זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן (י"ד, ב'). ונקדים לבאר מאמר רז"ל במדרש: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה' ה') כיון שהפה דובר לשון הרע הוא חוטא על הגוף שגורם לו ללקות וכו', ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא שלא תאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת, אמר לו הקב"ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך מנין שנאמר וגם במעדך מלך אל תקלל (שם י', כ') למה כי עוף השמים יוליך הקול (דברים רבה פרשה ו', ט').

והוראת המאמר הזה כאלו המספר לשון הרע הוא מכחיש ההשגחה לאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת כו', וזה רחוק מאד!

אבל הנראה כי כבר הפליגו רז"ל בעון לה"ר עד שאמרו עליו כל המספר לשון הרע מגדיל עונותיו עד לשמים (ערכין ט"ו, ב')¹ ודע כי לה"ר חומר עונה יש לה ב' טעמים, טעם נגלה וטעם נסתר, היינו כי כבר מבואר לה"ר הורגת שלשה המספרו והמקבלו ומי שנאמר עליו (ערכין שם), אבל עוד יש עליה טעם נסתר כי כל עניני מעלה אשר בגבהי מרומים, אם אמנם כי הם כבירי כח עד מאד כמאמר גבורי כח עושי דברו (תהלים ק"ג, כ') עכ"ז אינם מתעוררים כ"א מהתעוררות אשר מלמטה כמאמר חז"ל אין מלאכי השרת אומרין שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה (חולין צ"א, ב'). כן המקטרגים שלמעלה אשר משפטם לדבר לשון הרע על האדם עכ"ז אין כח בידם לבוא ולדבר ולהלשין על האדם כ"א בזמן שיש לה"ר למטה שמקטרגים איש על רעהו אז ישוב הקטרוג עליהם מלמעלה. והנ"מ בין ב' טעמים אלה כי מן הטעם הראשון יש מקום לבעל לה"ר לומר אני אדבר את דברי בפני איש נאמן רוח אשר ידעתיו כי לא יכזב, והוא יבטיח לי שלא ישמיע הדברים מן השפה ולחוץ ואז לא יתוודע הדבר בעולם. אמנם לפי הטעם הב' מה זה יועילנו כי המקבל ממנו הלשון הרע לא ישמיע לאחרים הלא העונש על לה"ר אינו על הספור והפרסום למטה כי אם מה שהמלאך יעשה למעלה כמעשהו למטה ויגדיל עונותיו עד לשמים, היינו כי המלאך יציע אותם ויביאם לשמים.

footnotes: ¹ כל המספר לשה"ר מגדיל עוונותיו עד לשמים והטעם בזה כי כבר אמרו (ר"ה ט"ז) המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה כי עי"ז מבקרין פנקסו, כי הוא מלשין על חבירו ומבקר מומיו ואומר עליו חסרונות. היפך מאזהרת הנביא ע"ה ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם (זכריה ח', י"ז) ר"ל לא תעשה חשבון מחסרונותיו של חבירך, חשובנא החסרונות אשר בך ותמצא הרבה יותר ממה שתמצא בחבירך, וא"כ זה המבקר מומי חבירו מדקדקים עמו לבקר אחריו, אשר לולא חטאו בלשון הרע לא היו מגדלין עליו אשמתו כ"כ כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וזה אחר שהוא מגדיל עונות חבירו מגדלין ג"כ עונותיו:

זהו שאמר המדרש ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, היינו אני אלך ואספר לה"ר אבל אשתדל שיהיה באופן ואין בריה יודעת, על זה אמר הקדוש ב"ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך. וזהו מאמרם ז"ל למה יקצוף האלהים על קולך על אותו קול שיצא מפיך כי אחר שיצא מפיך לה"ר כבר נתת כח להמקטרג למעלה שידבר עליך.

ומעתה דע כי רז"ל אמרו המספר לה"ר נגעים באים עליו (ערכין ט"ו, ב') ומקור הלה"ר משנאת הבריות אשר בלבו אשר הוא מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם (אבות ד') ואם היה יודע המספר לה"ר גודל הרעה והקטרוג שהוא עושה לעצמו למעלה, וכמה גדול כח הדבור לכל אשר יבטא על חבירו לא היה מקיל לעצמו לפתוח שפתיו לדבר גם על מי שהוא שונא אותו, כי הדבור הזה אשר הוא מדבר על שונאו לבזות אותו הוא רעה גדולה גם לאוהביו גם לכל העולם, כאמרם ז"ל במדרש (פ' תצא) תשב באחיך תדבר (תהילים נ', כ') אם הרגלת בפיך לדבר באחיך שאינו בן אמך, סוף גם בבן אמך תתן דופי. ומה יפה רמז הכתוב ע"ז במה שאמר תחלה פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה, כלומר אתה אומר בלבבך כי אתה תדבר רק מן אנשים רעים וחטאים וזה שקר כי אח"כ תדבר גם על הטובים, וזהו שאמר פיך שלחת ברעה ר"ל אתה תחשוב לדבר רק מאיש רע ובאמת אם רק תשב הנה אחר כך באחיך תדבר וגם בבן אמך תתן דופי. והעונש שלו כי הקב"ה מסבב עליו להודיעו בעולם כמה גדול כח הדבור וכמה הוא פועל למעלה ע"י שמענישו בנגעים והם מטמאים רק על פי הדבור, היינו אם יאמר הכהן טמא יהיה טמא, ואם יאמר הכהן טהור יטהר כמאמר חז"ל (ריש פרק ג' דנגעים) אפילו כהן עם הארץ ישראל חכם רואה את הנגע ויאמר לכהן משפטה לטהר או לטמא והכהן יאמר אל המנוגע, כי אין הדבר תלוי כ"א במאמר הכהן.

וזהו זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ומזה ידע המנוגע ויבחין כמה גדול כח הדבור ולא יבהל עוד על פיו להוציא דבר רע בשפתיו: