פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (כ"ה, י"א).

וראוי להתבונן מפני מה זכה פינחס אל מה שלא זכה משה ולא אחיו אהרן שנאמר בו לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים ק"ו, כ"ג) ולא פעם אחת עשה כמו שעשה פינחס רק פעמים רבות הציל את ישראל והשיב חמתו יתברך מעליהם בעגל ובמרגלים כו' ולא הובטח בברית שלום. ודוד המלך ע"ה הוסיף דברים כזה ואמר ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם (שם, שם, ל"א).

אמנם דע כי יסוד מוסד מששת ימי הבריאה אשר מידת הדין ושלוחי הדין ממונים ועומדים לדון כל עושי רשעה כמאמר ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו (חבקוק א', י"ב). וגם כי כבר היו בעולם כמה צדיקים גדולים שעמדו נגד המידת הדין להרוס הדינים ולבטלם ע"י התעוררות הרחמים והחמלה, עכ"ז הלא לא פעלו רק טוב לישראל אבל הרסו את הדינים שלמעלה מלעשות את אשר עליהם לעשות. לא כן פינחס כי יצא ידי חובתו גם למעלה גם למטה אשר ע"ז יורה מאמר המדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו (ריש פרשתנו).¹ והמאמר סתום וחתום.

footnotes: ¹ בדין הוא שיטול שכרו וחוץ לדרכנו נראה עוד באור מאמר זה על דרך נער אחד נעשה משרת אצל עשיר רק בעד ארוחת שלחנו, וישרתהו ככל כחו ימים רבים, פעם עסק העשיר בסעודת פורים ויאכלו וישתו והטיבו לבם ויבוא סוחר גדול ויבקש מאתו למכור לו כמה מיני סחורות אשר בחנותו, וידחהו העשיר ויאמר לו לך ושוב ומחר אתן לך, כי עתה עת משתה ושמחה, והנער קם מעל השלחן ויאמר אל העשיר אני אלך ואביא אליו את הסחורות אשר הוא מבקש ותן לי המפתחות מן החנות, אמר לו העשיר ולמה תשבית לך סעודתך, ויאמר ויהי מה, ארוץ, והנער רץ והביא סחורות וימכור לו והרויח הרבה, למחר שאל אותו העשיר הגידה לי מה משכורתך הלא עבדתני זה ימים רבים, ויאמר הנער הלא לא קצבת לי שכירות, ויאמר העשיר דע כי מתחלה חשבתי עליך כי אכילתך חביב עליך כ"כ עד כי ארוחתך הוא משכורתך, ועתה הלא עיני רואות כי אין ארוחת שלחנך יקר בעיניך כ"כ, כי השלכת סעודה יקרה וערבה אחרי גיוך לכן ראוי לך מעתה כי אקצוב שכרך על מלאכתך ועבודתך. הנמשל כי כבר מבואר שאין בכח האדם להשיב להקב"ה ולשלם לו גם בעד החיים לבד, כי טוב החיים אין טובה יותר גדולה מזו וצריך לעמול כל ימיו בעד טובה זאת, והשכר משארי טובות בעוה"ז ובעוה"ב הלא אינם רק נדבה וחסד לפנים משורת הדין, כמ"ש התוספות יו"ט במאמר ודע שמתן שכרן של צדיקים כו' ולא אמר שכרן של צדיקים כי א"א לתאר אותו בשם שכר רק מתן שכר, כי הוא רק לפנים משה"ד. אבל פנחס אשר מסר נפשו וחיותו בעבור קדושת שמו יתברך וחרף נפשו למות כי לולא הנסים שנעשו לו היה מאבד חייתו, ובזאת גילה דעתו אשר חייו לא נחשב בעיניו למאומה, א"כ צריך לשכר אחר ובדין הוא שיטול שכרו. והדבר נחמד ונעים:

אבל דע כי כבר יזדמן אחד שהיו עליו נושים הרבה ובכל עת אשר באו הנושים ליגוש אותו היה לו בעלי ריב אשר יעמדו למשפט בעבורו והיו ממציאים טענות וזכיות עד אשר דחו אותם מעליו, ואחר איזה ימים חזרו הבעלי חובות ויעמדו כמו נד והנושה בא לקחת, וימר לו מאד ובא אחד מאוהביו והתפשר עם כל הבע"ח וישלם להם עשרה למאה או יותר עד כי לקח מידם כל השטרי חוב שהיה להם עליו וקרע אותם וישרפם ופטרו מהם לשלום, הנה האוהב הזה הלא עשה עמו הרבה יותר מאשר עשו הראשונים כי הראשונים היו דוחים החוב מזמן לזמן אחר, אבל החוב נשאר חוב, לא כן האוהב הזה לא דחה אותו לזמן אחר רק שילם מכיסו ויקרע השטרי חוב עד שלא ישמע עוד קול נוגש מעתה.

הנמשל במעשה העגל בא המידת הדין ליגוש אותם ובא משה רבינו ע"ה ודחה אותו, ומה נאמר שם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל"ב, י"ד) היינו כי מנע נגישת החוב מעליהם אבל נאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם גו' (שם שם, ל"ד) ונדחה החוב לזמן אחר.

וכן במרגלים נאמר סלחתי כדברך (במדבר י"ד, כ') ונדחה החוב לזמן אחר כי נאמר ואולם חי אני גו' אם יראה איש באנשים האלה גו'. לא כן פינחס כי סילק את החוב מכל וכל כמבואר במדרש (סוף פרשת בלק): חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז, י"ד) משל למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים, וקלל אחד מהם את המלך נתמלא המלך עליהם חמה בא תושב אחד שהיה מביניהם ונתן משטר אחד לאותו שקלל את המלך, מיד שככה חמתו של מלך, כך מי גרם להקב"ה שתשוב חמתו ולא יכלה את ישראל זה פנחס שנאמר ואיש חכם יכפרנה (פרשה כ' כ"ה). היינו כי בראותו שאחרים תובעים את כבודו, כש"כ אם אחד מבין המורדים עומד ונוקם נקמת המלך הלא יספיק גם מעט מן המעט, משא"כ אם המלך בעצמו היה תובע את עלבונו ודאי לא היה משכך חמתו בלתי אחר עשותו נקמה כיד המלך, א"כ הוא ממש כמו שאמרנו שסילק את החוב ואין מעתה על הלוה כלום, וכמאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.

וזהו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם פעל למעלה כי ראה שיסולק החוב, ב. פעל למטה ולא כליתי את בנ"י בקנאתי ולכן בדין הוא שיטול שכרו. וזהו שסיים תחת אשר קנא לאלהיו הוא הא' למעלה, ב. ויכפר למטה על בני ישראל ראוי למדוד לו כמעשהו, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום שיהיה שלומו למעלה ולמטה כמו שיתבאר לפנינו.

ומעתה ההבדל בין ב' סוגי המפייסים האלה הוא מה אשר חז"ל זכרוהו ועון עצמו אינו נמחק (ראש השנה י"ז) מאריך רוחי' וגבי דיליה (בבא קמא נ'), וכן היה בגלות מצרים שדחו הגלות לבבל לעילם כו' וכן בעגל וביום פקדי גו', וא"כ גם אם היא טובה להם עכ"ז הלא רעות במגורה בקרבה להרע לבניהם אחריהם. לא כן הטובה אשר עשה פינחס ששילם את הכל וקרע את השטר חוב ועשה למידת הדין כראוי לא השאיר אחריו מאומה. וזהו ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. והבן.

עוד נראה בהבנת דברי המדרש בדין הוא שיטול שכרו בהתעורר תחלה על מאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, אשר רבותינו פירשו שזה הוא הבטחה שנתן לו חיי עולם כאמרם ז"ל (ריש פרשתנו) שעדיין הוא קיים וכן הוא אומר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב', ה') ומאמר שלום אצלנו אינו כ"א הצלה מן המקרים שיזדמנו כמו מלחמה, וכדומה מן המקרים המתרגשים, אבל הנראה לדעתי בבאור זה ע"ד מאמר קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו (איוב ג', י"ט) משל לחברת סוחרים היו נוסעים עם סחורתם ועברו ימים ונהרות, והדרך היה משובש גם בגייסות, ועשיר אחד התעבר עם הקטן ממנו וזה לא היה כמחריש אבל התקוטט עם העשיר, ויאמר אליו העשיר לא דמיתי עליך שתהיה עז פנים כזה שלא תקבל מרות מאת הגדול ממך, ויענה ויאמר כל הימים אשר אנחנו בדרך בלב ימים מה שיש לך אינו שלך כי כרגע אפשר שיזדמן מה שיזדמן, או שודדים יבואו ויקחו את הכל, בלתי בבואנו לשלום לבתינו עם הסחורות ועם הרכוש או אז נדע מי הוא הגדול ומי הוא הקטן.

הנמשל כי כל הימים אשר האדם בעוה"ז הוא ממש באותה סכנה אשר האניה בלב ים כמאמר המליץ (בחינות עולם פ' ח') העולם ים זועף כו'. וידענו מכל גדולי ישראל אשר בכל ימי חייהם היו בחיל ורתת בפחד ורעד כמאמר ואל תאמין בעצמך עד יום מותך (אבות ב') ומי לנו גדול מיעקב אבינו ודוד המלך ע"ה והיו דואגים וחרדים כל הימים, כי כל עוד אשר האדם פה אינו בטוח בעצמו שלא ילכד ח"ו במכמור היצר המתגבר עליו בכל יום ומתחדש עליו, ולוחם עמו בכל יום. וא"כ אם הקב"ה יתן מתנה אל פינחס שיחיה לעולם עוד אין זו מתנה כי יאריכו לו ימי הסכנה וירבו ימי הפחד, כמאמר הנזכר קטן וגדול אך שם הוא, שמה נודע האמת מי הוא הגדול ומי הוא הקטן, לא בעודו בדרך במקום סכנה. לכן הקדים הקב"ה והודיע אותו כי מהיום הוא מוציא אותו מן הסכנה והנני נותן לו את בריתי שלום מכל מקרים המתרגשים ולא תקום ולא תהיה עליו מלחמה מכל צר ומכל צד ומעתה יערבו לו החיים. וכאמרם ז"ל מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים אלא כל זמן שהם חיים הם נלחמים עם יצרם כיון שהם מתים הם נחים שנאמר ושם ינוחו יגיעי כח (איוב ג', י"ז) (בראשית רבה ט') לכן אחר אשר פינחס נעשה חפשי מכל פגעי העוה"ז ומכל מיני אחריות וסכנת הדרך למה לו למות, עליו לא נאמר ושם ינוחו גו' כי הוא ינוח גם פה, לכן בדין הוא שיטול שכרו. וזהו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וממילא נשמע שיחיה חיי עולם כי למה ימות, וזהו בריתי היתה אתו החיים והשלום:

עוד נראה בזה בהקדים מאמר והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות (אבות ב'). ויש להתעורר בזה כי הלא אחר שאינו יודע מתן שכרן ודאי לא יבחור החמורה מן הקלה. והנראה על דרך מאמר ר' חייא שאמר אל הבעה"ב שהביא שלחן של זהב לפניו בשבת אשריך שזכית לכך וברוך המקום שזיכך לכך (שבת קי"ט). וכבר ביארנו המאמר במקום אחר כי ר"ל כי הקב"ה התנהג עמו כמנהגו עם כל הצדיקים אשר בשכר העבודה שהם עובדים אותו יתברך הוא נותן להם תוספת עבודה כמו שעשה אל המילדות שנאמר ותחיין את הילדים (שמות א', י"ח) והיה שכרן ויעש להם בתים בתי כהונה בתי לויה, וזהו מתן שכרן של מצות כלומר שהוא מזכה אותם במצות ומגלגל להם עבודה נוספת לעבדו ביתר שאת ויתר עז. וכן בשירת משה נאמר תביאמו ותטעמו גו' מכון לשבתך פעלת ה' (שם ט"ו, י"ז) ואמרו בית המקדש של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה ומה השמיעו אותנו חז"ל בזה, רק שלא יקשה עלינו לאמר מה יתרון אלינו בארץ ישראל ובעבודת ביהמ"ק, לזה אמרו ביהמ"ק של מטה מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה ואם כן מה תשאל על שכר השכר ממילא יבוא כי הוא משועבד אל העובד ע"פ הדין, וזהו מאמר מכון לשבתך כי הביהמ"ק של מעלה מוריד הטוב ומשפיע הברכה אל העובד בביהמ"ק של מטה.

והוא ממש דבר ההבטחה אשר לפינחס והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ואם אמנם לעת עתה העבודה היא שכרו. שכרו הטוב ממילא יבוא כי מדת הקב"ה אינה כמדת בשר ודם כי בשר ודם כל עוד שלא השיג שכרו עוד אינו בטוח בגמולו לא כן אצל הקב"ה כי עיקר ברכתו הוא להשיג עבודה נוספת והשכר מעצמו יהיה נמשך וזהו בדין הוא שיטול שכרו כאומר הלא ממילא יטול שכרו פרי עבודתו כי נוצר תאנה הלא יאכל פריה:

עוד יתכן בבאור מאמר בדין הוא שיטול שכרו כי הנה בהתבונן במצות ובשכר המצות הלא נמצא ונראה כי יש עשה מעשה גדולה ופעולתה מעוטה. כמו שמספר הנביא ע"ה שהמה שואלים ומתמיהים למה צמנו ולא ראית כו' (ישעיה נ"ח, ג') כי מעשה הצום הוא ענין קשה על האדם ועכ"ז פעולתו מעוטה כי הוא דבר שאינו מצוה מפורשת בתורה מפי ה' יתברך א"כ עדיין לא קיים שום מ"ע יום ענות אדם נפשו, מלבד צום יוה"כ, וכל שאינו מצווה ועושה אין לו התייחסות עם המצווה ועושה. ויש בהיפך כי הוא עשה מעשה קטנה ופעולתה גדולה, כמו מי שקונה ציצית ותפילין בעד ג' או ד' זהובים ומניחן כל ימי חייו. אבל פינחס עשה מעשה גדולה ונפלאה ופעולתה גם כן גדולה ונפלאה, פינחס עשה מעשה שהפקיר חייו לחלוטין כאמרם ז"ל שיצאתה נשמתו מחמת פחדו ולולא הי"ב נסים שעשה עמו הקב"ה לא היה לו חיים, וגם פעולתו אין לה שיעור שהשיב חמת ה' אשר כבר יצאה חמתו לכלות כל ישראל והוא השיב חמתו מעל בני ישראל, ולכן בדין היה שיטול שכרו.

וזהו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והרצון בזה בהקדים מאמר אליהוא בן ברכאל אך אמרת באזני וקול מלין אשמע זך אני בלי פשע כו' הן זאת לא צדקת אענך כי ירבה אלוה מאנוש (איוב ל"ג, ח'-י"ב). מאמר הן זאת נראה כוונתו כמו מי שמכריח דבר מני' וביה, כמאמר ה' אל משה מזה בידך (שמות ד', ב'), ובמדרש מזה שבידך אתה לוקה. והרצון בזה כי הנה כבר אמרו חז"ל משביעים את הנשמה כו' ואפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך כרשע (נדה ל', ב') והוא מדה מחוייבת ליראי ה' וחושבי שמו שתגדל יראתם את ה' עד שיחייבו את עצמם על עבודה כפולה ומכופלת עד שעבודתם וצדקתם אינם כלום בעיניהם, עד שכמה מגדולי אבותינו הקדושים אמרו ואנכי עפר ואפר (בראשית י"ח, כ"ז), ואנחנו מה, וא"כ אותו שהוא צדיק בעיני עצמו אין לך ראיה גדולה יותר מזה כי ודאי הוא חסר ואין בו יראת שמים.

וזהו מאמר הן זאת לא צדקת אענך פי' מזה עצמו שאתה מתפאר בצדקתך יש לך ראיה על חסרונך, וזהו כי ירבה אלוה מאנוש פי' כי הקב"ה ראוי לעבוד אותו יותר ויותר מאשר יחשוב אנוש, ואתה נותן שיעור לעבודתו יתברך ותאמר הן תנואות עלי ימצא.

וכן מצאנו בדוד המלך עליו השלום שאמר הודיעני ה' קצי כו' (תהילים ל"ט, ה') כלומר הודיעני מה יהיה סופי אם אשלים חקי, השיב לו גזרה היא מלפני שאין מודיעים כו' והטעם - כי לעולם אין האדם יוצא ידי חובתו על פי דין כי אם חסדי ה' כי לא תמנו, וגם ואת אינו בטוח כאמרם ז"ל לבעי אינש רחמי עד זבולא בתרייתא שלמא (ברכות ח', א') והנה פינחס זכה שהודיעו אותו שלמותו עד לעולם, מה שלא זכה זולתו לכן יפה אמר המדרש בדין הוא שיטול שכרו, ולכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום: