ויהי מקץ שנתים ימים (מ"א, א'). מדרש: קץ שם לחשך וגו' (איוב כ"ח, ג') זמן נתן לעולם כמה שנים יעשו באפלה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב אבן אופל וצלמות (שם) נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם (פרשה פ"ט, א').

הנה מה מאד ראוי לשום לב לבוא אל תכלית כוונת דבריהם במה שכתוב שכל זמן כו' אופל וצלמות כו' מה ענין האופל והצלמות (שאין לומר שכוונו ז"ל על דרך שאמרו (ב"ב ט"ז) הוא היצר הרע הוא המלאך המוות בשכבר החליטו (במדרש בראשית) טוב מאד זה מה"מ), ונזכיר לזה מאמרם ז"ל במדרש (בראשית רבה) יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח (ישעיה כ"ו, ג') וכו' ואם תאמר שאינו ברשותך תלמוד לומר כי בך בטוח, כבר כתבתי בתורה ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו (ד', ז') (פרשה כ"ב, ו').

ונקדים עוד משנתם ז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו כו' ומושל ברוחו מלוכד עיר (אבות ד', א'). ונאמר שהם ז"ל לא כוונו בזה על דרך משל ומליצה אבל דברו האמת כמו שהוא מבלעדי שיתוף הדמיון כלל והדברים נמשכים אל מה שאמר החכם כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז, י"ט) וכמו שנבאר.

דע כי הסכימו ז"ל כמו שאין חטא האדם בא כי אם על ידי היצר הרע, כן העונש המגיעו הוא רק על ידו, וכמאמרם ז"ל הנזכר הוא השטן הוא היצר הרע הוא מה"מ. וכל המאורעות הרעות המגיעות את האדם על ידי נחלי בליעל מהגנבים והחומסים ודומיהם את כולם ישא רוח יצרם הרע לעשות זר מעשיהם לפרוע פרעות מאת החוטא. וכמו שיצרו הרע הסית אותו על אחרים כן הוא מסית אחרים עליו, וזה תלוי בזה היינו באם ישלוט האדם ביצרו וירגיז עליו יצרו הטוב שלא יפתנו לרע ממילא אותו היצר הרע לא ישלוט באחרים להרע לו. ואם כי אין הדבר מוכרע מצד השכל עם כל זאת הוא מאומת מן המקובל כעדות רז"ל זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן וכו' עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולטת בו (ברכות כ', א'). הא לך יען שלא רצה להשביע יצרו הרע לזון עינו ממה שאינו שלו לא ימצא עין שולטת עליו מיצרי אחרים. ובמדרש (וישלח) אמר ר"ל לרבי לא תיסב מן בר אינש כלום ולית את יהיב כלום. והרצון כי בשלא יחמוד הוא ממון אחרים לא יחמדו אחרים ממונו. וזהו גם כן אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי, תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין (איוב ל"א, ט') ועילת הדבר היא כי אותו המעשה שעשה מפאת שליטת יצרו עליו היא פועלת בזולתיים שיעשו לו במתכנתה ומדויל ידי משתלים.¹

footnotes: ¹ והוא שאמר החכם עליו השלום רע ירוע כי ערב זר (משלי י"א, ט"ו) כלומר הרע שהאדם עושה לזולתו ירוע, כלומר אותה הרעה תתהפך אליו, והטעם כי ערב זר כלומר אותו יצר הרע יתלבש אחר כך בזולתו להשיב גמולו בראשו, והוא הוא הערב בדבר להשיב לו כמפעלו. וזהו מאמר המשורר עליו השלום כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים בתנאי למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם וזהו היטיבה ה' לטובים כו' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון (תהלים קכ"ה, ג'-ה'). אמר בה"א הידיעה (ולא אמר פועלי און) לומר כי באותו דבר שהשליט יצרו על נפשו עשות רעה באחרים בכמוהו יענש וזהו יוליכם ה' את פועלי האון כלומר העושים אותו האון ממש שעשה הוא:

והוא ששאל דוד המלך עליו השלום שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי (תהלים י"ז, ח') ירצה שישמרהו ה' מאויבי נפשו ומיצרי לבו ובזאת יהיה בטוח מפגיעת רשעים, וזהו שמרני כו' מפני רשעים זו שדוני, והעילה אויבי בנפש יקיפו עלי.

ומעתה עמוד והתבונן נפלאות כי ביד האדם ללחום ולנצח כל אויב ואורב בהקרובים כהרחוקים, גם כי לא ידעם שידע להזהר מהם, עם כל זאת ידיו רב לו להיות יושב שקט ושאנן בל יתיצב איש נגדו ולא יריע אויב לו. והוא באם לבו שלם אתו ולא נתן מקום לשליטת יצרו הרע בנפשו, הנה בכח ההוא ידיח ויהדוף ממנו המוני הרשעים המעיקים מפאת רוע יצרם עד שלא יצטרך לקשת וכידון וכדומה. וכאשר הפליג המשורר עליו השלום ואמר לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר כו' (תהילים מ"ו, ט') מלת שמות תתבאר על פי דרכנו ענין שליטה ואדנות כמו שביארו ז"ל מאמר שום תשים עליך מלך (דברים י"ז, ט"ו). והרצון כי אין מהצורך אל האדם לערוך מלחמה וקרב על אויביו אף לאשר בקצוי ארץ כי אין עליו כי אם ללחום ביצרו ובזה יכבוש הכל גם מבלעדי קשת וחנית, וזהו הרמוז במלת משבית ולא אמר כובש וכדומה.

ומה נמרצו עתה דברי החכם עליו השלום. כמים הפנים לפנים כו' כי הנה כל התנועות שירצה האדם לעשות בדמות והצורה הנראית תוך המים יעשה התנועות ההם בעצמו במראה פניו וכאשר יעשה בצורת עצמו כן יעשה בה כן ביד האדם עשות לב רעהו אליו אם לטוב או להיפך בשגם רחוקים המה זה מזה מרחק רב לא יבדיל ביניהם. וזהו כמים הפנים לפנים רצה לומר כמו כל התנועות שיתפעלו במים הוא רק תנועת האדם המביט בה, כן לב האדם אל האדם רצה לומר כל מה שבלב זולתו עליו הוא רק מה שבלבו על רעהו. וברצות אדם לעשות לב זולתי' עליו לטובה לא יצטרך לפעול כל מאומה עם לב זולתו אך יפעל בלבו טוב על אחרים ובזה יפעל גם לבב אחרים עליו לטוב.

ומעתה דברי רז"ל יתבארו פשוט איזהו גבור הכובש את יצרו ומושל ברוחו מלוכד עיר, כלומר עם משלו ברוחו וכבישת יצרו הוא גבור בארץ משבית מלחמה עד פאתי ארץ. וזהו עצת הנביא עליו השלום יצר סמוך תצור, כלומר אם רצונך להשמר ולהנצל מיצרי אחרים הרחוקים ממך עליך לשמור יצר הסמוך והקרוב בלבבך, ומאז גם המה יעשו שלום לך. וזהו שלום שלום, כלומר כאשר יהיה לאחרים שלום מיצר לבך יהיה גם לך שלום מיצרי אחרים וזהו כי בך בטוח, ועל זה בא מדרשם ז"ל ושמא תאמר אינו ברשותך תלמוד לומר כי בך בטוח, כבר כתבתי בתורה ואתה תמשל בו ולא כן יצרי אחרים שאינם ברשותך.

כלל הענין הוא כי האדם לעמל יולד להתייסר מיצר הרע, אבל הבחירה בידו אם להתייסר מיצר לבו היינו ללחום עמו ולהתגבר עצמו עליו או להתייסר מיצרי אחרים.¹ וההבדל כי האדם שיטה שכמו לסבול עול מלחמת יצרו ויתייסר ממנו עליו אין להוסיף, לא כן בשיפול ליד יצרי אחרים הלא ירבו להתגולל עליו להכאיבו יותר ממה שהיה מתייסר באם היה לוחם עם יצרו. אשר על כן שאל דוד המלך עליו השלום ראה אויבי כי רבו, ושנאת חמס שנאוני (תהלים כ"ה, י"ט) כלומר המה מוסיפים להרע אתי יותר מאשר סבלתי מיצרי באם הייתי לוחם עמו. וזהו ראה אויבי כי רבו, כלומר האמנם ההכרח אתי להתייסר ולהיות נגוע מיצרי אחרים עם כל זאת למה ככה ירבו עלי מאד, וזהו ושנאת חמס שנאוני כלומר שנאתם אותי איננה על דרך הגמול רק שנאת חמס כלומר מרוע לב.

footnotes: ¹ הבחירה ביד האדם והוא הנרמז במאמר החכם מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט, כ"א). כי הרשע בראשיתו הוא סר אל דברי היצר ויט אליו לשמוע כל אשר יעצנו ולסוף יסכסך יתברך בו יצרי אחרים, וזהו ואחריתו יהיה מנון היינו שיפול ביד יצרי אחרים אם לא היה חפץ ביסורי עצמו:

וזהו גם כן שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד (שם מ"ג, א') אשר לכאורה יפלא מאד מה עון מצא בהם במה שאינם חסידים. ולדברינו יצדק מאד כי בהצירם אותו על שלא סבל יסורי יצרו המה מתדמים כנוקמים נקמתו יתברך, ועוד נדבו לבם ליתן ולהוסיף על המגיע לענשו ועל דרך הכתוב אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א', ט"ו) וזה ידומה למדת חסידות כהמתחסדים עם קונם. וזהו שפטני כו' מגוי לא חסיד כלומר שאין כוונתם בזה למלאות רצונו יתברך על דרך הוותרנות, אבל מה שעושים עמדי הוא אך עם זדון לבם ותאותם (ועל דרך שכתב הרמב"ן ז"ל פרשת יתרו בביאור אשר זדו עליהם) והמה מתנצלים עצמם לומר כי תובעים הם עלבון ה' יתברך.

וזהו שקובל הנביא הנה כעננים יעלה כו' השמיעו על ירושלים נוצרים באים מארץ המרחק ויתנו על הרי יהודה קולם כשומרי שדי היו עליה מסביב כי אותי מרתה נאום ה' (ירמיה ד', ט"ז)**** כלומר מתנצלים שמגמתם לקחת נקמת ה' מישראל שחוטאים לפניו ממש כשכיר המשגיח והשומר שדי בעליו. וזהו שסיים ואמר דרכיך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך כלומר רע ומר התיסרך מיצרי אחרים כי יוסיפו שבע על רעתך.

והנה עתה נשוב לבאר דברי המדרש בנושא דרושנו קץ שם לחשך כו' והוא כי הוראת הכתוב שהקב"ה חלק זמן קצוב אל החושך הוא חשכת ואופל היצר הרע כי כולם לבשו קדרות על ידו אם מפאת הלחמם אתו והנם מדוכאים מעול יסוריו ופתוייו, או מצד היותם מעותדים לקבל עונש ויסורים מיצרי מעללי אישים זולתים וכנזכר לעיל. וזהו קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, כלומר תכלית רצונו יתברך הוא עבור היישיר לבות בני אדם מדאגה פן יפגעם חמת יצרי זרים המשלמים שבעתים כעל רעתם. וזהו צחות לשונם ז"ל קץ כו' זמן נתן לעולם כמה שנים יעשו באפלה, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם דכתיב אבן אופל וצלמות. והוא כי היצר הרע מתואר על שם אופל על היותו מחשיך עיני הרואה להטותו ארחות עקלקלות, ושל המעניש יכונה צלמות - תואר על מזורת הרשת וכלי מות. וזהו אבן פירוש היצר הרע שכינהו הכתוב אבן כמו שכתוב והסירותי לב האבן מבשרם, (יחזקאל י"א, י"ט) אופל וצלמות, כלומר שני סוגים האלה נקבצו בו יחדו ונמשכים לרגלו. וזה שאמרו כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם רצונם לבאר כי גם העונש בא מסבתו ומגירא דיליה נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם כלומר אין חוטא ואין מעניש ושלום בעולם כמאמר לא ירעו ולא ישחיתו כו'.

עוד באופן אחר בהקדים מאמר רז"ל ומצאוהו רעות רבות וצרות (דברים ל"א, י"ז) עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו (חגיגה ה', א'). ונקדים עוד מאמר הכתוב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת כו' (דברים כ"ח, ס"א) והפליאה נשגבה האם קצרה היריעה מלכתוב אותם בספר. ואחשוב בהבנת הענין כי הנה כל הרעות והצרות הבאות בעולם והיסורים המשיגים את בני האדם אשר כפי ראות אנוש בעיני בשר ידומה כי המה אך כעתה נצמחים ונעשים על ידי חטאת האדם וטרם שחטא לא היו במציאות כלל. ממש על דרך האוכל דבר המזיק ונחלה שההחלט הוא כי סבת מחלהו בא לו רק על ידי רעת המאכל ואך עתה נתהווה. אולם המקובל והמאומת אצלנו הוא כי אין כל חדש תחת השמש גם הטובות גם הרעות כולם נמצאים ועומדים בעולם וממונים עליהם כאמרם ז"ל (בראשית רבה) אמר ר' סימון אין לך כל עשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל (פרשה י', ו') ומה גם תהלוכות עניני העולם מטוב עד רע. ואת הכל עשה אלהים בששת הימים כמרז"ל טוב מאד אלו יסורים וכמו שאמר החכם והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג', י"ד). זולת בעת כי רבה רעת האדם בארץ אז הרשות נתונה לאשר על אשפת חצי היסורים ונגעי המכאובות לירות זיקים חצים לפרטי בני אדם ח"ו, או אל הכלל וכמאמר רז"ל חליים רעים ונאמנים נאמנים לעשות שליחותם (ע"ז נ"ה, א'). ואולי זהו הרמוז במאמר המשורר עליו השלום לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד למשפטיך עמדו היום (תהלים קי"ט, פ"ט) כלומר את הכל כוננת מאז ותעמוד ואך לעת המשפט יעשו פעולתם.

אבל עוד נשים לב להתבונן כפי קט השגתנו איככה היה נערך מדת היסורים הנבראו מאז אם עדנה לא היה נערך חטאת האדם אם מעט ואם הרבה ואיה איפה היה משוער סאת מעשי האדם לברוא היסורים במדתם. ואען ואומר כי הרעות והיסורים נערכו ונבראו כפי כח יצר הרע הניתן בהאדם ומשוערים כמדו. אבל דע שכמו שיש שיעור לצדקת הצדיק אשר בעשותו את כל מה שחייבה התורה יקרא צדיק ויש ביד האדם להגדיל מעשיו יותר מהחיוב והוא מדרך החסידים שעליהם אמרו ז"ל איזהו חסיד המתחסד אם קונו (זוהר). כן הרשעים משוער רעתם כפי כח טבע יצרם הרע המסיתם ויש שיפליג ויגדיל רשעתו יתר מאד עד אין שיעור כאשר תארו ז"ל מגרה יצר הרע בנפשו וכאמרם אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע (סנהדרין ק"ז, ב') וכמו כן בכל העבירות יגדיל יצרו ותאותו עם התמדתו עליהם עד שיצא ויעבור הגבול הטבעיי¹ ועל כן בשגם הרעות והיסורים שנבראו לענוש בם בני אדם נמדדו לערך מדת כח היצר הרע וכפי שיעור רוע טבעו להחטיאם אמנה בהוסיפם להגדיל ולהעדיף היצר עליהם יותר מן השיעור המוגבל ההכרח להוסיף ולהמציא רעות ועונשים יתר על הראשונות.

footnotes: ¹ וזהו הרמוז במאמר חז"ל אל תהי רשע בפני עצמך (אבות ב') ובמאמר החכם אל תרשע הרבה (קהלת ז', י"ז), כלומר על כל פנים לא תרשע יותר מכח וטבע היצר הרע הנמזג בכלל ההמון. ובזה יותר קושית רז"ל (שבת ל"א ב') אל תרשע הרבה הרבה הוא דלא לירשע אבל מעט לירשע עיין שם. וכמה שידענו כי ה' יתברך כביכול הוא מתחרט על בריאת יצר הרע כמאמר ואשר הרעותי (מיכה ד', ו') ובזה הוא מפיק זכות ישראל וטובתם להקל מהם משא העונש וכמבואר ברז"ל אלמלא ג' מקראות כו' יצר הרע דכתיב ואשר הרעותי (סוכה נ"ב) מה שאין כן אם האדם יעמיק סרה יותר מגדר הטבעי אין לו הצלה משום צד:

ממש על דרך מלך שקבץ אנשי חיל לצבא מלחמתו למאות ולאלפים ולהספקת צרכיהם צוה מס על סוחרי המדינה אגורת כסף מכל חפץ שיהיה נמכר, וכדומה מהמסים, ושיער והעריך הדבר עם ידעו מספר בעלי המלאכות הנמצאים במקומות ממשלתו וכמות הסחורות היוצאים מתחת ידם בכל חדש, אשר באין ספק כולם נמכרים, כן העריך חשבון המס וכפיהו עשה חזיזי חייליו. וכאשר יראה בבעלי המלאכות כי ידם יצליחו עשות על אחת אפים ויגדל המסחר ויתרבה סכום המס יקבץ עוד על נקבציו.

כן הדבר בעניננו כי הקב"ה ברא אדם על הארץ בעל בחירה כלול מכחות הפכיות יצר טוב ורע למען ילך בכאשר יבחר והכין למולו שבט מוסר ותוכחת יסורים נערכים בפלס ונתכנו בזרת למדת כח ותכונת רעת היצר. אבל בראותו יתברך את האדם כי הולך שובב בדרך לבו עד כי פרץ יותר מהשיעור ושטף ועבר הגבול והלאה, הלא אזי מהצורך לעשות חדשות.¹

footnotes: ¹ ומה נעמו לי בזה דברי המשורר עליו השלום אם לא ישוב חרבו ילטוש כו' ולו הכין כלי מות חציו לדולקים יפעל הנה יחבל כו' (תהלים ז', י"ג). ירצה כי האמנם מוכנים ועומדים מאז. רבים מכאובים לרשע עם כל זאת לפעמים עוד מהצורך להמציא לו חדשים יען כי הראשונים תכנם יתברך במדה כפי ערך כח היצר. אבל בשנזדמן רשע רע הפורץ גבול יותר ממה שמוטבע ביצרי לב אנושי, הלא אז מהצורך להוסיף עוד על הראשונים, וזהו ולו הכין כלי מות כלומר מאז ועליהם עוד חציו לדולקים יפעל כלומר להדולקים והעברים שיעור המוגבל יפעל עוד חדשים (וזהו שאמר יפעל מלה העתידה) והטעם הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר, כלומר הלא הוא מוליד וממציא רעות חדשות לכן מהצורך לפעול עבורו חצים חדשים:

ומעתה יצדק מאמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב כו' רצה לומר כי תוספת מציאות הרעות מה שלא היו בחוק הבריאה לא נתנו לכתוב כמו שתוספת החטאים יתר על כח וטבע היצר הרע אינם בכתובים כי הוא ענין רחוק מאד אך בשיזדמן לפעמים כי תרב אשמת האדם או אז מהצורך להמציא לו רעות נוספות על הראשונות הכתובות, וזהו גם כו' אשר לא כתוב כו'. וזהו גם כן ומצאוהו רעות רבות וצרות מלת ומצאוהו רומז על רעות וצרות מחודשות, ועל כן ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו ממציא לו צרות כלום תקנה יש לו, כלומר המעט מהאדם להתייסר בהיסורים המוכנים והעומדים מאז עד שירמז הכתוב עוד צרות מחודשות.

והנה עתה יזהירו דברי המדרש הנזכרים לעיל, קץ שם לחושך כלומר הקב"ה ברא החושך והיסורים בשיעור מוגבל בקץ ותכלית, ושאלו ז"ל ומה טעם קץ שם לחושך. כלומר איך ומה היה השיעור למדת הרעות והצרות שיהיה הצורך אם עדן לא נתברר חטאת האדם, ועל זה אמרו שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, כלומר כאשר נברא היצר הרע להחטיא את האדם לפי ערכו נברא כל ריב וכל נגע ולעת הצורך יתפעל עוד וכנזכר לעיל. וזה מרומז בכתוב ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, וכמו שנתבאר למעלה אופל הוא תואר החטא וצלמות הוא העונש וזה לעומת זה עשה אלהים. רצוני לפי העת כי בשיזדמן שהאדם יפרוץ גבולו לחדש מעשים רעים הנה לעומתו יחודש רעות רבות וצרות. נעקר היצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם.