העבדים חבריו כי כמוהו כמוהם אחד, חשך משחור תארו, ואמר לו ידידי מה לך פה הלא טוב לפניך לנסוע לבית אביך, כי לך שבט המשרה ממתנת וכל יקר ותפארת, ויאמר לו: איך אשוב אם אין בידי עתה על הוצאות הדרך, אמר לו דע אחי ידידי כי היום הזה עגלה מרקדה נוסעת אל היכל אביך היום הבי דואר הולכת מפה אל בית אביך ממש.

הנמשל בעוה"ר אנחנו מגורשים מבית תענוגינו מעל שלחן אבינו שבשמים וכהיום הרבה אנשים רוצים למכור עצמם ולשעבד נפשותיהם לשאת על שכמם עול העולם המשחיר פני האדם דמותו וצלמו. הוא מקונן עליהם איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב, היינו כי מעולם הייתם עוסקים בתורת מלכנו קדושנו יתברך והעולם בנוי עליכם כמאמר וכל בניך למודי ה'. ועתה אתם רוצים לעבוד ולמשא לשעבד נפשותיכם אל מלאכה נמבזה ונמס, וכי תאמרו רחוקים אתם מאביכם, ראו כי היום הבי דואר הולכת אל אבינו השופר הוא הציר נאמן להשיב לב בנים אל אביהם שבשמים כמאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' (ישעיה כ"ז, י"ג) לכן תחלו לכם מבקשות צרכי הגוף ושימו עין ולב לשוב אל בית אבינו ועל שלחן אבינו לא יחסר לנו דבר כי כלום חסר בבית המלך ית"ש:

עתה אקרא את הבעל תוקע בוא ברוך ה' הטה אזנך את אשר אומר אליך, באמת אמרו בספר הזוהר (ויקרא י"ח, א') אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם דא הוא כהן דלתתא דאתנגן ועבודה, ואשתכח ביה חטאה לאשמת העם הוא דהויא, וי לאינון דסמיכים עלוהי בגונא דא שליח צבור כו' וכל שכן בתקיעות השופר הלא מקבל תקיעותא מבר נש דלאו הוא חכים ברזא דתקיעותא דאי אשתכח קול שופרא כדקא יאות האי קלא סליק לעילא ומתדחיין מקמיה כולהו מקטרגין דאשתכחו לעילא, מה אומר מה אדבר לא באתי בסוד ה', גם אני בער אנכי מאיש כו' לא ידענו לתקן עלמא כקול שופרא מי יתן ונכוון הכוונות הפשוטות כראוי והנסתרות לה' אלהינו כו', כי אבינו מלכנו יתברך שמו צוה עלינו לתקוע בשופר ביום הזה יען כי היום הרת עולם כו' היום הזה היתה התחלת הבריאה אשר כל מציאות הבריאה היה בעבור יקבלו ישראל עול מלכותו עליהם. ולזאת בכל תקופות השנה בבוא יום הנכבד הזה מצווים אנחנו לחדש המלוכה בתקיעה וקול שופר כמאמר ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה (מלכים א' א', ל"ג). כי כן משפט העם בעת שימליכו המלך עליהם לתקוע לפניו והוא אות על המלוכה.

לכן אנחנו אומרים היום מלכיות זכרונות שופרות מאשר המה מכוונים נגד ג' עקרים הראשיים הכוללים אשר כל פנת דת תורתנו הקדושה עומדת עליהם כמ"ש הרב מוהר"י אלבו ז"ל בספר העקרים כי יסודי הדת המה ג' עקרים, מציאות ה', תורה מן השמים, השגחה לשכר ועונש, וכנגדם אנחנו אומרים מלכיות זכרונות שופרות. מלכיות הוא מציאות השם. זכרונות הוא שכר ועונש כי אם אין זכרון אין שכר ואין עונש. שופרות הוא תורה מן השמים אשר במתן תורה היה קול השופר הולך וחזק מאד, ועיקר הכל לשוב בתשובה שלמה לכלא פשע להתם חטאת למען דיסתלק דינא ויבוא קוב"ה וישב על כסא רחמים כמאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מ"ז, ו') ומלת עלה כמו ונעלה הענן (במדבר ט', כ"א). וכמו שכתבו רז"ל בספר הזוהר (אמור צ"ט, ב') זכאין אינון ישראל דידעון לסלקא כורסא דדינא ולתקנא כורסא דרחמי, ובמה בשופר וכד אתער ההוא שופר ובני נשא חייבין מחטאיהון כו' ההוא קלא סליק לעילא כו'.

ומעתה מה מאד ראוי להזדרז שלא להמיר פעולת השופר על דברים זולתים כי באין ספק מזון ההכרחי לא יחסר לאדם כמאמר מאן דיהיב חיי יהיב מזונא והמותר מן הסיפוק לא יועיל בו ההפצרה כאשר הרופא לא יתן אל החולה מה שיזיק לו.

ומעתה נקח לנו משל לאחד שהיה תועה ביער והיה בו חיות רעות מן הדורסים והטורפים, והיה עמו קשת וחצים להציל עצמו מן הדורס ויהי הוא הולך ביער הנה והנה ועל כל מה אשר ראו עיניו מרחוק היה חושב כי זה הוא דוב או ארי וזאב, והיה מורה בחצים עד בואו אל המקום ההוא וראה כי עץ נרקב הוא או שן סלע וכדומה, וירא באשפתו ובתרמילו וראה כי לא נשאר לו כי אם חץ אחד והיה נשמר מעתה שלא לירות החץ ההוא על ספק, כי הלא במקום סכנה הוא אולי יצטרך אליה להציל עצמו מפי הטורף אז יורה החץ להעבירו וחיתה נפשו בגללו.

הנמשל נאמר מפי המשורר ע"ה חרף שואפי סלה ישלח אלוקים חסדו ואמתו נפשי בתוך לבאים אשכבה (תהילים נ"ז, ד') ובזמן שהיינו בעיר אלהינו הר קדשו היה לנו כלי הצלה הרבה: בית המקדש, ומזבח, וקרבנות, וכהן גדול עומד ומשרת בהם, היה סמוך לבנו בטוח כי נחליף כח למחות מעלינו כל סאון סואן, כל טורף ושואג, לא כן עתה אשר מכלי הצלה הרבים ועצומים לא נשאר לנו כי אם השופר הדל הזה. לכן פקח עיניך ידידי בעל תוקע וראה והבט והכן לבך ועשית כחכמתך:

חזן יקר קרב עד הנה גם אתה כי להיות שליח צבור נבחרת, לכן אפתח שפתי גם עמך, להעיר אותך על ענין אחד למען תשכיל ותצליח דרך זו תלך ויהי ה' עמך שומרך מצילך. משל למזגג אשר כל מסחרו היה עם כלי זכוכית יקרים, והיה משפטו בנסעו בדרך להשגיח מאד ולשמור את הדרכים והמסלות שהוא צריך לעבור בהם לפנות משם כל אבן וכל צור מכשול לנטות מכל הר וגבעה שלא ישבר הזכוכית, פעם נחלה המזגג הזה והיה צריך להוליך סחורתו ע"י שליח. ויהי כאשר מסר סחורתו לידו התאנח מאד ואמר לו: דע אחי כי סחורתי כלי זכוכית יקרים, סחורה אשר היא מסוכנת מאד בדרכים והיא תצטרך שמירה גדולה מגומות ומכשולות, לכן ראה ידידי וזכור נא כאשר תבוא אל מקום פלוני שמה יש סלע גדול תגביה העגלה על כתפך ותסע לאט לאט שלא לעשות היזק בסחורתי, וכן בהגיעך אל מקום פלוני שמה יש הר וגבעה וצריך אתה להזהר לנסוע במתינות לאט לאט עד אשר תעבור שלום את הדרך.

חזן יקר אתה נבחרת מעדתנו להיות שליח בעד קהלנו להתפלל עלינו ולהיות סרסור בינינו ובין אבינו שבשמים, לכן דע ידידי כי התפלה מסוכנת מאד בלא כוונת הלב גם בכל ימי השנה, ומכש"כ ביום הדין הקדוש הזה, והתפלה היא גדולה וארוכה. לכן הזהר נא בהגיעך אל מקום הר וגבעה כמו אל תפלת מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ותמלוך אתה ה' לבדך, לא תמהר לרוץ כי המה הרים גבוהים וצריכים מתינות ובכיה רבה, וכן בהגיעך למאמר תקע בשופר גדול לחרותנו תעמוד מעט ותשפוך נפשך לפני ה' שתהיה השנה הזאת שנת גאולה וישועה שנת להביאנו ציון עירו ברנה, וארמון על משפטו עינינו תחזינה: