Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובמדרש: והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו, ואת חקותי געלה נפשם אמר רב כהן יען הוא עני (ויקרא רבה פרשה ל"ד, ט')
ולדרכנו יתכן כי כוונת המאמר להשמיענו אותו ההבדל שאמרנו, והוא להתנצל בעבור ה' יתברך ולהצדיק את מדותיו מה שהפריד בין הדבקים היינו בין ישראל עמו ובין ארץ חמדה, אשר מעולם היה זווג נכבד זה לזה מיום ברא אלהים ארץ ושמים, כאשר דרשו ז"ל על מאמר עמד וימודד ארץ כו', אי לזאת באו ז"ל לבאר לנו כי ענין הפירוד הזה היה על דרך פירוד הזוג אשר גם שניהם אינם חפצים להתאחד לדור יחד וגועלים זה את זה, אשר אותם ראוי לגרש. כן היה לנו כי הארץ הנבחרת היתה בוחרת מעתה לשבת גלמודה, כמאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו' והם ירצו את עונם, כלומר שכל חמדת ארץ ישראל בעם ה' לא שיאכלו את פריה וישבעו מחרוץ תבואתה רק בעבור יקיימו המצות התלויות בה, כמו שזכרו ז"ל במשה ע"ה, ולכן כל זמן שהיו שומרים המצות ראוי להם לדור יחד בהיות הזיווג נכון לפני שניהם, כי לישראל היה מקום נאות המוכשר לקיום התורה כמאמר אוירא דארץ ישראל מחכים והארץ היתה משגת פעולתה מהמצות התלויות בה וכמו שזכרנו במקום אחר (קול יעקב ריש אסתר). אמנם כאשר עברו חק התורה והתחילו לבקר אחר הבלי חמודות אשר בארצות זרים ובמדינות אחרות, אז פזרם הקדוש ב"ה כל אחד אל אשר תשאנו רוחו למלאות שם תאותו וכמאמר כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ישעיה ב', ו') ולכן עתה כאשר יתפרד הזוג יהיה נכון לפני שניהם. וזהו אז תרצה הארץ את שבתותיה כו', וגם הם ימלאו רצונם. וזהו והם ירצו את עונם:
ומעתה מה נפלאו דבריהם ז"ל יען הוא עני כי הכוונה בזה רק לתת מופת לעיני העם על היותם מואסים וגועלים במשפטי ה' בשאט נפשם. והוא עם מה שכתב בעל מנורת המאור זלה"ה אויל נוטריקון אכול ושתה יאמר לך, וראוי להבין מאמר יאמר לך וכי מי שהוא אוכל ושותה ומתענג בתענוגים אינו אויל, רק אותו שאומר לאחר אכול ושתה. אבל הנה באמת זה כל האדם יודע ומבחין שכל עניני העולם ותענוגיו המדומים המה מהבל יחד, וכעדות החכם ע"ה הבל הבלים הכל הבל (קהלת א', ב') רק שעם כל זה תשלוט התאוה באדם בעתים אחדים לאכול ולשתות ולהתענג מפאת יצרו הרע אשר בקרבו, ולכן אליו אין מהראוי לקרוא אויל כי יצרו תקף עליו. לא כן מי שמצוה לאחרים ויאמר לו אכול ושתה וייטב לבבך, אשר מעולם לא תעורר התאוה להסית את הזולת שיתעדן הוא, כי מעולם לא נזדמן שיתאוה ראובן בעבור שמעון, ואין זה רק מסבת היותו תועה מדרך השכל ומינות נזרקה בו.¹ והוא ראוי לקרוא אותו אויל.
footnotes: ¹ מעולם לא תתעורר התאוה להסית אל הזולת. ובזה נוכל להמתיק מאמר שלמה המלך ע"ה ומתק רעהו מעצת נפש (משלי כ"ז) אשר לדעתי השמיע אותנו בזה דבר גדול כי הנה כבר מצווים אנחנו לשמוע גערת חכם וכמו שהפליגו ז"ל בכמה מקומות שכל מעלת אומתנו הנבחרת היא במה שהם מתנהגים תמיד בעצת זקניהם וחכמיהם והולך את חכמים יחכם, וגם אמרו עשה לך רב וקנה לך חבר והרב הוא ללמדו תורה שהיא מסוגלת מאד לנערים מפי הזקנים כענין דור לדור ישבח מעשיך אבל במה שהפליגו כל כך ואמרו וקנה לך חבר לכאורה אין אנו רואים התועלת בזה. אבל לדרכינו בפנים יתכן מאד כי רז"ל השמיעו אותנו כי גם בהיות רעת שניהם שוה יש בצע ויתרון על ידי החבר והוא תועלת נמרץ אל הישרת המדות יען כי דרך כל אדם ישר בעיניו על ידי היותו דעתו מעורבת ופי שנים ברוחו היינו התאוה והשכל ואל אשר יזהירהו השכל הנה התאוה עומדת לנגדו להכריע אותו אל ההיפך, לא כן אם ישמע אל עצת רעהו כי עצת רעהו עליו היא טהורה באין ספק כי לא יתערב בה תאוה כי אין התאוה שולטת באדם רק על מה שיתעדן הוא, ואם כן יפה אמר שלמה ומתק רעהו ואפילו רק דומה לו מעצת נפש וכנ"ל, ועיין מה שהארכנו בזה בספר המדות בפרק ח' משער האהבה:
כן הדבר בעניננו כי מי שאוהב התורה ומאמין בה רק יצרו גבר עליו לעשות רע עם כל זה הלא נאמר עליו פושעי ישראל מלאי חרטות, והעד כי כאשר יראה מעשים כאלה מאת אחרים הלא ישנא אותם, גם שאינם עושים רק מה שעושה הוא. לא כן אותו שאוהב את הרשעים ומחבבם ומרחק הצדיקים, הוא לאות ולמופת שהוא תועה מדרך השכל והוא אוהב הרע בעצם, לא בעבור הסתת היצר רק מדעתו הוא מואס בטוב ובוחר ברע.
וזהו שדרשו ז"ל (בילקוט בחקותי) ואם את משפטי תגעל נפשכם שהוא שונא את החכמים, והוא פלא איה איפוא יורה מאמר זה על שנאת החכמים, אבל לפי דברינו אין המאמר יוצא מפשוטו רק לומר שהוא מואס במשפט התורה כפשוטו, היינו לא בעבור התגברות יצרו רק הוא בנפשו שונא את התורה בעצם, ולכן אחר שאמר הכתוב ואם בחקותי תמאסו הכפיל ואמר ואם את משפטי תגעל נפשכם, להורות הכוונה שאמרנו כלומר לא זאת לבד שישנאו את משפטי מסבת התעוררות היצר הרע, אבל עוד מצד נפשם עצמם ימאסו אותה. אך שלא יפלא בעיני השומע זאת לאמר איכה נדע המסור אל הלב, לזה באו ז"ל רק לגלות לנו המופת שהוא שונא את החכמים מה שלא יתכן אל העובר רק מצד התגברות היצר, כי לבבו יבין מאד כבוד חכמים וידרוש אהבתם והצלחתם, לא כן העובר בשאט נפש כבר הוא שונא מוחלט אל החכמים והצדיקים. אמנם אם לא ישנא רק הצדיקים שהמה עשירים, עדיין אין המופת בשלימות כי מקום לומר אשר השנאה היא מחמת קנאה, לזה העירו אותנו ז"ל במופת ברור ומוחש והוא לתת עין ולב על הצדקה שהם נותנים אשר זה משפטם תמיד לבחור דוקא בעניים שאינם מהוגנים ומואסים העניים המשובחים. וזהו צחות מדרשם ז"ל יען וביען במשפטי מאסו והמליצו ואמרו יען הוא עני, כלומר כי על ידי העני תוכל לבוא על אמתת הדבר שהמה מואסים וגועלים בתורה ובמצות, והבן:
ולבוא אל הענין נקדים עוד מאמר הנביא ע"ה כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם אלהינו לעולם ועד (מיכה ד', ה'), אשר לכאורה יקשה הלא כבר טען נבוכדנצר על חנניה מישאל ועזריה שלא רצו לקבל דבריו להשתחות לצלם, ואמר להם הרבה עבודה זרה היה בישראל יותר מבאומות (עיין במדרש פרשת בהר) ואם כן יקשה איך יצדקו ישראל לעתיד נגד הזולת שהם יתרחקו מן הטוב מחמת העבודה זרה שבידם ואנחנו נקבל כל הטוב, הלא גם אנחנו בלתי נקיים מזה.
אבל הנה בשום לב להתבונן מעט יתבאר לנו אשר מאמר זה נותן תשובה על הדבר והוא על פי משל לאחד שלקח אשה והיה לה בנים מבעלה הראשון והיתה אשה רעה עד מאד והיה משפטה להאכיל את בניה משופרי דשופרי, ובראותו כי רע ומר גם מהאשה גם מבניה אמר אל לבו אם יריב עמה יהיה ביתו מלא מדנים ודברי ריבות ולא יעלה בידו כי אם רגזנותו, טוב יותר להשלים עמה ולהראות לה פנים שוחקות, והיה משתדל בכל כחו להטות אליה חסד, וידבר אתה טובות גם הכריח עצמו לקרב את בניה ולחבב אותם כאלו הם בניו ממש (והרואה זאת יחשוב בלבו כי הוא אוהב אותם באמת), ויהי כי ארכו לו הימים עמה והדבר היה כמו איש עצור בעצמותיו כלכל לא יוכל, גמר בלבו לגרש אותה ולפוטרה, והיתה האשה הולכת וסוררת להרבות עליו רעים אהובים לדבר על לבו ולא אבה לשמוע להם, אמר אחד משכניו אני אלך ואפתנו, וילך אל ביתו ויאמר אליו האמין לי אחי כי גם לי אשה רעה אשת מדנים, ועם כל זה אין אני מגרש אותה. ויענה אליו ויאמר אתה לא תוכל לגרש את אשתך כי יש לך בנים עמה, ואתה מוכרח אליה לטובת בניך החביבים עליך, אמר לו הלא אנכי רואה שאתה אוהב את בניה כאלו הם יוצאי מעיך ממש ואיך תעשה הרעה הגדולה הזאת לגרש את הבנים האלה, אמר לו סכל לא בדעת תדבר, וכי עלה על דעתך שאני אוהב אותם באמת, חלילה לי מהיות קורא דגר ולא ילד, רק שמצד ההכרח אעשה בנפשי שקר לקרב אותם ולחבבם, והכל בעבור אשתי אבל עתה כאשר כבר מוחלט אצלי לגרשה מה לי היא ומה לי בניה את כלם ישא רוח יקח הבל.
הנמשל מובן מעצמו כי הם אוהבים העבודה זרה מחמת כי משורש אחד הם כמליצת הכתוב בושה אמכם כו', אבל ישראל הנה חלק רע היה משותף בהם רק על ידי היצר הרע אשר בתוכם עד שבהכרח על ידי התגברות כח אחר המעורב בהם נראה כאלו הם אוהבים העבודה זרה מחמת שאין בכחם ללחום ולהתעבר עם היצר הרע יום יום, לא כן ביום שיהיה נכתב הגט היינו שהקב"ה יעקור היצר הרע מקרבנו ממילא גם העבודה זרה תתבטל מאתנו כי באמת הנפש היתה גועלת בה מעולם, ולכן כאשר יתבטל היצר הנה יהיו נשארים על תכונתם העצמיית כמקדם, והבן: