Ohel Ya'akov on Torah, Metzora
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: רבנן פתרון קריה במרים אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן רשות לאחד מאבריך לחטיא את כל אבריך, ואל תאמר לפני המלאך זה משה הדא הוא דכתיב וישלח מלאך כו' (במדבר כ', ט"ז) כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שנאמר ויחר אף ה' בם וילך (פרשה ט"ז, ה').
באור זה דע כי לה"ר יזדמן על ב' פנים פעם יזדמן שידבר לה"ר על הפחות ממנו במעלה אשר אפשר שיהיה בו פחיתות וחסרונות, אבל עכ"ז הדבר ההוא שהוא דובר עליו הוא שקר א"כ עשה עמו רעה כי הזיד לדבר עליו שקר, ופעם יזדמן כי ידבר נבלה על מי שהוא גדול ממנו הרבה, והוא מוחזק לצדיק תמים, אם כן גם בטרם תבקר ותבחון הדבר שהוא אומר עליו ובטרם תדע אם הוא אמת או שקר כבר גילה את נבלותו במה שהרהיב את נפשו ומלא את לבבו לפתוח פיו ולהוציא דבה על איש מעולה כזה. וההבדל בין ב' הסוגים האלה כי בסוג הא' אשר כל מפעל הרע הוא מה אשר דבר עליו שקר, יכול המדבר להתנצל לאמר טעיתי ושגיתי, חשבתי שהוא אמת. לא כן ענין הב' אשר העולה היא איך מלאו לבו לחשוב עליו ענין דופי, כל שכן אם שקר העליל עליו אז אין בידו להתנצל לאמר טעיתי כי עכ"ז איך מלאו לבו לפתוח פיו עליו. זה שהציע יתברך ואמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה (במדבר י"ב, ז'-ח') לאמר כי מתחלה בעלילה באתם עליו, וכי תאמרו לא ידענו, עכ"ז איך לא יראתם לדבר בעבדו במשה. וזהו ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא טעיתי ושגיתי בדבר ההוא ואני חשבתי כי האמת אתי, עכ"ז למה יקצוף האלהים על קולך על הקול אשר הוצאת מפיך ומה איכפת לך בזה אם אמת או שקר אחר אשר הקב"ה הזהיר על כל הפנים והמאמר מבואר מאד.
אמנם במקום אחר בארו חז"ל ענין זה עוד ביתר שאת, והוסיפו חכמה וטוב אל הדברים שכתבנו והוא בשוט לשון תחבא (איוב ה', כ"א) אמר ר' אחא קשה לשון הרע שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו (בראשית רבה ע"ט, א') והדברים סתומים וחתומים. אבל יתבארו היטב בהזכיר מאמר ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך כו' ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת, ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך אל המלך כי פסח עבדיך, וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלהים כו' (שמואל ב' י"ט, כ"ה-כ"ח). דע כי ההצלה מן המלשין אחר אשר הלשין יהיה על אחד מב' פנים, אם בהביא ראיה על הנלשן לזכותו ולנקות אותו מן הדבה ולברר כי לא עשה את הרע אשר אמר עליו המלשין, ואם בהביא ראיה לפסול את המלשין עד שלא יהיה ראוי להאמין את דבריו אשר דבר ואשר ידבר. ומעתה אחר אשר כבר החמיר יתברך בעון לה"ר כמעט יותר מחומר עון השקר, א"כ הוא מזוייף מתוכו כי אין עוד מן הצורך להביא ראיה עליו לפסול אותו מלהאמין בו כי אין לך עוד ראיה גדולה מזאת לאמר הלא עברת על עון לה"ר כש"כ שאין אתה נאמן שלא לשקר.
זה אשר הציע מפיבושת בן שאול לפני דוד המלך ע"ה על שאלתו למה לא הלכת עמי מפיבושת, השיב ואמר עבדך רמני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה כו' ועשה בחכמתו לפסול את המרגל עליו לאמר, וירגל בעבדך אל אדוני המלך, לאמר הלא ודאי אינו ראוי להאמין בו ובדבריו אחר כי נראה בעליל כי עבר על עון לה"ר וירגל בעבדך כו' כל שכן שאינו נאמן שלא לשקר.
וזהו מאמר המדרש בשוט לשון תחבא, והיה קשה להם ז"ל מדוע לא אמר משוט לשון תחבא כמ"ש תסתירני מסוד מרעים מרגשת כו' לכן יפה בארו אות ב' אשר במלת בשוט כו' ואמרו קשה לשון הרע שמי שבראו ודיבר בפיו והמציאו עשה לעצמו מקום שיטמן בתוכו, כי מגודל העון של לשון הרע וחומר החטא אשר עבר כבר יוכל להטמן בתוכו שלא יעשו דבריו רושם באזני הזולת ותוכל להטמן ולהסתר ממנו להנצל מלשונו שלא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו, אחרי כי הגדיל לעשות לעבור על עון לה"ר, כש"כ כי יקל את לשונו לדבר שקר על חבירו ולא תצטרך עוד לבקש ראיות על המלשין לפסול אותו מלהאמין בו כי מניה וביה תסתיים להצדיק צדיק ולהרשיע רשע: