ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (ל', ט"ו-י"ט).

ראוי להתעורר כי הכתוב התחיל בשתים החיים והטוב, וסיים באחת ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בחיים ובטוב.

והנראה כי בא הכתוב להודיע אותנו שלא יאמר אדם אחר כי זה חלק אדם מאלהים שהוא נעטר בדבר שאין מציאותו באותם שהם למעלה ממנו היינו במלאכים ולא באותם אשר למטה ממנו היינו כל הבעלי חיים, רק האדם לבדו עשהו הבורא יתברך שיהיה בעל בחירה ובידו לבחור את אשר יחפוץ ויאמר ללבבו א"כ אעשה כל מה שארצה ואקיים בי מאמר אם יש לך היטיב לך (עירובין נ"ד, א') לזה בא הכתוב להודיע אותנו כי לא כן הדברים כי גם אחר הבחירה הוא מוכרח ללכת בדרך אשר בחר ה' יתברך לא במה שיבחר הוא.

למשל אדם בא אל קרובו אל דודו ומסרפו שלא ראו זה את זה כמה שנים ושמחתו גדולה מאד במה שזכה שיבוא קרובו אליו ושיתאכסן אצלו ובכל לב הוא שוקד לכבדו, ושואל אותו הגידה לי שאהבה נפשי מה תבחר לך מן המאכלים על סעודת הצהרים וכל חפצך אעשה ודאי יבחר לעצמו הטוב אשר במאכלים והמשובח מן המשקים, לא כן מי שבא להתארח בבית אכסניה וישאלו אותו מה מהמאכלים ירצה לאכול, הלא מיד יעשה חשבון בנפשו ויאמר בלבבו גם כי יתנו לפני כל מה שלבי חפץ אבל הלא ימר לי אח"כ כי יעריכו לפני חשבון ערוך לשלם ככל אשר ידרוש ממני, וכל מה שאתעדן יותר אשלם יותר.

הנמשל מבואר במאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (קהלת י"א, ט'). ומעתה המשך המאמר כך הוא ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, היינו כאשר תבחר בחיים אמתיים לעסוק בתורה ומצות אז ישיג הטוב, והדרך השני לפניך ואת המות מיועד לזה הרע, וא"כ ובחרת בחיים ועיניך רואות כי אין בין הבחירה ובין המוכרח כלום ומוכרח אתה לבחור את החיים לשמור התורה והמצוה.

עוד נראה בזה בהקדים מאמר חז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך (אבות פרק ו') משל לעשיר נסע ללייפציג ויבקש ממנו חתנו שיקחהו עמו לאמר הורני נא דרך המסחר מתי אעשה גם אנכי לביתי, ובלבבו היה רוח אחרת רק להתהולל ולראות חדשות בבתי טרטיאות והמראות, והנה בנסעם הסוחר לא נתן שינה לעיניו ובחצי הלילה קם מעל משכבו בחפזון וימהר לרתום המרכבה והיה ממעט מאד גם בארוחת שלחנו ועשה את הכל בחפזון ומהירות, ובבואו ללייפציג היה הולך ורץ כל היום בין הסוחרים לראות סחורות נאותות לו, ולא היה ערב לו כל מאכל וכל משקה בהיות רעיונותיו מבוהלות ודחופות בין העסקים, ואמר לא עת האוכל עתה כאשר אבוא אל ביתי אז אשמח בעמלי, אז אראה טוב בארוחת שלחני, אבל חתנו כל שמחתו היתה רק בנסיעתו לבד כי אמר מעודי לא נסעתי ולא הייתי מטייל כ"כ פרסאות כמו עתה, ויאכל מכל לא מנע את לבו מכל שמחה ועונג ושמח בכל הדרך, ובבואו לביתו היה מלא צער ופניו זועפות כשיכור מתעורר מיינו.

הנמשל הנשמה נחצבה מתחת כסא כבודו יתברך בנעוריה בית אביה, וירדה למטה לקנות סחורות התורה והמצות והמשכיל יודע האמת כי הוא רק בדרך רק כאורח נטה ללון אין האיש בביתו ותמיד כל היום וכל הלילה לא יחשה מהגות בתורה ולאסוף בחפניו סחורות המצות ומעשים טובים, יומם לא ינוח לילה לא ישקוט, יצמצם באכילתו ובכל צרכי גופו, וזהו שאמר כך היא דרכה של תורה, כי יש מהנוסעים ללייפציג שיסעו רק בעבור סחורה ממין ידוע אשר בב' שעות יוכל להשיגה ואז יוכל להתענג גם בדרך שהוא הולך כי לא יהיה לו מזה שום עכוב אל מסחרו. ועל דרך זה ממש הלא תמצא כמה מצות שהאדם יכול לקנותם ולעדן גופו גם כן, כמו מצות עונג שבת, ועונג יו"ט, אבל כך היא דרכה של תורה מי שברצונו לבחור לקנות לעצמו סחורת התורה בדרך הזה שהוא הולך בעוה"ז הוא בהכרח יצמצם סעודתו, פת במלח תאכל ומים כו' כהולכי דרכים ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כמשפט הסוחר הגדול אשר במספר הימים שהוא בלייפציג הוא בעצמו לא יוכל לאסוף ולכנוס כל הסחורות שהוא צריך והוא צריך להתעזר עם כמה סרסרים ואמצעיים ולכלם יהיה ריוח על ידו, וקודם נסיעתו משם ישא משאת פניו אליהם, כן הצדיק הגדול המסגל כל הסחורות היקרות וכל העולם נזונים בשבילו. וזהו אשריך וזכיותיך בכל העולם הזה וטוב לך לעוה"ב כי שם ביתך ואז תדע הריוח מהסחורות ותהיה שמח וטוב לב:

עוד יתכן במאמר כך היא דרכה של תורה, ומדוע בחר בלשון דרך ולא אמר כך הוא חק התורה או משפט התורה, וגם למה לא אמר העונש על מי שאינו עושה כן כמשפט כל האזהרות אשר בכתובים שמזהירים ומפליגים הקללה וההפסד אשר אל העובר, כמאמר הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

ונקדים להבין מאמר ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם (תהלים ע"ח, כ"ט) ומדוע לא אמר בהיפך ויביא להם תאותם ויאכלו וישבעו מאד. והנראה כי המאמר בא להורות ההפסד הגדול המגיע לההולכים אחר תאות לבם, מלבד הטעמים הכמוסים אשר אל המזהיר עליהם יתברך שמו, הנה גם אל בעל התאוה עצמו לא טוב לפניו למלאות תאותו בשום דבר, כי הנה תאות בני אדם אם אמנם כי רבים הם עם כל זה לא יחד גדודים יבואו בנפש האדם, כי אם זה כי האדם בעת היותו רעב ומתאוה לאכול אז לא יעלה ולא יבוא בלבו שום תאוה אחרת כ"א הוא תאב לאכול להשביע רעבונו, וכאשר ימלא בטנו עד שקוט תאות האכילה תתעורר בקרבו תאות השתיה, ואחר אשר ייטב לבו וימשוך ביין את בשרו אז תתעורר תאוה אחרת בלבו, וא"כ הרוצה להנצל מהמון התאות יש לפניו עצה שיהיה נשאר עומד על התאוה הראשונה ולא ימלא תאותו בכל אשר יתאוה עד שהתאוה תסתלק ממנו כי אז יבואו עליו כמה תאות מגונות. וזהו שנתן דוד המלך ע"ה טעם על קצף הקב"ה על שאלתם שבקשו מלוא כרס כמבואר ברז"ל לזה אמר כי הקב"ה הוא רואה את הנולד אשר בהתמלא תאות מלוא הכרס יבואו הרבה תאות מגונות וזהו ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם.

ומעתה נבאר ההבדל בין מאכלות אסורות אשר התורה הזהירה אותנו מהם, ובין ההרחקה מן ריבוי התאות הכשרות אשר הכתוב הזהיר ע"ז רק ברמז, קדושים תהיו פרושים תהיו. ונמתיק הדברים על דרך דמיון כי כבר יזדמן הולך דרך והוא כמתעתע ולפניו שלשה דרכים, אחד הפונה לעיר אחרת לא אל המקום שהוא צריך, והשני דרך ישר וסלול עד מחוז חפצו שאין לנטות ממנו ימין ושמאל, השלישי גם הוא הולך למקום חפצו אבל אינו דרך סלולה עד שההולך בדרך זה יוכל לנטות ימין ושמאל בדרכים המתפרדים ממנו אל מקומות שונות, ובעמדו על פרשת דרכים האלה עמד ושאל את פי איש הולך נכחו לאמר הגידה נא לי את דרכי אל עיר פלונית, ומשפט המשיב הזה לחלק תשובתו לג' חלקים על הא' יאמר לו שטה מעליו ועבור כי הוא פונה אל מקום שאין רוחך ללכת, ועל השני יאמר לו בו תבחר עבור בו ותלך בטח, ועל השלישי יבחר לו לשון ערומים היינו כי כמו שלא יאמר לו שיבחר ללכת בדרך זה כך לא יאמר לו ולא יזהיר אותו שלא ילך בו כי אין זה מוחלט אל ההולך בדרך זה שלא יוכל לבוא למחוז חפצו כי אולי לא יתעה ולא יפנה לצד אחר ויוכל לבוא למחוז חפצו, לכן ראוי אל המשיב הזה לכלול את שתיהם בתשובה אחת ויאמר לו כך, אם תלך בדרך השני הזה שאמרתי לך ודאי תבוא למחוז חפצך, ואז יהיה נשמע מכלל דבריו כי כאשר ילך בדרך השלישי אין הדבר בטוח שיבוא למחוז חפצו, כי אולי יתעה ויסור לדרכים אחרים המתפרדים ממנו.

הנמשל הקב"ה הרחיק אותנו מן הדרך אשר הוא ודאי דרכי מות כמו כל מאכלות אסורות, הנבלות והטרפות, והזהיר אותנו עליהם שלא ללכת בדרך זה כי ברע הוא דרכי שאול ביתו, אבל הדרך לעדן הגוף ברבוי התאות מדברים המותרים הוא לא ודאי דרך המות כי אם היה כן היה הכתוב מזהיר אותנו להבדילנו מהם, רק הוא דרך הבלתי בטוח כי יש לחוש בו כמאמר אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר (ברכות ל"ב) כי רובי התאות המה כמהמורות לרגלי האדם כל שוגה בהם לא יחכם כי רחוק הדבר מאד להתעלס באהבים עם מלוא התאות ויראת ה' תהיה על פניו כמליצתם ז"ל אין שני זרזרים ישנים על דף אחד (במדרש וישלח) לזה באו חז"ל להביננו ולהזהירנו לא כמצוה כ"א כנותן עצה נדיבה, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כו', ולבעבור שאין מקום לומר אם תעשה ההיפך תלך בדרכי מות, כי אין להחליט ולומר כי זה רע באמת לזה כללו בדרך כלל לאמר, אם אתה עושה כן, כלומר אם רצונך להציל נפשך מן הספיקות תלך בדרך הזה ואז ודאי יהיה סופך אשריך וטוב לך. ומכלל הדברים תשמע ותבין כי כאשר תשביע נפשך מן התאות לא תהיה בטוח על הדרך אשר תלך להנצל מן הרע כי תהיה בכלל המגרה יצה"ר בנפשי'.

עד פה אמרנו בדרך כלל, ומעתה נעמוד על הדברים כדרך פרט איך שההולך אחר תאות מלוא הכרס אינו בטוח שלא יפול ע"י פתויי היצר עד קצה האחרון מן הרע, כי יש ויש ביד היצר להרשיע את האדם גם את הצדיק לעשות אותו רשע רע ולהפך אותו מן הקצה אל הקצה. כי הנה כבר ידענו כי הנבראים מחוברים הם מד' יסודות וכל יסוד לו שני כחות כי יסוד האש לו שני כחות שהוא חם ויבש האויר חם ולח, מים לח וקר וא"כ אש ומים הם נבדלים מאד זה מזה כי נבדלים הם בשני כחות כי זה חם ויבש, וזה קר ולח ולכן מעולם לא יסבלו זה את זה, רק האויר ממוצע ביניהם ומחבר אותם היינו בכח חמימות שבו הוא משותף אל האש, ובכח הלחות שבו הוא מחובר אל המים, וכענין הזה ישתתפו כל היסודות יחד ע"י כח ממוצע, וכדמיון הזה יש אל הנפש ד' יסודות, והם החיים והטוב והמות והרע, החיים הוא סוג נעלה מאד אל עבודת מלכנו בקודש, כמאמר כי הוא חייך ואורך ימיך, ולכל אחד שני דרכים היינו החיים הוא בשני אופנים ר"ל מי שהוא פרוש מכל מחמדי העוה"ז ואינו אוהב רק התורה והמצוה, הדרך השני מי שהוא אוהב תורה ועבודה ואוהב ג"כ לאכול ולשתות ולהתעדן בדברים המותרים, הטוב היינו מי שהוא עוסק בתענוגי הגוף ולו ג"כ ב' דרכים, הא'. שיאכל מה שהתורה התירה הב'. מי שיאכל גם כל תועבה. מות לו ג"כ ב' דרכים, א'. מי שהוא רשע מסבת תאותו כאשר לא ימצא למלאות תאותו בהיתר יעשהו באיסור ויעבור על התורה מסבת תאותו, השני מי שהוא רשע רע עושה להכעיס.

ומעתה נתבונן מי ומי יתדבקו יחד ומי הם הנבדלים זה מזה הלא תראה כי סוג החיים לבד היינו מי שהוא פרוש ונזיר מכל תענוגי העולם ואינו אוהב רק עבודת ה', בצום ובכי וחיי צער הוא נבדל מאד מן המות היינו הרשע, כרחוק אש מן המים, והטוב ממוצע ביניהם ממש כמו האויר ועל ידו יעתק הצדיק מן החיים אל המות היינו מתחלה יפתה אותו שיוכל להיות צדיק גם אם יעדן נפשו ומה בכך אם יאכל בשר וישתה יין ובזה יהיה נבדל מן החיים המובדל מן הטוב ויהיה נעתק אל החיים המשותפים עם הטוב, ואחר אשר יאהב גם את הטוב יפתנו עוד לפעמים אל המות המחובר עם הטוב, היינו להשיג דבר שהוא טוב גם אם יש בו צד עבירה, עד שיעשה אותו רשע לתיאבון, וממנו יעתיקו עוד הלאה אל המות שהוא משותף אל הרע, היינו עד שיעשה להכעיס רק רע כל היום, ובזאת הוא נעתק מן החיים אל המות ע"י הממוצע שהוא הטוב. לכן יפה הזהיר הכתוב ובחרת בחיים לבד בלא טוב, ואז תהיה מוצל מן המות, וזהו אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך שתהיה בטוח מן המות היינו דרך הרשע. ומה מאד יתבאר בזה מאמר שלמה המלך ע"ה באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות (משלי י"ב, כ"ח) היינו שלא תחשוב ותאמר אחר כי דרך התורה לחיות חיי צער, א"כ ראוי שלא לנהוג גם עם אחרים רק כמשפט הזה לכלכל אותם רק בלחם ומים ולהלבישם שק ישים כסותם, לזה אמר כי לא כן הדברים ונהפוך הוא כי תכלית הטוב הוא כאשר הוא שוקד להנהות אחרים משלו כאמרם ז"ל אמר ר' אלעזר כל שאינו מהנה ת"ח מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו (איוב כ', כ') (סנהדרין צ"ב, א') וכל סעודה שת"ח נהנה בה מצוה ליהנות ממנה כאלו נהנה מזיו השכינה כי הטוב הזה הוא החיים האמתיים כי עבודת ה' היא. וזהו באורח צדקה חיים כאשר יתעדן לבדו ולא יהנה את אחרים ודאי אינו משובח אבל כאשר יהנה את עצמו בדרך צדקה שיהנה אחרים עמו אז חיים לו, וזהו ודרך נתיבה אל מות כי בנתיבת התורה אין רע במגורו כל מאומה ואין באורח צדקה רק חיים לבד ואין המות משותף בו:

עוד נראה בבאור מאמר זה כאשר נתעורר בדבריו בשנותו את טעמו אח"כ מדבריו הראשונים כי תחלה אמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות כו' הזכיר את הטוב בין החיים והמות ואח"כ אמר העידותי בכם כו' החיים והמות נתתי לפניך סמוכים זה לזה.

דע כי מאמר חיים יסוב על ג' סוגים, א'. כלי שלמה נקראת חי' וכלי שבורה נקראת מתה כאמרם ז"ל שבירתן זהו מיתתן (בבא קמא נ"ד) עוד מצאנו מאמרם ז"ל עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ואחד מהם חי (ברכות נ"ב, א') וכתב הרא"ש ז"ל שהכלי צריך להיות כלי שלמה, ב'. חיות הבהמה ומיתתה, ג'. הצדק והרשע כי הצדיקים גם במיתתם נקראו חיים והרשעים גם בחייהם נקראים מתים. וההבדל ביניהם כי הכלי לעולם לא ישלטו בו שני התארים כאחד לאמר עליו שהוא חי גם מת, כי כאשר הכלי בשלמותו אז הוא חי ואינו מת וכאשר הכלי נשבר אז הוא רק מת, אבל בחיי הבהמה יש לכלול בה ב' התארים כאחד כמו בהמה טרפה יש בה בחינת חיים כי היא חיה וגם בחינת מיתה יש בה כמאמר טרפה אינה חיה (תמורה י"א, ב') אבל הטוב מפסיק ביניהם כאמרם ז"ל טוב זה תם רע זה בעל מום (שם ט') אבל הסוג השלישי צדק ורשע הלא ישלטו בשוה שיהיה חי וגם טוב, היינו שיהיה תמים בלא מום ולהיפך כאשר יהיה בבחינת מות שיהיה רשע גמור יהיה מת בחייו.

וזהו שאמר תחלה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות היינו חיים גופניים ומות גופניי אשר ביניהם מפסיק בחינת הטוב ואח"כ דיבר מהבחינה הג' ואמר החיים והמות נתתי לפניך ואין דבר חוצץ ביניהם, להורות כי גם בזמן אחד יתאחדו בו ב' התארים גם יחד לא כדרכי הגופנים אשר בעת שהטוב מפסיק הוא רק חי ולא מת, כי כאשר הוא תמים ולא בעל מום אין בו בחינת מיתה רק חיים לבד אבל בעניני הנפש לא הזכיר את הטוב באמצע בין החיים והמות לאמר כי בענין הנפש יש בה תמיד ב' הבחינות כי כאשר יהיה צדיק גם במותו יהיה חי, והרשע גם בחייו הוא מת לכן כלל אותם יחד ואמר החיים והמות נתתי לפניך באין הפסק ביניהם. והבן:

אמנם ההבדל בין מות הבהמיי למות הנפשיי כי הנה ידענו כי אין דבר בעולם שלא יהיו לו קרובים בעוה"ז למשל כלי כסף וזהב יש להם בעלים אוהבים ושומרים אותם מכל נזק והפסד ועי"ז יוכל להתקיים ימים רבים, כש"כ הבהמה יש לה בעלים השוקד על טובתה וכל מחסורה ושומר אותה שתעמוד על קיומה, כש"כ גוף האדם מלבד שקידתו בעצמו כמה קרובים יש לו בניו ואחיו או דודו ומסרפו, וכאשר תבוא עליו כל מחלה וכל נגע רח"ל כמה זעקות וחרדות ישמע על פיהם, הלא תבקע הארץ לקולם כי כלם יחרדו יאתיון ויבקשו להצילו מרעתו. לא כן הנפש העלובה עליה אמרו אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני (אבות א') ויוכל להיות שיהיה האדם אנוש בשברו, נחלה מכתו עומד על שערי מות ואין מי מרגיש זאת אין יודע ואין רואה ועוד שלוה והשקט בביתו, ואשתו ובניו שמחים וטובי לב עמו. ע"ז אמר דוד המלך ע"ה הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי (תהלים קמ"ב, ה') ר"ל מי הוא זה אשר יתעורר לדרוש את נפשי מה הוא לה. וזה מה שאמר המקונן ע"ה והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב כו' כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך כו' (ירמיה ט"ו, ב'-ה') לאמר גם כי ירבו עליהם צרות רבות ורעות אשר בעניני הגוף מחרב ורעב ודבר רח"ל, עכ"ז הלא הגוף יש לו קרובים הרבה אם בכתות האדם עצמו שהוא מרגיש מאד במחסורי הגוף ואם קרובים אשר מחוצה לו, לא כן עניני הנפש אשר היא מגורשת מבית תענוגיה מציון וירושלים מי הוא המתעורר לבקש רחמים על זה. וזהו שהציע ואמר אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב כו' ועל כלם עוד יש תקוה כי יהיו מעוררים תמיד לא יחשו המזכירים והמבקשים רחמים להשקיט המון רגשת היסורים האלה, אכן על זאת התאנח בשברון מתנים ואמר כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלום לך:

עוד נראה בבאור מאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בחיים ובטוב, ועם דרכנו נשוב להמתיק עוד מאמר הנזכר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ולא אמר פת במלח אכול ומים במשורה שתה.

אבל באור המאמר לדעתי כך הוא על דרך בן כפר רחוק מן העיר כמה פרסאות אמר אל אחד לא אבוא העירה בלתי בהזדמן לפני מרכבה טובה ועם אנשים מהוגנים, וגם שיהיה עת הזמיר זמן אשר טוב לנסוע בו, מי יודע אם יבוא לעיר במשך כל השנה כי אולי יחסר לו אחד מן התנאים ולא יאבה לנסוע, אמנם כאשר הוא צריך לנסוע העירה על ימים הנוראים אם אמר יבוא ודאי יבוא ולא יעצרהו גם הגשם והשלג וכל רוחות שבעולם, כי נסיעה זאת אין בידו לדחותה על יום אחר והוא מוכרח לנסוע רק בעת ההיא.

הנמשל דע כי אין הקב"ה שונא את האדם להרחיקו ממאכלים ערבים רק אמר לו דע בני אם תאבה ותבחר לנפשך רק מאכלים ערבים וכאשר תיטב לבך בתענוגים אז תלמוד ואז תעבוד עבודתך א"כ יש לדאוג פן יעברו ימים ושנים יחלופו ולא תשיג לאכול למעדנים ותורה מה תהא עליה, לכן כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כלומר אתה מהצורך אליך שתהיה מוכן גם לאכול פת במלח, ומים במשורה תהיה מוכן לשתות, אז אשריך וטוב לך כי לא תהיה נעתק ולא תהיה נבדל מן התורה, משא"כ אם תתעכב ותמתין רק על הזדמנות טוב מי יודע אם תשיגהו, לכן לא אמר פת במלח אכול שהיה הוראתו על דרך גזירה, רק פת במלח ולא מאכל אחר הטוב ממנו.¹

footnotes: ¹ כך היא דרכה של תורה... וחוץ לדרכנו נראה עוד בבאור מאמר כך היא דרכה של תורה כו' אם אתה עושה כן כו' על דרך ב' בחורים למדו יחד אצל רב אחד, ואח"כ זה נשא אשה בעיר קטנה וחותנו נתן לו ג' או ד' מאות זהובים ועשה לו חנות ממיני מזון להתפרנס מזה, וחבירו בא אל עיר גדולה אל בית עשיר גדול ויעש לו חנות והצליח מאד, אחר כמה שנים היה לחבירו זה עסק שהיה צריך לנסוע אל העיר הגדולה הנ"ל ונזכר כי יש לו שמה חבר אמר אלכה ואראנו, וילך שמה ולא היה יכול לגשת אליו כי החנות היתה מלאה כמה סוחרים מעסקים שונים, והיה עומד עד עת האוכל בצהרים אבל לקול המולה ולגודל הטרדה לא הלך לסעוד סעודתו, ויתמהמה עד בוש עד כי חלף היום ודלתות החנות נסגרו אז בא אל ביתו לדבר עמו וישאלו איש לרעהו לשלום, ויאמר לו כי הוא יושב בעיר קטנה ופרנסתו בצמצום אבל עכ"ז יתרון לי עליך כי לעת האוכל אני אוכל ושותה ויערב לי ואתה מה יתרון לך מכל העושר הזה ומכל הרכוש הזה אם לא תוכל להציל גם רגעים אחדים להחיות נפשך הרעבה גם צמאה, ויענה ויאמר לו עונג שלך מפת בגך הלא ידעתי מאד מה היא, אכן העונג אשר לי מהמוני הטרדות אין לך ידיעה ממנו כל מאומה ולא תוכל לדעת ולהשיג בלתי כאשר תזכה ויצליח ה' את מעשיך ותגיע ג"כ לעושר מופלג כזה אז תדע ואז תשכיל מה רב העונג על שאין לי פנאי לאכול, כי זה כל ישעי וכל חפצי. הנמשל כי באמת כאשר נאמר אל אחד פת במלח תאכל כו' ודאי יאמר איך יערב לי חיים כאלה, אכן אם אתה עושה כן כלומר אחר אשר גברה בחירתך הטובה והשלכת את כל חפצי עוה"ז אחרי גוך ושקידתך רק בתורה תמיד כל היום והלילה, אז תדע ובחנת אז תבין דבר אמת כי אשר בעוה"ז כו' ואין עונג גדול מזה בשום אופן, והבן:

ומעתה נבוא אל הענין והוא ע"פ משל לנער מבקש מאביו שיקחהו עמו בנסעו לדרך, ויהי בדרך במלון אמר אל הנער לך אל בית האכסניא ואמור להכין בעבורנו מה לאכול, ויאמרו לו יש ויש יותר ממה שאתה מבקש וצוה הנער לעשות כמה מיני מאכלים וישמעו אליו ויכינו, והאב היה אצל העגלה ונתן מספוא אל הסוסים וכאשר בא אביו וראה כל הסעודה הגדולה שהכינו בעבורו ויהי כמחריש ויאכלו וישתו וישלם בהאכסניא כל המגיע להם, רק תיכף אחר הסעודה הלך לרחוב הסוסים ויסע לדרכו גם באישון לילה והנער יושב וגונח, אמר לו אביו מה זה, ויאמר הנער מה זה מהרת לנסוע בעוד לילה הלא אחר סעודתי אני צריך לישן ואני לא ישנתי מאומה ואין אני רגיל בכך, אמר לו אביו דע בני כי שגית הרבה במה שאמרת להכין מטעמים מאכלים ערבים המביאים שינה כי בדרך ראוי לאכול מאכלים קלים ומה שיזדמן, כי רב הדרך לפני ויהי בנסעם הלאה נזדמן כי באו למלון ושם היה ברית אצל שכנו ביום זה, ושמה היה מוכן סעודה גדולה וטובה רק היה חסר ב' אנשים להשלים המנין ובאו ויבקשו את הסוחר ואת בנו שילכו על הברית, וילכו ויאכלו וישתו והיטיבו לבם, אח"כ אמר הנער אל אביו הלא אמרת אלי כי אין נכון לאכול בדרך רק מאכלים קלים לא סעודות גדולות כאלה ומדוע אכלת היום, ויענה ויאמר לו סכל הלא גם בלא זה אני צריך להתעכב פה להיות באגודתם ולהיות נמנה עמהם ולנוח מעט כנהוג ובתוך כך יזדמן גם סעודה טובה ג"כ מוכן לפני, ומה שאין אני צריך להמתין עליה גם לא לשלם מחירה א"כ למה אניח ידי מזה, לא כן אתה אם אתה תצוה להכין סעודה כזאת כמה תפסיד אותי כמה אצטרך לשלם.

הנמשל מבואר במאמר שלפנינו ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' כלומר היום הכינותי לפניך וערכתי נגד פניך החיים והטוב ואתה קח לך מן הטוב הזה מלא חפניך, משא"כ אתה ובחרת בחיים ר"ל כאשר תבחר אתה לא תבחר רק בחיים לבד, כי כאשר תאבה ותבחור אתה במה שיערב לך ודאי תפסיד לנפשך, לכן עזוב נא בן אדם עזוב נא הוא יתברך יבחר הטוב לך לא אתה, וכאשר הוא יתברך יזמין אותך אל הטוב אז תיטיב לבך כי הוא היודע הטוב לנפשך. והבן:

עוד נראה בבאור מאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. על דרך מי שמבקש מאת שכירו אשר עבד אצלו כל היום ולעת ערב נותן לו שכרו ויפטרהו מאצלו, הוא מזהירו ומבקש ממנו לאמר אבל ראה נא להביא המעות הזה אל ביתך לפרנס בזה את בניך ובני ביתך הרעבים גם צמאים, ואל תאבד המעות בדרך רע להיות בסובאי יין בזוללי בשר.

וזה ממש מאמר ה' יתברך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואתה ראה נא לבחור בסוג החיים אשר תחיה בו אתה וזרעך, כי זה פרי הצדקה להשאיר ברכה אחריו כמאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ', ז') לא כן אם תבחר חיי עונג עולם הזה. והבן:

עוד נראה בזה על דרך בעל מלאכה יקרה נוקב מרגליות וכדומה כמה ישתדל וכמה ישקוד ללמד גם את בנו מלאכה זאת למען יוכל גם הוא להתפרנס בנקיות, ואותו אשר מלאכתו מלאכה פחותה כאשר יראה את בנו הולך ובא אל כלי מלאכתו מבין אצבעותיו יקחם ויזרקם הלאה, ויאמר לו מה לך להתלמד בענין פחות זה וכי רצונך גם אתה להעביר בשלח חייתך, לבלות ימיך בחסר וכפן.

כן ממש דרך הצדיק יצוה את בניו ואת ביתו אחריו שמרו משפט ועשו צדקה לכו בדרך טובים וארחות צדיקים, ותהיה גם אתם זרע ברוכי ה'. אמנם ההולך אחר תאות עוה"ז ואחר שרירות לבו הרע באחריתו יתאבל כי ראה כי כלתה אליו הרעה כו' כמאמר ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך (משלי ה', י"א) ואז יזהיר את בניו שלא ילכו בדרך שהלך הוא כי אך רוח זרע וסופתה יקצור, וזהו שהזהיר הכתוב ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, ר"ל ראה נא לבחור בסוג החיים אשר תאבה ואשר תחפוץ שיחיו גם בניך בחיים כאלה.

ומזה יקחו מוסר העוסקים כל ימיהם בהבלי עולם הכלה והנפסד משל לסוחר נסע ללייפציג, ובהיותו שמה בבית האכסניא על משכבו בלילות ראה בחלומו כי יש לפניו שמה אוצר מזהב ומפז רב ואבנים טובות, ונדמה לו כי הוא חופר בקרקע החצר ושם מטמונים יקרים וכל שכיות החמדה, וגמר בלבו לקחת כל זאת באמתחות ולהביאם אל ביתו, אח"כ התעשת פן יתוודע הדבר אל אנשים ומה גם אל בעל החצר עצמו כי יראה אותו כמו פולח ובוקע ברצפת ביתו וחומותיו וישבר את שניו, לכן אמר אין טוב לפני רק להניח את הכל במקומו ולכסות מלמעלה בעפר למען לא יודע לאיש, ואנכי אביא את אשתי ובני לפה ואקנה בית זה עם החצר ואז אהיה אדם העושה בשלו, ויהי בבוקר בקומו ממשכבו וישכח כל המראה הזה וילך לעסקיו וקנה סחורותיו ויסע לביתו, ובהיותו קרוב לבוא אל ביתו ויזכור את כל הענין רק שכח שהיה מראה החלום וחשב כי ראה את כל אלה בהקיץ וישמח מאד, ויבוא לביתו ויעש משתה גדול לכל בני משפחתו ויגל את אזנם מן המציאה הגדולה אשר מצא אוצר יקר ויפזר ממונו על מלבושי כבוד וישכור עגלות רבות ויסע עם כל משפחתו ובביתם מכרו כל אשר להם בזול מאד ויעשו בזעת אפם עד כי באו שמה, ויקן את כל החצר והמערה וכל הבית ויתן אל המוכר כל אשר שאל, ויהי בלילה הלכו לחפור והרסו כל החצר ערו ערו עד היסוד ויעשו ממנו גל ולא מצאו מאומה אז נזכר כי רק בחלום ראה כן לא בהקיץ ויבכו כלם הרבה בכי כי אנה יפנו מעתה ואנה ילכו.

הנמשל האדם יש לו מנה מבקש מאתים, מאתים מבקש ארבע מאות וכו', ואומר בלבו כאשר אשיג עשרת אלפים אז אשיג מבוקשי אז אשקוטה במעוני במנוחות שאננות, והולך ועובר ארחות ימים בסכנות עצומות עיף ויגע, לחם לא אכל גם בלילה לא שכב לבו, ובימי הקור ינעם לו כל העמל לאמר כי יתענג אחר כך בעשרו ואחר כי נתייגע ימים רבים והשיג הון ועושר הוא הולך ובונה חומה גבוהה וקונה כלים יקרים להתהדר בהם, ואומר בלבו כדאי לי כל העמל שעמלתי כי עתה אתענג, עתה אשמח ואראה טוב בעמלי, ואחר חנוכת הבית יאמר ראשי ראשי ולימים אחדים הוא מבין כי הוא הולך למות ויובל לקבר ועשרו וסגולתו זרים יקחוהו אדם לא עמל בו ינחלהו, אז הוא צועק ובוכה על העמל הרב אשר בחר בו ויאמר הה מה עשיתי כל אשר דמיתי שקר היה, וחלום היה, הלואי הייתי מייגע עצמי עשירית מהעמל הזה בתורה וחכמה הייתי קונה לעצמי עולם ברור ואמת וחיי עולם. אמנם המשכיל גם בעודו בדמי ימיו ישקול בפלס חכמתו ובינתו מעגל דרכו ונתיבתו ופורע מה שהוא חייב על מה שקלקל בסיגופים בצום ובכי ומספד בתשובה ותפלה וצדקה, ואינו מתענג כל מאומה כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך (אבות ו'). באור הדברים עם מאמר הנביא ע"ה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא כו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג', כ"ג-כ"ד) והוא ע"פ משל לעשיר צוה את חתנו שיסע ללייפציג, והוא שואל ואומר הלא אין אני יודע מה לעשות כי מעולם לא הייתי בדרך, השיב חותנו הלא תראה משאר אנשים סוחרים מה המה עושים וראה ועשה גם אתה, ויסע ויבוא אל אכסניה אך כדרך פרסה אחת מביתו וירא שמה כמה סוחרים אוכלים ושותים ומתענגים ומפזרים ממון רב והמה שמחים מאד, ויעש גם הוא כן וכן עשה כל הימים בדרך נסיעתו עד כי בא ללייפציג ויפתח את שקו והנה תם הכסף וישב אל ביתו ריקם, ויספר לחותנו את כל הדברים האלה ויאמר לו חותנו נבל הלא היה לך לב להבין ההבדל בינך וביניהם, הלא האנשים האלה אשר ראית שמחים וטובי לב ראית אותם אחרי שובם מלייפציג אחר אשר גמרו עסקם וכל מבחר סחורתם נכון לפניהם, ואחר כי הצלחתם לעיניהם מדוע לא ישמחו, לא כן אתה הכסיל אתה מתחיל לנסוע לשם ואין אתה יודע מה יהיה בנסיעתך לשמחה מה זו עושה, זהו מאמר שלפנינו כך היא דרכה של תורה לאמר אם רצונך להתחיל לצאת בדרך הזה לקנות מסחר התורה אי אפשר לך להתענג בתענוגי הגוף רק פת במלח תאכל כו' שלא לאבד הזמן בבקשת התענוגים, אמנם אם אתה עושה כן וככה תתנהג מכבר וכבר סגלת התורה ומעשים טובים ויצרך מסור בידך אז אשריך וטוב לך ותוכל להתענג ככל אות נפשך. היפך דורנו זה אשר בילדותם יתורו אחר חפצי עוה"ז וכאשר יבואו ימי הרעה בימי הזקנה והשיבה יעשו תשובה ומסגפים עצמם ומרחיקים מעליהם כל עונג וכל עדן ויצוו את בניהם להיטיב דרכיהם מנעוריהם והבנים ממאנים עד אשר יבואו ימי הרעה גם אליהם אז יתחרטו גם הם.

וזהו הנה אנכי שולח לכם את אליה כו' והשיב לב אבות על בנים שיאבו גם הבנים לבחור הטוב בילדותם וללכת בדרכה של תורה פת במלח כו' ולב בנים יהיה על אבותם שיתענגו באחריתם לא להדאיב את נפשם בדברי הצומות וזעקתם: