מדרש: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה הלכה אדם מישראל מהו שיהיה מותר לו לקרות התוכחה בקריות הרבה, כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כלם שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו (משלי ג', י"א) אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין (פרשה ד', א').

וראוי להשכיל לדעת עומק ענין זה מדוע לא נפסיק בקללות רק לקרות כל התוכחה בפני עני אחד, ובאין ספק כוונה עמוקה יש לחז"ל בזה.

אמנם לבוא אל באור זה נתעורר עוד על מה שאמרו בסמוך: אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיעם איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (שם במדרש). והדברים סתומים וחתומים כי המדרש רוצה להוכיח שלא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, ואמר מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי כו' ואיככה מוכח ממאמר זה שהוא לטובה ולא לרעה.

אמנם דע כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר והוא במדרש הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל"ו, כ"ב) שמורה דרך לעשות תשובה. כי מדתו יתברך איננה כמדת בשר ודם אשר ברצותו לעשות לחבירו רעה הוא מסתיר דבריו למען לא יתוודע הדבר אליו, ושלא יתן מועצות בנפשו להחיש מפלט לו ולא יוכל לעשות לו את אשר בלבו לעשות, אבל מדת הקב"ה בהיות עיקר רצונו בקיום אישי העולם וחפץ חסד הוא ע"כ זה דרכו להודיעו את אשר עם לבבו לעשות למען השומע ישמע ויקח מוסר ויתעורר לתקן את אשר השחית ולא יהיה הדבר ולא יבוא כמאמר אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך (תהלים ע"ו, ח') אבל ברוב רחמיו וחסדיו משמים השמעת דין, כלומר הוא מודיע להם כי הדין מתוח ח"ו ועי"כ ארץ יראה ושקטה וכדבריהם ז"ל מתחלה יראה ולבסוף שקטה (שבת פ"ח). עוד אמרו (שם בסמוך) מהו שאמר פרעה חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (פי' ולא אמר כן בכל המכות רק פה במכת ברד) לפי שהקב"ה אמר לו ועתה שלח העז את מקנך כו' הוא עשה עמהם צדקה שהיה מזהירם, הוא ועמו הרשעים שלא שמו לבם לדבר ה' והניחום בשדה ומתו כולן (וכבר נתבאר ענין זה באורך למעלה באהל יעקב בראשית פרשת לך על מאמר ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ע"ש). והוא הוא מאמר המדרש אשר לפנינו אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, לאמר כי אנחנו רואים כמה הרבה הקב"ה בתורה גם במשנה תורה בתוכחות וקללות הרבה מאד עד כי היה מקום להעלות על הדעת כי חפצו ורצונו יתברך להעיק ח"ו, וכן מדתו חלילה אך להרע ח"ו. לזה אמר ח"ו לא כן הדברים לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות, אבל האמת כי לא נתתי לכם אלא לטובתכם להודיעכם הדרך הטובה כי עיקר רצונו יתברך בצמיחת הטובה להעיר לבם אל התשובה, והראיה סיימו ואמרו - מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, כלומר הלא גם הקללה כתובה וגלויה לפנינו ואם חלילה יאבה באמת להפיק פעולה רעה מדוע הודיע זאת בכתוב מפורש, אם לא שכל עיקר רצונו בצמיחת הפעולה טובה, והבן:

ואולי זה הוא באור מאמר ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעוצב ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי (דברי הימים א' ד', ט'-י'). פי' כי בהתנצלות גדולה בא יעבץ לאמר כי ע"כ מלאו לבו להתפלל אם ברך תברכני כו', גם כי כבר שמו מוכיח על העוצב, לזה אמר ועשית מרעה לבלתי עצבי כלומר כי הלא ידיעת הרעה תוכיחני ותעורר את לבבי להיות צדיק הרבה וא"כ ועשית מרעה לבלתי עצבי: