ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (ו', י"ג).

הנה כדי לפרש מלת הארץ כפשוטה מוסב על האדמה כהוראתם בכל מקום, נאמר בזה על דרך המליצה, ועל פי דרכנו נעמוד על טעם קללת האדמה בעבור האדם וכאמרם במדרש והנני משחיתם את הארץ אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בהם נמוחו (פרשה ל"א, ז').

והוא כי הנה הקב"ה הטביע בכח הארץ להצמיח צמח לחיות כל חי אשר על פני האדמה, והוא רק על ידי קיומי המצות אשר יעשה אותם האדם ועל ידו כל הנבראים ישיגו מחיתם, וכמו שהארכנו בזה בפרשה הקדומה. אשר על כן בעת אשר בני האדם ירעו וישחיתו דרכם וגוזלים וחומסים זה מזה אזי הארץ תחמוס הכל ותשים לפיה מחסום בלי להוציא מאומה, ממש כאדם העושה סעודה בעבור קרואיו ומושיט לכל אחד מנתו לפי כבודו, ובמושבם על הלחם התחילו כל אחד לפשוט יד למנת חבירו וחטפו זה מזה, עלה על רוחו לחמוס מכולם בלי להושיט להם מאומה. כן אם רואה הוא יתברך גזל בעולם יביע אומר אל הארץ שלא תתן יבולה ולא תוסיף תת כחה להם. והאמנם מתחילה אין החמס רע רק למקצתם, רצה לומר הנעשקים, ויפה להעושקים והחומסים, אולם אחר שהארץ תחמוס הכל אז רע לכולם יחד. וזהו קץ כל בשר בא לפני רצה לומר קץ כל בני אדם ובע"ח, והטעם - כי מלאה הארץ חמס מפניהם רצה לומר מפניהם, ועל ידי מעשיהם מלאה הארץ חמס ומוכרחת לחמוס את כל לבלתי תת כחה להם ומאז רע לכולם.

ובזה יתכן מה שאמרו ז"ל במדרש: והנני משחיתם את הארץ משל לבן מלך שהיה לו מינקת כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדית, כך הנני משחיתם את הארץ כו' (שם). והוא כי הארץ להיותה המגדלת את כל חי והמכינה צרכי האדם והנבראים כולם ובעת הבריאה היה ברכתה רב מאד, עד שעל ידה נטו כולם מדרך הטוב כי שמנו עשתו ויבעטו בכבוד ה' יתברך, על כן היה הצורך להמעיט ולהקטין הטובה הלזו לקלל האדמה עבורם ממש כהמשל שהביאו ז"ל. ועל כן אחר המבול אמר ה' יתברך לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו כו'. (בראשית ח', כ"א) כי הנה רעת האדם הוא על דרך ובחינת הזרעים והנטיעות, אשר רעת גידולם הוא לא' מב' סבות: אם בעבור רעת הזרע הנזרע והשורש הרע אשר בארץ, או על ידי העדר השגחת בעל השדה שלא סייר נכסיו ועלה קמשונים, כן רעת האדם על הארץ אם שהוא מפאת תולדתו כענין הכתוב זורו רשעים מרחם (תהילים נ"ח, ד') או שנתקלקל מסיבת מגדליו ואומניו אשר לא חסרו לנפשו מכל מה ששאלו עיניו, ובזה הקשיח לבבו מיראת ה' כמאמר וישמן ישורון ויבעט (דברים ל"ב, ט"ו). והנה האדם אשר עשה אלהים מראש העיד עליו הכתוב ואמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א', ל"א) כי האלהים עשה את האדם ישר (קהלת ז', כ"ט) וטוב באין ספק, אבל קלקולו לא היה זולת על ידי רוב הטובה כמאמר המדרש: עוד כל ימי הארץ זרע כו' אמר רב אחא מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהיו זורעים ולא קוצרים, יולדים ולא קוברים כו' והיו זורעין אחת למ' שנה. (פרשה ד', י"א) וזהו מה שכתוב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (ו', ה') כלומר על ידי הארץ ומסיבתה שהיה ברכתה מרובה ולעילה זו נתקללה הארץ בדור המבול ונמח ממנה ג' טפחים, לא כן אחר המבול שכבר נשארה זוהמת מעשיהם הרעים ונשתרבבה להבאים אחריהם (אשר על כן לא חזר העולם לשלימותו שהיה קודם המבול אבל עוד נתחדשו חליים ונתקצרו שנות האדם כמבואר במדרש (שם) מעשה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו אמר חמי מאי עביד לן דרא דמבולא) אמר הוא יתברך לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי אין רעתו עוד מסיבתה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, כלומר כבר הוא רע מתולדתו ומה לי עוד להאדמה.