אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. מדרש: אמר ר' יוחנן כל מי שנאמר בו היה מתחילתו ועד סופו הוא צדיק, התיבון ליה והא כתיב אחד היה אברהם וירש את הארץ (יחזקאל ל"ג, כ"ד) מעתה הוא תחילתו והוא סופו, אמר לו אף הוא לא תברה דהא רב לוי בשם ר"ל אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, ר' חנינא ור' יוחנן תרויהון אמרו בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, ומה אני מקיים היה שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה. (פרשה ל', ח')

הנה לכאורה לא ידענו תשובתם ז"ל שהיה מתוקן כו' הלא עם כל זאת יצא מהכלל שהניחו כל מי שנאמר בו היה מתחילתו ועד סופו הוא צדיק.

ונקדים לזה עוד מדרשם ז"ל (ריש פרשת לך) הדא הוא דכתיב עמך נדבות ביום חילך (תהילים ק"י, ג') עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש, ביום חילך בעת שכנסת אתה לי כל החיילות והאוכלוסים, בהדרי קודש מהדרו של עולם הקדשתיך, מרחם משחר מרחמו של עולם שחרתיך לי, לך טל ילדותך לפי שהיה אבינו אברהם עליו השלום מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך, מה הטל הזה פורח אף אתה עונותיך פורחות, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם. (פרשה ל"ט, ח') וגם במאמר זה מהראוי לשית לב איה איפה היו ימי ילדותו לו לסימן ברכה אם עבד עבודה זרה כל השנים הללו. וכדי לבוא אל הביאור נזכיר מה שכתבנו (קול יעקב רות) ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום (רות ב', י"א) ובמדרש (במקומו): אלמלי באת אצלנו מאתמול שלשום לא היו מקבלים אותך שעדיין לא נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית כו' (ילקוט רמז תר"א). וכלל הענין הוא כי יש חילוק והבדל גדול בין רות לשאר גרים, כי כל הגרים האמנם שכרם אתם מעת נתגיירו ובאו בברית, אבל עם כל זאת נגע למו הימים הראשונים שהיו בגיותם כי יפלו ויאבדו. לא כמוהם רות כי כמו שהצליחה ועשתה פרי מעת נתגיירה כן תקבל שכר על שלא באה להתגייר בימים הראשונים, כי לא היו מקבלים אותה אלו באתה קודם, ועל כן כל סיבת גירותה היה אך ממה שלא באתה מקודם, וכמבואר שם עיין שם. וכענין הזה היה תשובתו יתברך אל אברהם, לאמר אין לך לפחד על הימים שהיית עובד עבודה זרה בהם, כי זולת מה שלא יגיעך עונש עליהם עוד המה לך לסימן ברכה, ועוד בעבורם שכרך הרבה מאד וכמו שנבאר.

דע כי אין תוכחת המוכיח מוצלחת כי אם בשיוכיח רעהו הדומה לו בכל עניניו כאשר ירמוז מאמר הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י"ט, י"ז) רצה לומר רעך הדומה לך. אשר על כן אמרו ז"ל הלל מחייב עניים רבי אליעזר בן חרסום מחייב עשירים (יומא ל"ח), כי כשיבוא העשיר להוכיח המסכן והדל, יענה ויאמר לו מה תמשילני לך ולכמותך כי ארוחתך ארוחת תמיד נכון יהיה, גם אם לא תכין בחוץ מלאכתך, לא כן אנכי אם אמנע כפי מיגיעתי כל היום לא אשיג גם לחם לפי הטף. וכמו כן אם יוכיח העני על פני העשיר יענהו עזות ויאמר לו מה מעשיך כל הימים, הלא הנך פנוי מכל מלאכה בבית ובשדה ואין עליך שום עסק יטרידך מעבודת שמים, לא כן אנכי עסקי הרבים והנשגבים יטרידוני כל ימי, לא יתנוני השב רוחי להרגיע גם רגע, ומתי אעשה אנכי לבית ה', הא לך שאין התוכחה מוצלחת כי אם מן הדומה לדומה, ומה לנו להרחיב הדיבור בזה אם מכבר הוא ענין מבואר ברז"ל וזה לשונם: אילו אחר אומר עתה ידעתי כי גדול ה' וכו' היו אומרים זה אומר עתה ידעתי, אלא יתרו שהיה יודע שחזר על כל בתי עבודה זרה שבעולם ולא מצא בהם ממש ואח"כ נתגייר לזה נאה לומר עתה ידעתי, דבר אחר אילו אחר אומר הבל הבלים (קהלת א' ב') היו אומרים זה אין לו פרוטה לאכל והוא אומר הבל הבלים אלא שלמה שכתוב בו ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים (מלכים א' י', כ"ז) לזה נאה לומר הבל הבלים (דברים רבה פרשה א', ה').¹

footnotes: ¹ ומה נמרצו בזה דברי החכם מכל אדם טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז'). אשר ההרגש מבואר כי לפי התכת פתח דבריו טוב לשמוע כו' מהצודק היה שיאמר אחר כך מלשמוע שיר כסילים והיה מדבר מהתמורות וחילופי הפעולות טוב ברע. אבל לדברינו יאמר כי האיש אשר מעודו הוא מתהלך בתומו יושב אהלים פרוש מעניני העולם, הוא איננו מוכשר להוכיח ההמונים יען כי איננו יודע בסוג מעשי הבוערים בעם ובתהלוכותיהם ובמשפטיהם, כמה ברע המה כי רע לא ידע. לא כן האיש אשר מנעוריו הלך בעצת נבערים ובדרך התעלולים ואת כל אשר הם עושים הוא היה עושה ואחר כך נחם אל לבו ויעזוב דרכו ושב עד ה' הוא הראוי להוכיח במישור להיותו יודע דרך הרשעים ובקי בערמומיותיהם וזרות מעשיהם. וזהו טוב לשמוע גערת חכם (ומלת חכם יהיה תואר הפעולה ולא הפועל ועל דרך אם חכם לבך) מאיש שומע כו' כלומר מאותו איש שהיה שומע מעודו שיר כסילים והוא תואר על עצת כסילים הנבערה:

ומעתה יזהירו דברי המדרש עמך נדבות כו'. והוא כי אברהם עליו השלום שהיה מכניס נפשות רבות תחת כנפי השכינה כמו שכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן (י"ב, ה') אלו היה עובד ומכיר ה' יתברך מנעוריו באין ספק כי לא היה מצליח במעשהו מאומה, כי איה איפה היה בידו להוכיח על פניהם על תועבותיהם ועל עצביהם כי לא אלהים המה, כי הלא נגד פניו יענו מאין נודע לך כל אלה האם בחנת בנתיבמו לדעת מהותם ועילוי יראתם, וכאשר ענו עובדי כו"ם לנביאו יתברך ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו. (ירמיה מ"ד, י"ח) אמנם אחרי שגם הוא במשך מ"ח שנה עבד את כולם, ובחן בהם, ובמשפטיהם וחקותיהם, היו ידיו רב לו להוכיח על פניהם כי הבל המה מעשי תעתועים, והם שמעו רעתם וגנותם והאמינו לקול דברו, וזאת היתה הסיבה הקרובה להמשיך לבותם לקרבם לאמונת ה' יתברך, ועל כן המשפט הוא שיהיה לאברהם משכורת גם על הימים הראשונים שעבד בהם עבודה זרה וגם הם יעלו לחשבון ימי צדקתו. וזהו עמך נדבות ביום חילך¹ עמך הייתי בעת שהכנסת לי כל החיילות והאוכלוסים, בהדרי קודש מהדרו של עולם הקדשתיך, מרחם משחר מרחמו של עולם שחרתיך לי, כלומר טרם מרחם יצאת הקדשתיך לי להודיע שמי בעולם, ועל כן לך טל ילדותך לפי שהיה אברהם עליו השלום מפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה טל ילדותך מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם כלומר לא זאת שלא תענש עליהם אבל עוד המה לך לברכה וכמדובר.

footnotes: ¹ ועל דרך הפשט נוכל לבאר המאמר אשר כוונת הכתוב לבאר לנו ההבדל בין אבינו אברהם ע"ה ובינינו. והזכיר באברהם מעלה יקרה מה אשר אתנו אין לנו מאומה מן המעלה הזאת, והזכיר ג"כ אצלנו מעלה מה שלא היתה באברהם אבינו. כי הנה אברהם אבינו ע"ה היה לו מעלה אשר בן שלש שנים הכיר את בוראו שנאמר עקב אשר שמע כו' (נדרים ל"ב) כמספר עקב ואנחנו נאמר אצלנו כי הילדות והשחרות הבל (קהלת י"א, י') ואנחנו יש לנו מעלה מה שלא היה לאברהם כי אנחנו נולדנו בקדושה מלידה ומבטן, לא כן אברהם כי אביו היה תרח ואמו אמתלאי בת כרנבו (ב"ב צ"א, א') וזהו שאמר דשבח זרעו של אברהם עמך נדבות ביום חילך, שהמה בהדרי קודש מרחם משחר מלידה ומבטן וזאת לא היתה לאברהם. והזכיר לאברהם מעלה מה שאינה אצלנו, לך טל ילדותך כי הוא היה לו גם ימי הילדות כי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ואנחנו עלינו אמר הכתוב כי הילדות והשחרות הבל.

ומעתה יתבארו גם דברי המדרש שלפנינו ונאמר שהנחתו קיימת כל מקום שנאמר בו היה מתחילתו עד סופו הוא צדיק, ומה אני מקיים אחד היה אברהם והלא עד מ"ח שנה לא הכיר את בוראו, על זה באה התשובה שהיה מתוקן להדריך העולם כולו בתשובה מה שאין מקום לזה בלתי במה שעבד עבודה זרה בימים הראשונים, ועל כן גם המה יעלו במספר ימי צדקתו וכנזכר עיל.