ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם כו' (עי' למעלה סוף פ' אחרי) ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים (כ', כ"ד). ובילקוט: אלו נאמר ואבדיל העמים מכם לא היתה תקומה לשונאיהון של ישראל עכשיו שנאמר הבדלתי אתכם מן העמים כזה שהוא בורר וחוזר ובורר כו'.

ונזכיר לזה מאמר הגמרא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע (ברכות ז') גם מאמר הנביא אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם כו' (ישעיה ס"ו, ה') גם מאמר הגמרא (ראש השנה ט"ז) ימחו מספר אלו הרשעים גמורים (כ"ה גי' הירושלמי ומובא ברי"ף בע"י) חיים זה ספרן של צדיקים גמורים ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינונים.

דע כי בכל הדברים שבעולם תמצא דבר גדול בעצם, ודבר גדול ע"י משוער ומצטרף, שבערך הקטן הוא נחשב לגדול ובערך הגדול הוא קטן, וכבר מצאנו ברז"ל (ב"ר נו"ן) שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית, צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו מעשי רבים על מעשי בנו עירי והייתי צדיקת ביניהם עכשיו שבאת אצלי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני, לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני עירי והייתי צדיק ביניהם עכשיו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי כו'.

ומעתה יפה שאל דוד המלך ע"ה ימחו מספר אלו הרשעים, חיים אלו הצדיקים, כלומר כי הצדיקים המה צדיקים גמורים ואינם צריכים להם שיהיו חשובים צדיקים בערך הבוגדים האלה, וגם ועם צדיקים אלו הבינונים אל יכתבו ולא יהיה להם חלק לומר כי רק בעבורם ובהצטרפותם המה צדיקים בעבור זה לא יזכו עמהם כי באמת אלולי הרשעים המבלבלים את העולם ומטרידים את הבינונים היו גם הבינונים צדיקים גמורים, ועתה הקב"ה חשבם לטובים מסבת אשר הצדקות קשה עליהם מאד ע"י בגידת הרשעים, ולולא הרשעים הלא היו צדיקים גמורים, וזהו מאמר ישעיה ע"ה הנ"ל - אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה', כלומר לולא אני לא היה הקב"ה מתכבד ממעשיך, וכל חשיבות אשר הקב"ה רואה אצלך הכל הוא מסבתי וזהו למען שמי יכבד כו' לכן ונראה גם אנחנו בשמחתכם. ע"ז אמר אבל והם יבושו כי באמת הדבר בהיפך כי לולא הם היו צדיקים גמורים והיו מתכבדים יותר ויותר. ומעתה יפה אמרו חז"ל צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע כי הצדיק שאינו גמור ע"פ דין שלמעלה היה יוצא חייב רק בהצטרפות מעשיו נגד הרשעים כמאמר לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים בכופרים בך, לכן הכריעו אותו לזכות ואע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, היינו כי הרשע לבו אומר לו שיתבע חלקו מיד הצדיק ממנו לאמר כי לולא אני ועונותי הרבים לא היית חשוב למאומה ולא זכית לכל הטוב א"כ יש לי חלק בזכותך וזהו צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע כי הוא אינו צריך אל הרשע ולמעשיו הרעים להתחשב על ידם.

ומעתה מאמר הילקוט מבואר מאד אלו נאמר ואבדיל העמים מכם כו' היה הכוונה שיברור הרעים מתוך הטובים א"כ כל עוד שהקב"ה רואה הטובים באמת, כמו אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, וכדומה היה הקב"ה חוזר ובורר כי בערך הצדיקים הגדולים האלה כלם חשובים כאין, משא"כ עתה שנאמר אשר הבדלתי אתכם מן העמים אז גם הבלתי שלמים לצדיקים יתחשבו, כי יש עוד גרועים מהם. (והשלמת הדברים כתבנו בקול יעקב איכה על מאמר אלו זכיתם הרי אתם קוראים תבוא כל רעתם).