הנה אנכי שולח מלאך. מדרש: אמר לו משה מלאך אתה משלח עמי כך היו התנאים לא אמרת וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא (שמות ג', ח'), ועתה אתה אומר הנה אנכי שולח מלאך לפניך, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, אמר לו כי לא אעלה בקרבך, אמר משה הרי אמרת מלאך ואני אומר אם אין פניך הולכים כו', אמר לו הקב"ה חייך פני ילכו והניחותי לך ורוח הקודש צווחת באשר באשר דבר מלך שלטון וגו', שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח', ד') (פרשה ל"ב, ח').

והמאמר פלאי! והנראה בהבנת הענין על פי חקירה אחת, דע כי ענין הישועה ואופן ההצלה הוא על אחד משני פנים למשל אם שנים מתאבקים זה עם זם ובא השלישי לעזור לאחד מהם יש בידו לעשות העזרה בשני פנים, אם כי ישתדל להוסיף לו כח וגבורה און ועצמה אשר ממילא יתגבר על שכנגדו להפילו, או שיעסוק באותו שכנגדו להחלישו, והאחר ינצח אותו ממילא. ושני סוגי הישועות האלו מצאנו ראינו כמו כן בהתשועות שהשגנו מאת ה' יתברך, כי פעם הוסיף תת כח להאומה הנבחרת, וזה היה בצאת ישראל ממצרים שהקיף אותם בעננים, ובקע ים ויעבירם, וכדומה מהאמצעים העלולים להרהיב עוז בנפש הנוצח, ופעם היתה התשועה בפנים אחרים כי נתן מהומת מות בהקמים עליהם וכמו שכתוב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור כו', וישכימו בבוקר והנה כלם פגרים מתים (מלכים ב' י"ט, ל"ה) וכמו שכתוב יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך (דברים כ"ח, ז'). והנ"מ בין שני סוגי הישועות האלה הוא כך, כי לעזור ולהרים יד ישראל זאת יעשה יתברך בכבודו ובעצמו, כמליצת הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה, לא כן ברצותו יתברך לשלוח יד במבקשי רעתם ולהפיל שונאים חללים זאת הוא עושה על ידי שליח, בהיות הדבר נגד כבודו יתעלה בשכבר נאמר מאתו לא תצא הרעות וכמו שנאמר במפלת אשור ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ולא נאמר ויך ה' כו', יען כי הדבר הזה בלתי נאות לטוב לכל.

ואולי שזהו הכוונה במאמר הכתוב וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה', י"ג). אשר לכאורה יפלא איך עלה על לב יהושע שבא המלאך לעזור לצריו ואויביו, ולדברינו יתכן כי יהושע שאל על איכות הישועה אם להגביר אותנו או להשפיל צרינו וזהו הלנו אתה כו':¹

footnotes: ¹ ובמקהלות המלצנו ענין זה בדרך אחר להתיר הספק הגדול אשר במאמר זה. והוא איך עלה על לב יהושע אשר המלאך יהיה לצד מתקוממינו עד ששאל אותו הלנו אתה אם לצרינו וכי לא ידע כי מלאך אלהים הוא מלאך מושיע ישראל אם לא כי היה ליהושע פני הוראות וידים מוכיחות עד כי היה לו מקום להסתפק גם לצד זה פן הוא לצרינו. עוד ראוי להעיר על תשובת המלאך ליהושע לא כי שר צבא ה' אני עתה באתי הנה מאמר עתה באתי אין לו מובן כלל (ודרש חז"ל ידוע על של עתה באתי), אמנם דע כי הנה השומר אשר יעמוד לפני החצר וחרבו בידו יהיה לב' פנים פעם יהיה לכבוד הנשמר כי בחצר זה עומד שר צבא גדול והמשפט כי לפניו יעמוד שומר אם בחרב או בחנית לשמור על אנשי השוק שלא יכנסו אצלו ולא לרמוס בחצרו ופעם יעמוד השומר הזה לבעליו לרעתו היינו כי בבית הזה יושב אחד אסור ותפוס ולפניו יהיה שומר לבלתי ימצא מקום לברוח. והנה אם תרצה לבחון ולהכיר בהשומר הזה תכונת שמירתו הטובה היא אם רעה בעיני אדוניה תוכל להכיר זאת בפני השומר היינו לראות בו לאיזה צד הוא עומד בפניו כי אם תראה אותו עומד ופניו לצד החוץ בהכרח הוא עומד לכבודו לשמור אותו שלא יבוא אצלו איש זר מבלי ידיעתו ואם תראהו עומד ופניו לצד הבית יבחן כי הוא לרעת הנשמר שעל כן יעמוד תמיד ופניו נגדו. אמנם הנה לפעמים אפשר כי תראה את השומר ההוא עומד ופניו לצד פנים לצד הבית ועם כל זאת יעמוד שם לכבוד הנשמר העילה בזה כי אתה ראית אותו בזו הרגע שבא ממקום תחנותו אל המקום הזה לעמוד על המשמר אשר אז בהכרח בבואו מן החוץ כל עומת שבא יהיה פניו לצד בית הנשמר ויעמוד כך מעט להודיע ולהגיד את בואו ואחר כך יסיב את פניו לצד החוץ. וזהו ממש שאלת יהושע ע"ה כי הכתוב אומר וישא יהושע את עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו והיה קשה לו אם שר צבא ה' אתה צריך אתה להיות מלאך מושיע מיד צרינו הלוחמים נגדינו ואם כן מדוע זה תעמוד בחרב לנגדי היה לך לעמוד ופניך נגד הצרים וזהו והנה שר צבא ה' עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ולכן שאל אותו הלנו אתה ואם כן מדוע תעמוד בחרב נגדי אם לצרינו זה לא נאות למלאך של רחמים. על זה השיב לו ואמר לא כי שר צבא ה' אני ואל יפלא בעיניך כי תראה אותי עומד לנגדך עתה באתי כלומר להתוודע אליך שבהכרח באתי ופני נגדך והבן.

ומעתה נחקורה נא איזה מקום הראוי שהקב"ה בעצמו יעסוק בעזרת ישראל, ולמה יעשה התשועה על ידי מלאך היינו להכות ולהפיל הלוחמים עלינו. ונאמר בזה כי שני סוגי הישועות האלה תלויים במשיגי התשועה ובהתחלפות מדרגותיהם, והוא כי ידוע שיש שני בחינות בערך מעלת ישראל אשר על ידיהם יהיו ראויים לישועה אם שהם כלם צדיקים גמורים ושלימים אשר אז המה חשובין מצד עצמן וראויים להשיג תשועה, או בזמן שאינם שלמים ותמימים רק כל יקרת חשיבותם הוא מצד הצטרפות רוע מעשי שונאיהם ואשמת אויביהם, וכאשר הוא יתברך מעריך אותם נגד המונם הנה הם חשובין וטובים בערך לאומים כאלה. ולכן בהיות ישראל חשובין בערך עצמן בבלתי הצטרפות כלימת הגוים הלוחמים עליהם הנה אז ראויים הם כי הוא יתברך יהיה עזרם ומגנם על ידי עצמו להוסיף להם חיל וכח על הצר הצורר, ובהיות כל חשיבותם בערך פחיתות שונאיהם אז יעזור אותם על ידי שלוחו ומלאך פניו יושיעם, היינו כי יתן המשחית לבוא בהמונם לנגוף ולהדוף וישועת ישראל תהיה ממילא, ממש כמו שכל זכותם וחשיבותם אינו כי אם מחמת רעת שונאיהם כן ראוי אל ישועתם שתהיה אך מסבת מפלת לוחציהם.

ובזה נבוא אל הענין כי הנה ידוע אשר בימי משה היו ישראל שלמים ותמימים ממעלת עצמם בבלתי הצטרפות עון האומות כמאמר בלעם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב (במדבר כ"ג, ט') כלומר שיש להם הבחינה האחת שהם טובים בערך עצמן ואינם צריכים להתחשב נגד האומות, ולכן היו ראויים לישועת ה' יתברך על ידי עצמו, היינו להוסיף להם כח וגבורה על המתקוממים נגדם. וזהו שאלת משה רבנו ע"ה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה כו', ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו, כלומר במה יתוודע שאנחנו נושעים מפאת יקרת עצמנו ומאהבתך אותנו ולא מחמת שנאתך זולתנו, וזהו ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן כו', הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך כו'. כלומר על ידי לכתך עמנו בעצמך ועל ידי עשותך בנו פלאות להעדיף עזוז אומתנו על כל העמים וזהו ונפלינו אני ועמך כו' ועל זאת השיב יתברך למשה פני ילכו והניחותי לך כלומר הקב"ה ילך בכבודו ובעצמו ומאז אופני תשועתם לא יהיו על ידי מפלת השונאים שאין זה ניחא לצדיקים כמו שאמר דוד המלך ע"ה אשירה לה' כי גמל עלי (תהלים י"ג, ו') כלומר בהיות גמול התשועה מסבת הזרוע והעוז שהוסיף עלי עבור שלמותי וצדקתי ולא מפאת אשמת הרודפים. וזהו מה שדייק והניחותי לך רצה לומר כי אייחד גבורתי אליך להוסיף תת לך עוז ואומץ עודף על הלוחמים.

וזהו המשך לשון המדרש הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו משה מלאך אתה משלח עמי כו', אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, אמר לו הקב"ה חייך פני ילכו והנחותי לך וכמו שביארנו. וזהו שסיים ורוח הקודש צווחת באשר דבר מלך שלטון, פירוש שנצח משה בתפלתו שילך יתברך בעצמו והטעם - שומר מצוה לא ידע רע. כלומר שומרי המצות אין מהראוי אליהם שיהיו נושעים ממילא על ידי מפלת שונאיהם, כי אם מפאת השקידה בהצלתם בכוונה מכוונת להוסיף להם עזרה ועוז. והבן: