מדרש: אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין בעכו"ם, אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר שנאמר ביום ההוא כרם חמר ענו לה (ישעיה כ"ז, ב') כלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל, אלא אחר שהוא מבושל הוא קוטפו ונותנו בגת ודורכו ומזמר והם עונין אחריו, כך אמר הקב"ה לישראל המתינו לי עד שתגיע עונתה של אדום ואני דורך אותה שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהילים ס', ו') אני פותח לה ואתם עונין אחרי (פרשה ל', א').

הנראה בתכלית כוונת המאמר כי הנה זמן המשפט (אם ליחיד ואם לרבים) הוא לשני סבות אם בהתמלא סאתו, או כשאחד מוסר דין עליו לשמים, וכענין מה שכתב הטו"ז (בשלחן ערוך אורח חיים קי"ח סעיף קטן ב') בבאור ההבדל בין המלך המשפט לאוהב צדקה ומשפט. אמנם מי שהוא מעורר דין ומשפט על הרוב הוא מסתכן בעצמו שיהיה נידון עמו או שיקדימנו כמבואר המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה (ר"ה ט"'ז, ב') כי על ידי זה יתבקר פנקסו למעלה אם הוא כדאי וראוי לכך לעורר דין על אחרים.

ומעתה אם אנחנו נעורר דין על האומות כל עוד שאנחנו בלתי נקיים. אפשר שיתעורר מדת הדין לשלוט גם בנו חס ושלום, ועל כן מוטב לנו לשום דממה לפינו עד שיתעורר עליהם הדין מעצמו היינו בהתמלא סאתם. וזהו מאמר הנביא חמה אין לי מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישעיה כ"ז, ד'). ירצה כי הוא יתברך בא להביננו כי יותר טוב לנו שלא לעורר דין עליהם. וזהו שאמר חמה אין לי, כלומר מעצמי אין לי חמה עליהם כי לא נתמלא סאתם עדיין, ואם אתם תעוררו עליהם את הדין אינכם בטוחים שלא ישלוט בכם כמו בהם, וזהו מי יתנני שמיר שית במלחמה כלומר כשאתעורר בדינים הנה אז אפשעה בה אציתנה יחד כלומר עם אותו שמעורר עליהם הדין,¹ וזהו שסיים ואמר או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו', כלומר באם תהיו שלימים וטהורים מכל פגם ומכל סיג אז שלום יעשה לי כלומר שלום מן העכו"ם כי גם שתהיו מעוררים הדין עם כל זה אין היזק בדבר ושלום יהיה לכם.

footnotes: ¹ ומה נעמו בזה דברי המשורר ע"ה אל נקמות ה' אל נקמות הופיע (תהלים צ"ד, א'). ומהצורך להבין למה הכפיל הדברים ב' פעמים נקמות אם לא כי יש באמת ב' סוגי נקמה. ולבאר זאת נקדים מאמר אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא ויושיעכם (ישעיה ל"ה, ד'). באור הדברים על דרך מאמר המשורר ע"ה משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם אשר יותר מהראוי היה שיאמר משוך חסדך אתה רב חסד כי מדת קנא ונוקם אינו ענין כלל אל בקשת משוך חסדך. אמנם באור הדברים הוא על דרך מאמר קרנו תרום בכבוד רשע יראה וכעס (תהלים קי"ב, ט'), והרצון בזה על דרך נער אחד עשה אל אביו איזה הפסד ויכעס האב מאד וחמתו בערה בו על הנער ועל מעשהו אבל לקחת מקל חובלים ושבט מוסר לא לקח כי לא נסה באלה להכות באגרוף ומה גם את בנו. אבל עם כל זה אש קדחה באפו והשתוקק לקחת נקמתו ממנו מה עשה רץ מהרה אל חנות של מיני משי ורקמה ויקח שמה סחורה על מלבוש בעבור בנו השני למען יראה הוא וידאב לבו, ועוד לא שככה חמתו וירץ עוד והביא אל הנער השני כובע מפוארה וחגורה חדשה וכל זה להתנקם בבנו על המעשה אשר עשה. הנמשל הרשע עושה מעשים אשר לא יעשו ולקחת מיד מקל חובלים להכותו על אלה מכה רבה הלא מדת הקב"ה אינו כן. אמנס כדי לשכך הכעס והחמה להתנקם ממנו יעשה הקב"ה כביכול אל הצדיק בגד מפואר כובע ישועה וחגורה חדשה והכל למען הדאיב לב הרשע וזהו קרנו תרום בכבוד רשע יראה וכעס והבן. וזהו מאמר אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא וביאר ואמר באיזה אופן תהיה הנקמה אמר כי דרך הקב"ה כך הוא גמול אלהים הוא יבוא ויושיעכם, ברצותו לקחת נקמתו מן הרשע יבוא ויושיע את הצדיק כענין מאמר הנ"ל קרנו תרום בכבוד ורשע יראה וכעס. וזהו משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם כי על ידי מה אשר תמשוך חסד לישרים תהיה קנא ונוקם לרשעים: ומעתה הנה להקב"ה ב' סוגי נקמות, א'. כהתמלא סאת הרשעים עד שהמה מגיעים וראויים לקיים בהם מאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, ב'. כאשר ישראל זכאים טהורים ושלמים ואז המה ראוים לישועה מצד עצמם גם אם לא נתמלא סאת הרשעים ראוים הם לקיים בהם מאמר קרנו תרום בכבוד רשע יראה וכעס. זהו ששאל על שניהם אל נקמות ה' וכי תאמר עוד לא נתמלא סאתם הנה אל נקמות הופיע עלינו קרן ישועה וקיים בנו מאמר קרנו תרום בכבוד רשע יראה וכעס:

וזהו דברי המדרש אמר להם הקב"ה עד שתגיע עונתן ליבצר כו', כלומר בהתמלא סאתם ועד אותה שעה אין לנו לעורר הדין עליהם וזהו המתינו לי כו', ואני דורך ואתם עונים אחרי כלומר כי אז תהיו בטוחים מכל היזק מהתעוררות הדינים והבן בזה, (עוד ביאור על זה בקול יעקב במגילת אסתר על מאמר ויהי כאמרם אליו יום ויום):