Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכי ימכור איש את בתו לאמה. מדרש: בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאים אותה אלא חבושה בארון (פרשה ל', ה').
הנראה בבאור המאמר בהזכיר מאמר הכתוב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב', ז'). הנה הרמב"ן ז"ל העיר על אות ל' במלת לנפש שהיא מיותרת, והיה די לומר ויהי האדם נפש חיה. וכתב הוא ז"ל כי הל' תבוא בהפוכים כמו והיו לדם ביבשת, וכן הטעם במאמר לנפש חיה כלומר ששב האדם להיות נפש חיים אחרי שהיה חרס את חרסי אדמה.
ואולי יתכן בזה עם המקובל והמאומת אצלנו כי מעשי ה' יתברך מובדלים ממעשי בני אדם. כי האדם בעשותו איזה דבר הנה בעת שהוא עוסק במעשהו הוא נותן בו כל כח הרכבתו וחזקת קיומו מה שיספיק לו להתקיים עד זמן ידוע, ואחר כלותו מלאכת הדבר תהיה המעשה נבדלת מן העושה והפעולה מן הפועל כי הדבר יעשה פעולתו מעצמו בכח פועלו שנתן בו מכבר. לא כן מעשי ה' יתברך כי את כל אלה ידו עשתה ועל כלם עוד ידו נטויה להשפיע בהם החיות רגע אחר רגע, ואילו יצוייר שתתעכב השפעת החיות כרגע מיד היו הבעלי חיים כלם כפגרים מתים. ממש כהנופח בכלי שפיו פתוח הנה כל עוד שיפיח בו ברוח פיו יהיה נפוח ובהתימו יצא הרוח. ומטעם זה אמרו ז"ל כל הנשמה תהלל יה עם כל נשימה ונשימה כו', וכן נאמר ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט', ו'). וברז"ל: כי מפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים (יומא ע"א, א') כלומר בהווה הוא משפיע בהם החיות לא כפועל בשר ודם אשר אחר גמרו מלאכתו לא יפנה אליה עוד, (וטעם הדבר אין כאן מקום לבארו, והוא ידוע להמעיין בספרי האמת).
וכי תאמר מעתה מה פעל יתברך מתחלה בהרכבת האדם במה שהפיח בו נשמת חיים אחר שהוא צריך תמיד אל השפעת החיות מאתו יתברך ולא יכון בלעדה. הגע עצמך כי גרגר הזרע הנתון בארץ הוא נותן כח אל הצומח לקבל שפעת צמיחתו, אשר בזולת הזרע אין כח בארץ להמשיך שפע הצמיחה, כן הנשמה שנתן יתברך בגוף האדם היא סבה להמשיך אליו שפעת חיותו. וזהו רמז ויהי האדם לנפש חיה. כלומר נעשה מוכן להיות נפש חיה, היינו לקבל החיות מאת המחיה את כלם.
ועל בחינה זו היא גם כן התורה הקדושה אשר נתן אלהים לבני אדם, האמנם כי בידם היא נתונה עם כל זה המה צריכים תמיד אל השפעת החכמה העליונה לערות עליהם רוח ממרום רוח חכמה ובינה השכל ודעת. כמו שכתוב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב', ו'). לא אמר ה' נתן חכמה כי אם יתן כלומר יתן בהווה החכמה, ומפיו ישפיע תמיד הדעת והתבונה, יען כי עיקר סגולת התורה נשאר בשמים ממעל מהטעמים הנעלמים והסודות הצפונות גבוהות ורמות מה שאין בכח אנושי לבא מעצמו עד תכליתם כמו שידענו מדוד מלך ישראל ע"ה, כמה הפליג ופלל לאלהיו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קי"ט, י"ח). וזהו מה שכתוב שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד', א'-ב'). הנה בזה הוא מדבר מההכנה וההכשר שצריך האדם בשקידתו על התורה והשתדלותו בהשגת מצפוניה, ואמר כי לקח טוב נתתי לכם כלומר נתתי לכם סבה אשר על ידה תוכלו לקחתה.
ממש כאשר יתן איש אל רעהו דבר ארוך הנה אחר שיקבל ותאחז ידו בקצהו יתכן בו מאמר לקח כי בידו למשוך ולהשיג החפץ כלו, על ידי הקצה שהוא אוחז. כן חלק התורה אשר בידינו יקרא לקח על היותו סבה לקחת ולהשיג על ידה המושכלות הפנימיות שבה (וכמו שנתבאר בחלק הראשון פרשת בראשית בדרוש הראשית עיין שם). וזהו גם כן המרומז במאמר רז"ל בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא, אמר לו נתתיה לארץ, הלך אצל הארץ כו', אמר לו אלהים הבין דרכה כו' (שבת פ"ח). אשר לכאורה יפלא איך השיבה אותו שוא ודבר כזב, אבל אמתת הדבר כמו שאמרנו, וכך השיבה לו גם כי החלק הפשטיי ישנו בארץ אמנם עיקר וגוף התורה היינו חלק הנסתר והנעלם, אלהים הבין דרכה. וזהו שרמזו ז"ל במדרש שלפנינו בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאים אותה אלא חבושה כו', כלומר שאין בכח האדם להוציא תעלומתה לאור אבל היא צפונה וגנוזה וחבושה בלבושי הפנים הפשוטים. והבן: