וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה (מ"א, ח'). מדרש: ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פותרים היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד וכו' שבע שבלים הטובות שבע מלכיות אתה כובש כו' הדא הוא דכתיבביקש לץ חכמה ואין (משלי י"ד, ו') אלו חכמי פרעה, ודעת לנבון נקל זה יוסף (פרשה פ"ט, ו').

הנה מהראוי להעיר בזה מה כוונו ז"ל במה שהביאו הכתוב הזה הלא לא בסתר דבר הכתוב וקראם חכמים כמו שכתוב ואת כל חכמיה.

אבל נבין הענין על פי משל מלך אדיר היה לו בן לא חכם, רך ויחיד, ויתן אל לבו לאמר הלא בני ימלוך אחרי והוא ישב על כסאו והוא ריק מכל מדע וחכמה, החליט בדעתו לשלח אותו למקום ידוע למען ילמד שם חכמות ומושכלות והיה שם כמה שנים עד כי למד חכמות הרבה, וכמו אז הריץ אגרות אל אביו המלך למען ישלח אחריו ויקח אותו משם לביתו כי כבר הוא מלומד ככל הצורך, וישלח המלך אחריו מגדולי שריו ויביאו אותו אל המלך ומרוב שמחת לבו בבנו עשה משתה גדול לכל שריו ויועציו ויהי כטוב לבם ביין עלה על אחד מהשרים לבחון חכמת הבן והשכלתו, ושאל אותו על כמות החכמות שלמד שם אמר לו מדידה ומשוער וחשבון וכמוהם. ויקח השר בידו טבעת עגול ויקפוץ את ידו והושיטה אליו לבחנו אם יכיר מה בידו ויאחז בכפו ושיער בה והתבונן על פי כללי הלמודיים אשר ידעם ואמר כי יש בידו דבר עגול, חלול באמצע, סביב הקיפו, והאיש משתאה לו מאד ולא עצר כח מלשאול אותו עוד לאמר לו הן אמת צדקת בדברך אך הגד נא מה זה הדבר העגול והחלול באמצעיתו, אמר לו הלא מופתי החומה וכללי הלמודיים אינם מודיעים הדבר כי אם על דרך כלל אם הוא מרובע או עגול, חלולה או מלאה, אבל לא להודיע פרטיית הדבר מה הוא ואיזהו. אמר לו השר ועם כל זאת הלא מהנקל הוא לשער זאת מעצמו מבלעדי כללי הלמודיים, עמד הבן ההוא כרגע ואמר הנה הוא אבן הטוחן (לאשר מעשהו הוא כתבניתו וציורו) ובזאת הראה והודיע עוצם פתיותו ואולת לבו מעצמותו, האמנם הוא מלומד מושכלות וחכמות כללי המופתיים אולם לדעת ולהבין מעצמו איכות הדבר אל מה יתכן יותר לדמהו הוא ריק ההבנה בער ולא ידע כי הוא דבר התלוי בחכמת התולדיית ולא במושכלות הלמודיות.

הנמשל החרטומים היו יודעים חכמת פתרון החלומות על פי מופתיים הלמודיים ועל פי כללי חכמתם, וכבר דברנו כי החכמה אינה מלמדת כי אם על דרך כלל כמו ז' פרות טובות רומזות על איזה שבע ענינים טובים וכן השבלים הטובות, וההיפך בהיפך, ועל כן עלה על לבם כי שבע פרות רומזות על ז' מדינות ומלכיות וכדומה. אך עוד מהצורך היה להם לשקול בפלס ומאזני בחינתם התולדיית לאיזה מהענינים יתכן יותר לדמות הדבר כי הלא יותר קרוב הדבר שיהיו שבע השבלים הטובות רומזות על שבע שני שובע והפרות הטובות כמו כן, וכמו שמוזכר ברש"י ז"ל כי בימי השובע הבריות נראות יפות, אבל בזאת שגו ברואה יבערו ויכסלו. וזהו שאמרו במדרש בקש לץ חכמה ואין, כלומר בקשו חכמת לבם והכרעת בחינתם מה שהוא בתולדה - ואין, ודעת לנכון נקל - זה יוסף.

אבל עוד מהצורך אלינו לחקור על עילת הדבר מה ראו החרטומים החכמים הלמודיים ומה הגיע אליהם שעזבו ההוראה הפשוטה בהחלום להיות השבלים הטובות רומזות על שני שובע והרעות על שני רעב. עוד ראוי להבין מה שהפליג פרעה וכל עבדיו בשבח יוסף ומהללו כשמעו פתרונו עד שאמר הנמצא כזה כו' מה ראה בו כי פתרונו יותר יאומת מפתרון החרטומים.

ואחשוב בביאור הענין עם מה שכתבנו למעלה (פרשת לך) בביאור דברי הנביא ואמר אהה ה' אלהים המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא כו' כה אמר ה' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה (יחזקאל כ"א, ה'). והמורם מדברינו שם כי הנבואה הבאה מאתו יתברך לנביאו להשמיע קשות חס ושלום, תהיה ברוב מעוטפה במעטה המליצה לוטה בשמלת החידה והמשל, יען כי הוא יתברך צופה ומביט אולי ישובו מדרכיהם על כן יסתיר ענין הנבואה ויחביאנה במשל וחידה למען לא תפעל קל מהרה וכמאמר רז"ל ברית כרותה לשפתים (סנהדרין ק"ב) ומה גם דברי פי מלך עולם יתברך שנאמר בו כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם (ישעיה נ"ה, י"א) ואז תהיה הנבואה ממש כהמכה לאחד בחרב הנתונה בתערה. אולם אחר שהיו מלעיבים בו לאמר ממשל משלים הוא או אז אמר כה אמר ה' הנני אליך כלומר בנבואה מפורשה וזהו והוצאתי חרבי מתערה. וזהו שאמר הנביא וישם פי כחרב חדה (שם מ"ט, ב') כי הנבואה שהיה הנביא מדבר על ימים רבים ולעתים רחוקות היה מרצונו יתברך לכסות עליה בל תפעל בתוך כך דבר ואולי בתוך הזמן ההוא יתנו לב לשוב עד ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, לא כן הנבואה שהיתה קרובה לבוא היה הנביא משמיע אותה באר היטב מפורש מבלעדי מעטה החידה והמשל וזהו וישם פי כחרב חדה.

ועל דרך זה גם כן היה משפט סגנון החלומות שעליהם אמרו ז"ל חלום אחד משישים לנבואה (ברכות נ"ז, ב') כי כן הוא מדרך החלום לבוא ברוב ענין וברוב דברים אשר מהצורך אליו לפותר חכם שידע ויבין מה הוא העיקר שבו ומה רמיזתו, כי אין להפותר לפתור אותו בלתי על רמז ודמיון רחוק כאמרם ז"ל הרואה שמן זית יצפה לחכמה (ברכות נ"ו) וכמוהו רבות. ממש על דרך סגנון הנבואה אשר הוראתה העיקריית היא נחבאת אל כלי החידות הרחוקות.

והנה החרטומים הלמודיים שידעו משפט סגנון החלומות וחכמת פתרונם על איזה צד שיהיה, רצוני מובדל ומרוחק מדבר החלום על דרך הרמז והחידה דימו בנפשם כי גם חלום פרעה הוא כן וכחלום נבואת נביא שראה בחלומו צלם ופתרונו היה כי כל אבר ואבר מורה ורומז על ענינים שונים נבדלים, כן חשבו בחלום פרעה כי השבע פרות רומזות על ז' מדינות וכדומה מהרמזים הרחוקים, ובאמת היה חלום פרעה ממש הדבר בעצמו המעותד לבוא לא על דרך הדמיון והחידה בדרך רחוק ונבדל בלתי עצמיית הדבר אשר להיות. וזהו שאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה הראה את פרעה, כלומר אותו הדבר ממש ולא ברמז. וזהו שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה, כלומר ולא שיהיה החלום רומז על דבר אחר ממה שנראה בו, כי הקב"ה הראה לפרעה התבואות ותואר הבריות משני הזמנים ויוסף עליו השלום נתן טעם לדבריו מדוע ישונה החלום הזה מכל סגנון החלומות, כי הדבר תלוי באם הדבר הרמוז הוא יעוד על עתים רחוקות יבוא גם החלום מלובש ומעוטף בדמיונות רחוקות למען לא יפעול ענינו קל מהרה, מה שאין כן באם הדבר נכון מעם האלהים וממהר לעשותו וצוה עליה בחזקה כמו אז יבוא החלום ערום מכל במראה ולא בחידות.

וזהו הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עושה הראה את פרעה, כלומר לעילה זו בא החלום נגלה ומבואר ולא ברמז כי הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים, כלומר לבעבור כי הדבר הוא קרוב וממהר לבוא (כהוראת מלת באות שהוא בינוני וגם השובע והרעב יהיה על צד ההפלגה והחוזק על כן הראה אותך אלוהים הדבר גלוי ומבואר מבלעדי המעטפות).

ומעתה היה פתרון יוסף דומה ממש על דרך מי שנאבד לו איזה חפץ והולך במר לבו לבקש אחריו נלוים אליו ממכיריו זה אומר אולי אבדת אותו בשוק, וזה אומר אולי ברחובות, וזה אומר אולי בבית מלונך על מרבדי משכבך ותכס עליה השמיכה, ומשכיל אחד היה בתוכם ואמר לו אולי משגה הוא, שלח נא ידך אל אמתחות לבושך שאתה לבוש בו אפשר הוא מונח כמו שהיה, כן הדבר בחלום פרעה כי החרטומים בידעם משפט סגנון החלומות אשר הוראתם הפשוטה הוא ענין שוא ודבר כזב אך כמוס ומוצנע בתוכם מה שהוא רומז על דרך החידה, על כן ביקשו כל אחד למצוא הדבר הרמוז בו ולא מצאו, כי לא למצוא יען שהחלום בעצמו הוא הוא הדבר אשר להיות, וזהו שאמרו ז"ל בקש לץ חכמה ואין, כלומר אך בזאת האפילו החרטומים חכמתם כי הם בקשו חכמות ומועצות שונות לפתרון החלום ואין, כלומר לא היה בו מקום להתחכם כי פתרונו הוא ההוראה הפשוטה מספורו, ודעת לנבון נקל זה יוסף כלומר הבין ברוח בינתו כי החלום הזה איננו על דרך הזולת מהחלומות ועל כן אמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו כי איננו אך כמתנבא.

ועם דברינו אלה נעמוד על מאמר יוסף עליו השלום אל פרעה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כו'. אשר רבים מגדולי המפרשים ז"ל העירו מה ראה יוסף לתת עצה ללא שואל.

עוד ראוי להבין מה שכתוב אחר כך וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לא ידענו מה נעשה יקר וגדולה אל יוסף ממה שהוטב פתרונו גם בעיני עבדיו הלא העיקר הוא מה שהיו דבריו מקובלים על לב המלך ומה לו אל העבדים.¹

footnotes: ¹ אמנם בקצרה נוכל לומר כי באמת יפלא מדוע לא נכנס באזני פרעה הפתרון של החרטומים שבע בנות כו' שבע מדינות, אבל יתכן כי פרעה ראה בדברי הפתרון כי חסרו וגרעו התחלת החלום כי התחלת החלום היה והנה עומד על היאור ומה ענין בנות או מדינות אל היאור, לכן בא יוסף והתחיל הפתרון בסדר חלומו אין נגרע דבר וכה אמר לו אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, לאמר כי על כן נגלה אליך חלום זה בסגנון עמידתך על היאור אשר היאור היה לו לאלהים לצייר לו ענין ודבר אלהי, כי אלהים יתברך זה דרך טובו וחסדו מעולם שהוא זן ומפרנס ומכלכל ועתה רצה הקב"ה להעיר את לבבך שתזדרז אתה לעשות כמעשהו. וזה אשר האלהים עושה הגיד לפרעה לעושת כמוהו (ומה גם לפי דעת חכמי האמת ז"ל אשר מדת יוסף נקראת נהר ורצונו יתברך היה כאשר יבואו בני ישראל למצרים לא תהיה מחייתם על דרך השפעת שר של מצרים רק על ידי הקב"ה בהשתלשלות על ידי הצדיק להמשיך השפע ממקום קדוש ועל ידי נהר, לכן ראה בחלומו והנה עומד על היאור כמו שכתוב רק הכסא אגדל ממך) וביאר ואמר שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ודבר זה אינו נוגע לך כלל אין מהצורך להודיעך כי מה לך בזה אם השובע יהיה גדול אם לא. אכן הלא השבע השבלים הרקות יהיו שבע שני רעב ותהיה סכנת מות רחמנא לצלן לכן היה מהצורך להודיעך גם השובע של שבע שנים הקודמות למען יצבור פרעה בר ויהיה האוכל לפקדון. וביאר ואמר הנה שבע שנים באות תיכף ומיד שבע גדול, לכן: ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כי אם יתעכב הדבר ימים או עשור יכלה מספר רב מן התבואה ויחסר אחר כך בשנות הרעב:ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. ביאור הדברים כך הוא כי הנה יש בעולם בתי למוד אל למוד החכמות חכמת מדידה או חכמת החשבון חכמת האיצטגנינות וחכמת פתרון חלומות. אמנם מי שהוא מלומד בחכמה אחת אין להוכיח מזה שהוא בקי גם בחכמות אחרות. אמנם יוסף אשר כבר נשמע אל פרעה כי הוא נער עברי עבד ודאי לא למד בבתי הלמודים אל פתרון חלומות רק מן השמים כבדו אותו אלהים עליון הודיע לו סודו אם כן אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת ודאי אין עוד נבון וחכם כמוך, אתה כבר מלומד בכל לכן אתה תהיה על ביתי בעניני תכסיסי מלכות ועל פיך ישק כל עמי בדברי תכסיסי מלחמה. והנה פרעה אחרי שהגדיל את יוסף כל כך ומבית האסורים יצא למלוך היה מביט בפני יוסף ולא ראה בפניו שום השתנות אחר הבשורה הגדולה הזאת כי לפי דעתו היה צריך לרנן ולרקד בשמחה ובשירים אבל הצדיק הזה לא נתפעל מאומה, והיה פרעה חוקר ואמר בלבו הנה הנער הזה עומד ומחריש כי לבבו נכנע מאד כי הוא עבד מלומד בסבל ובשעבוד, כמאמר הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעבורנה (תהילים פ"א, ז') ואיך איש כזה יתאזר עוז בהוד מלכות. התעורר ואמר אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים, לאמר לא עת עוד להראות הכנעה ושפלות על דרך מאמרו יתברך אל משה רבינו עליו השלום ראה נתתיך אלהים לפרעה. פירוש עדה נא גאון וגובה ועשה בו שפטים, כן מאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים ויסר פרעה את טבעתו כו' ויוסף עוד הוא עומד במעמדו ואינו רואה בו שום השתנות, היה פרעה חוקר מה זאת ליוסף שהוא לא נתפעל מאומה החליט ואמר בלבו אולי יש בלב יוסף דאגה מה יאמרו השרים אשר בכל מלכות מצרים, אולי ימאנו הם, לזאת הוסיף ואמר לו אני פרעה כלומר אין אני מתייעץ עם השרים רק כל מה שאני עושה הנני עושה מדעת עצמי ומי ימחה בידי, ואולי תדאג פן יקשרו עליך קשר, דע לך כי ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים לא ירים איש את ידו לקחת כלי זיין אם לא על ידי ידיעתך תחילה ואת רגלו לא ירים ללכת אל בית הועד רק הכל על ידי ידיעתך והסכמתך, ואולי תדאג עוד אולי יעשו התחבולות שלהם במחבא סתר ויביאו ויכהו נפש בשלי, גם על זה התחכם פרעה ויקרא פרעה את שם יוסף צפנת פענח, לאמר כי לפניו הנסתרות כנגלות ואם כן מי זה ירים עוד ידו הלא כלם יפחדו גם במסתרים כי מי יסתר מפני צפנת פענח. אמנם עוד דאגה אחת היתה בלב פרעה אשר היה חושב על יוסף שהוא מהרהר בזה אשר על כן עוד לא נתפעל מכל המאמרים האלה כי יוסף דואג כי כאשר ירכב יוסף במרכבת המשנה לרחוב העיר יעמוד פוטיפר ויתפאר ויאמר הראיתם האיש הזה העובר עלינו הלא אצלי היה עומד אצל הדוד להחם לי חמין, לכן גם על זאת התחכם פרעה ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה ואחר שיהיה חותנו ודאי ינצור על דל שפתיו ויאבה להתכבד עמו:

ונאמר בזה (על דרך הצחות) כי יוסף עליו השלום האמנה כי מבטח עוז היה לו בה' יתברך שיתירהו מאסיריו עם כל זאת היה מסב שיתגלגל הדבר על דרכי הטבעיים. והוא על דרך דמיון לבן מלך שהיה חולה מאד וישלח המלך אחר כל גדולי הרופאים אשר במדינות מלכותו ונוסדו יחדו לבקש לו מזורו וילאו למצוא רפואתו. והאמנה כי אין ממשפט ונימוס המלך שיבוא לחדר בנו כל מי שיחפוץ, עם כל זאת אחרי ראותו כי אבדה תקותו אמר מעתה כל הרוצה ליכנס יבוא ויכנס בחשבו אולי בהזדמן יבוא איזה איש המוני ויגיד דבר המועיל, אם על דרך סגולה, או לחש או על ידי סמים פרטיים וכדומה מהענינים. והנה רופא אחד חכם ומבין היה בעיר המלך איש עני ודל (לאשר לא היה מוצלח כל כך במעשהו ולא היה מוחזק לרופא חכם) והרופא ההוא האמנם כי מאז שמע מחלת בן המלך הבין רפואתו וארוכתו מה היא, עם כל זאת לא נשאו לבו ללכת במקום גדולי הרופאים כמוהם, ושער בעצמו כי לא יתנוהו לבוא אל בית המלך, אבל אחרי שמעו כי כבר פתח המלך פתח ביתו לכל הרוצה לבא בא גם הוא בתוך הבאים וילך אל משכבו, וירא והתבונן בו מעט וראה לבו כי לאל ידו להמציא ארוכתו קל מהרה על ידי סמים היותר עלולים למצוא הגדלים על כל מים ואגמים וכדומה, אבל חשב בנפשו אם ידבר דבריו בפני רופאים נכבדים וגדולים כאלה הלא נגד פניו יענו עזות וירבו ללעוג עליו ולומר נבל איך לא יראת מדבר כזאת בפני רופאים חכמים כמונו שכבר חקרנו על כל מיני סמים יקרים המובאים ממרחק היותר עלולים ומוצלחים להעלות ארוכה לחולים ועם כל זאת לריק יגענו ואתה תדבר דברים כוזביים כאלה. אי על זאת נתן מועצות בנפשו להגיד ענין הרפואה על דרך שייטיב גם בעיניהם, ועמד ואמר הנה אנכי מששתי את כלי בינתי הדלים ומצאתי תרופה למחלת בן המלך על ידי סמים ידועים, ובשגם קרובים הם לנו ומציאותם הוא בכל מקום, אבל הלא מהצורך אליהם רופא מהיר ומבין על דרכי עשייתם ועריכתם ואופני שחיקתם, להתיכם ולצרפם על אחת שבע, והאיש אשר בחכמתו ובתבונתו ירקח כמוהו ראוי הוא שיהיה המלך חפץ ביקרו. ויהי בהשמע דבר הרופא ההוא לפני חכמי הרופאים כבשו שמחה וענו ואמרו כנים דבריו כנים, כי כל אחד דימה בנפשו כי אותו יבחר המלך לבצע מעשה הסמים ועריכתם על כן החשו כולם.

הנמשל כבוא יוסף לפני פרעה ועבדיו וחכמיו עוטרים על ידו עומדים ממעל לו אמר אל לבו אם הוא יפתור החלום ויגיד דבר הוראתו הפשוטה הלא ירבו עליו מאד לעג וקלס לבזותו עם חכמתו לאמר הן רבים עתה היושבים לפני המלך אשר לבם יהגה חכמות ומושכלות עמוקות בפתרוני החלומות ויבינו בהם רמזים רחוקים וילאו בעצתם, ואתה עתה איככה ערב לבך לדבר כדברים האלה הפשוטיים בהוראתם אשר לא כן הוא משפט הפותר (וכמו שנתבאר למעלה). על כן לב חכם השכיל פיהו לדבר לפני המלך ענין הוראת החלום ולצרף לדבריו ועתה ירא פרעה כו', כלומר אני אמרתי פתרון החלום על דרך כלל אבל עוד מהצורך אל איש נבון וחכם לשית אותו על ארץ מצרים ויצבר בר כו'. והנה בזאת היה נותן רסן וחכה בפי חכמי פרעה שלא יהרסו דבריו עם מה שאמר כל אחד בלבו כי אותו יבחר המלך ויהיה משנהו, וזהו וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו.