אלהים לא תקלל. מדרש: ושמעתי כי חנון אני, מה כתיב אחריו אלהים לא תקלל ומה ענין זה לזה אמרו רבותינו מעשה באחד שהיה לו דין ובא אצל הדיין וזיכה אותו, ובא ויצא אותו שנזכה ואמר פלוני השופט אין כמותו בעולם, אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו, יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו, אמרו לו אתמול היה משובח והיום שוטה, לכך הזהיר לך הכתוב אלהים לא תקלל (פרשה ל"א, ח').

והדבר פלאי. א'. כי עדן לא השיבה על שאלת הסמיכות מה ענין זה לזה. ב'. כי גם המשל בעצמו הוא קושי המציאות, הלא הבעל דין כבר נתברר לו על ידי המשפט הראשון אשר הדיין הוא נקי וצדיק, ואם כן יחוייב אליו בטבע כי יאמין אחר כך אל הדיין כאשר יחייב אותו, כי בדין הוא מחייב אותו, ומה גם איך יתכן שיקרא הבעל דין את הדיין שוטה הלא לפי דעתו ראוי אליו לקרוא אותו רשע.

אמנם הקרוב בזה לדעתי בשנעמוד עוד על סדר הכתובים שלפנינו אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה כו'. אם תחבול כו', עד בוא השמש תשיבנו לו. והכלל הענין בזה הוא עם מאמר הכתוב כי תשה ברעך משאת מאומה כו', ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך (דברים כ"ו, י"א). ירצה שלא יחוש המלוה שהלוה לא יפרע לו לעולם אחרי כי הוא משיב לו משכונו בכל עת שהוא צריך לו. לזה אמר הלא באמת אנכי מצוה אותך שלא תכוין בהלואתך על מנת שיחזיר לך, אבל ראשית מחשבתך תהיה כי צדקה אתה נותן לו, אך מפני הבושה תתן לו בתורת הלואה, כמאמר טוב איש חונן ומלוה כו' (תהילים קי"ב, ה'). וממילא אם ירחיב ה' את גבולו וישלם לבעליו הנה ירויח בזה ובבא, והוא הטעם במה שכתוב אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, כלומר שתלוה לו בינו ובינך (כי זה כל שלמות המצות לעשות בסתר, כמאמר החכם מתן בסתר כו', ורז"ל הפליגו בזה הרבה בגמרא סוכה (מ"ט, ב') עיין שם) למען לא יתבייש העני, כי הפרסום בזה הוא אך למותר אחרי שאינך רשאי ליגוש אותו, וכאשר תשיג ידו ומצא כדי השיב לך ממילא יפרע לך ברצונו הטוב.

וכי תאמר בלבבך עם כל זה יותר טוב לי לגלות הדבר בפני אנשים למען אוכל להזמינו לדין על ידיהם כי יתנו עידיהן ויצדיקו, ישמעו ויאמרו אמת, והבית דין יצוו לקחת משכונו ולתת בידך. לזה אומר הכתוב אם חבול תחבול שלמת רעך. כלומר גם כי תחבול משכונו מה תרויח על ידו, הלא כבוא השמש בהכרח תשיבנו לו, ואם כן מה איכפת להלוה במה שיהיה המשכון נשמר תחת ידיך בעת שאין לו צורך בו, אולי יותר נוח לו בשמירתך ממה שיהיה בידו:

ומעתה המשך המאמר מבואר מאד, ושמעתי כי חנון אני מה כתיב אחריו אלהים לא תקלל ומה ענין זה לזה משל כו', כי הנה באין ספק לא יזדמן כלל בעולם שיהיה אחד שיבוא לפני הדיין פעם אחת ויצא זכאי בדינו, ובפעם שניה חייב אותו הדיין ויהיה הנידון הזה מעיז בו לקללו ולחרפו, כי הלא כבר נתברר אליו על ידי המשפט הראשון כי הדיין מפלס כל ענין בפלס ומאזני משפט, וכאשר היה יכולת בידו להטותו לזכות היה מזכה אותו, ועתה כאשר חייב אותו באין ספק לא מצא אופן לזכותו ואם כן מה לו לקללו.

אבל הענין מדבר מבעל דין הבא לפני הדיין על איזה דבר ויצא זכאי, ואחר כך בא אליו פעם שנית על אותו דבר בעצמו והדיין חייב אותו, אשר אז כפי ראות אנוש בעיני בשר ראוי הוא ודאי לקבותו על האולת הגדול הזה, ועל זאת יבוא הכתוב להעיר אותנו במאמר שלפנינו כי הוא מחוייב מפאת החכמה העליונה.

ונבאר עתה מציאות המשל הזה באופן שאמרנו כי יש אחד בא אצל הדיין צועק על העני שהוא חייב לו, מה עשה הדיין שלח שליח בית דין לקחת משכנות וימסור את המשכון ליד המלוה וילך לביתו ויספר בפני אנשים טובת לב הדיין הזה שעושה את הכל ביושר ובמשפט אמת, והוא מפליג להלל בשערים מעשיו כי נתן אומר אשר הלוה בעצמו יביא אלי את המשכון לעבוט אותו בחובי. והנה לעת ערב כבוא השמש חזר העני הזה ובא לפני הדיין ויחנן קולו לפניו לאמר במה אשכב הלא המלוה לקח שמלתי לעורי, והדיין בשמעו זאת הלא יצוה מיד אל השליח בית דין ללכת אל המלוה לקחת ממנו את המשכון בחזרה, והמלוה ההוא בראותו זאת הלא יפער פיהו לבלי חק לאמר בוז לך, לעג לך, הפכפך אורח משפטיך וזר, הלא אתה בעצמך אמרת תחילה לקחת המשכון ממנו, ועתה תאמר להשיב לו ולא הייתי עליו רק כשומר.

וזהו נועם מאמר הכתוב אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, אבל אף על פי כן אלהים לא תקלל, כלומר גם כי הבית דין ידונו תחילה לקחת ואחר כך להחזיר לא יפלא כלל בעיניך.

וזהו דברי המדרש ומה ענין זה לזה מעשה באחד כו'. ובא אצל הדיין וזיכה אותו יצא ואמר פלוני דיין אין שופט כמוהו. (והוא משל נמרץ על מה שכתוב לקחת משכנות) לזמן חזר אצלו לדין וחייב אותו (זהו משל צח על עת הערב שהדיין אומר להשיב המשכון) יצא ואמר אין שוטה כמוהו בעולם (כי אחר אשר ידע שיהיה הכרח להשיבו לעת ערב מה תועלת בדבריו הראשונים שצוה לקחת המשכון ואינו רק שוטה וכסיל) לכך הזהיר הכתוב ואמר אלהים לא תקלל יען כי המשפט לאלהים הוא, והוא מהדברים הנעלמים מבינת האדם וגבוה מעל גבוה שומר עליו שאין להרהר אחריו כלל, והוא ענין אמתי לדעתי: