ובסמוך: ראה אנכי כו' אמר ר' אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני אין טובה באה מן השמים ולא רעה באה מן השמים אלא הטובה באה מאליה אל עושי הטוב והרעה באה מאליה אל עושי הרעה (פרשה ב', ג').

ובנביא: ונפל אשור בחרב לא איש כו' נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ישעיה ל"א, ח'-ט').

וקשר הדברים לא ידענו איככה המשיך למאמר ונפל אשור בחרב לא איש כו' נאם ה' אשר אור לו כו' ותנור לו כו' שאין סמיכות כלל אל הדברים האלה זה לזה.

ונזכיר לזה מאמר אליהוא בן ברכאל חלילה לאל מרשע ושדי מעול כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (איוב ל"ד, י'-י"א) אשר כפי הנראה הורה בדבריו אלה אל מה שהסכימו גדולי קדמונינו ז"ל אשר השכר והעונש אינם מן המוסכמיות כ"א מן הטבעיות, כי משפט הנחרץ על הגנב והגזלן לייסרו ולאסרו אינו רק הסכמה מאת השופט אבל בדרך הטבע אין הגניבה מזקת את הגנב, כי הלא הוא חי אחר הגניבה כחיים אשר חי קודם הגניבה רק יש עליו הסכמת השופטים לייסרו או להמיתו, לא כן האוכל סם המות אשר הסם בעצמו הוא ממית הוא מיתה טבעיית לא הסכמיית.

כן וכן משפטי התורה הקדושה מצותיה ואזהרותיה חיים הם למוצאיהם בעצמות טבעם, ולהיפך העבירה נאמר בה תיסרך רעתך ומשובותיך כו' (ירמיה ב', י"ט). וזה כלול במאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול כו' (קהלת ט', י') לאמר כי לא כעונש הנמוסיי המגיע את העובר ע"י חשבון ודעת השופטים, לא כן משפט העבירות כמאמר ותמוגנו ביד עונינו (ישעיה ס"ד, ו'). ומה לנו להאריך בדברים ידועים אל הקורא בספרים וגם אנחנו כבר דברנו מזה במקומות רבות מחבורנו, רק עתה באתי בדבר החדש כי יש מקום אל האדם לומר כי באחת ידמה גמול התוריי אל גמול הנמוסיי, גם שהמה מחולקים בסבותיהם והתחלפותיהם זה טבעיי וזה הסכמיי, אבל הלא בדבר אחד המה שוים כי כמו במשפטים הנמוסיים הסבה הממיתה את האדם היא סם המות והמחיה אותו הם כל מיני מטעמים ומעדנים, כן גמול התוריי השכר הוא ע"י גן עדן ואוצר החיים והעונש ע"י משחיתים בגיהנם, אבל דע כי כבר יש לנו מאמרים רבים בדברי הנביאים אשר דעת שפתם ברור מללו אשר השכר והעונש שניהם בקנה אחד עולים כמאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא כו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג', י"ט-כ') וכאמרם ז"ל צדיקים מתעדנים בה רשעים נדונים בה (נדרים ז') א"כ עינינו רואות כי השכר והעונש אינם כ"א לערך המקבל.

והמשל על זה כבר מצאנו בפי רבותינו ז"ל שנים אוכלים מקערה אחת זה טועם לפי מעשיו כו' (אבות דר' נתן פרק ל"ז) פי' כי אותו אשר האצטומכא שלו בשלמות הבריאות המאכלים יהיו ערבים לחכו ומעדנים לנפשו, ומי אשר מעיו חולים המאכלים ימיתו אותו והבעה"ב נקי מזה כנזכר למעלה.

כן היה משפט אשור והמונו שנשרפו בשמעם קול השירה שלמעלה כאמרם ז"ל אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו שנאמר מרוממותך נפצו כו' (ישעיה ל"ג, ג') (סנהדרין צ"ה, ב') אשר הצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים ויתעדנו בסוד שירת עירין קדישין אשר בדרך כלל כל הדברים האלה כלולים במאמר קצר ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. אמנם המופת על אמתת הדברים כי הנה בנימוסי העולם הברכה מופלגת מן הקללה בכמה דברים באישיה ומקומותיה וזמניה ומועדיה, כמו מי שהוא ממונה לעטר את המלך ולהלבישו הוא ישמח ויתפאר עם עבודתו והתמנותו, אבל הממונה להרוג את אשר יצא דינו להריגה הוא בזוי בעבודתו עד מאד. וגם הזמן המיוחד לעטר את המלך לא יענש בו שום אדם כמאמר דוד המלך ע"ה אל אבישי מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל (שמואל ב' י"ט, כ"ג) וכש"כ המקום כי המקום אשר בו דנים והורגים את החייב מיתה היה חוץ לעיר.

לא כן במשפטי אלהינו יתברך נאמר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור כו' (ישעיה ל"ז, ל"ז) כי עילת המכה לא היתה מצד המכה כ"א מצד המוכה כענין מאמר כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים כו' (תהלים ס"ח, ג'-ד'). הא לך מבואר כי הכל רק לפי הכנת המקבל ולכן במקום הצדק שמה הרשע, והדברים האלה יתנו עדיהם ויצדיקו מאמר הנזכר כי חלילה לאל מרשע כו', רק כי פועל אדם ישלם לו כו' אבל הקב"ה נעלה ונשא מענין עונש הרשעים, זהו שאמר ונפל אשור בחרב לא איש כו' והמשיל על סבת נפילתו ואמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים המשיל את העונש גם את השכר אל אש כי מי שיבחר להיות זריז יקבל אורו מן האש, וכאשר ישגה בו הלא האש ישרפנו, וזהו אשר אור לו כו' ותנור לו כו' א"כ כבר ביאר בזה סבת מפלת אשור כי נפילתו היא רק מסבתו אבל מאתו יתברך לא תצא הרעות כו'. והבן:

ומעתה מה יפה אף נעים דרש האלהי הזה ר' אלעזר ע"ה את מאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה אשר הרגשנו למעלה איככה אמר עליהם היום והלא לא נתנו היום הברכה והקללה רק אח"כ כאשר עברו את הירדן, כמאמר ונתת את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל, ומה גם כי הברכה והקללה המה רק פרי המעשים שיעשו אח"כ כמ"ש את הברכה אשר תשמעו כו' והקללה אם לא תשמעו כו'. אבל לפי מה שהעיר אותנו הדרשן האלהי הזה מיום שנאמר פסוק זה בסיני אין הטובה באה מן השמים ולא רעה באה מן השמים כו', וכמו שנתבאר למעלה שאין השכר והעונש ע"ד גמול כדתות הנמוסיות שאינם רק הסכמיות ולכן הם בגדר אין השכירות משתלמת אלא לבסוף, אבל מצות ואזהרת התורה הקדושה והעונש אל העובר ומתן שכרה אל המקיים כרוכים ירדו מן השמים כמ"ש ככר ומקל כרוכים ירדו כו' היינו כי הגמול הוא גמול טבעיי לא הסכמיי וא"כ יפה אמר הכתוב ראה (כלומר התבונן נא) אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, כי בעצם היום הזה אשר נתן להם התורה ומצותיה ואזהרותיה הלא בזה היום עצמו נתן להם הברכה והקללה. וזהו מ"ש ר' אלעזר מיום שנאמר פסוק זה בסיני אין טובה באה מן השמים ולא רעה באה מן השמים אלא הטובה באה מאליה אל עושי הטוב והרעה באה מאליה אל עושי הרעה. וכמו שנתבאר:

עוד יתכן בבאור הכתובים ראה אנכי כו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם והקללה אם לא תשמעו כו'. וראוי להתבונן במאמר זה בשנותו את טעמו כי בברכה אמר את הברכה אשר תשמעו ובקללה אמר אם לא תשמעו מדוע לא אמר גם בברכה אם תשמעו.

ועם דרכנו נבאר ג"כ מאמרם ז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (ע"ז, ג') ונזכיר עוד מאמרם ז"ל אלו זכיתם הייתם קוראים ראה ראיתי את עני עמי, עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים ראה ה' כי צר לי (איכ"ר פתיחה י"א, י"ט). דע כי כבר כתבנו למעלה (פרשת תולדות על מאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי כו') כי האף אמנם כבר קבלנו מפי חז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, עכ"ז מן הראוי להעניק את הצדיק גם בעוה"ז בכמה טובות מה שהוא צריך אליהם אל השלמת עבודתו, לא לבד שלמות הבריאות וכל צרכי מחייתו לפרנסת ביתו, בלתי גם מעלות עודפות ויתרות כמו אם הצדיק הזה הוא ממצדיקי הרבים ומוכיח בשער כדרך שהתנהג אבינו הראשון אברהם ע"ה הלא ראוי לו הגדולה הגבורה והתפארת למען יהיה לשם ולתפארת בעיני הבריות ויהיו סרים למשמעתו אל כל אשר יצוה עליהם, כמו שדרשו עליו עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא בעבור שנאמר בו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' זכה לזקנה ואברהם זקן (במדרש חיי). וזהו מאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום כו' לאמר גם כי מהראוי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם עכ"ז הלא בהכרח להיטיב עם הצדיק גם היום בעוה"ז. ממש על דרך סוחר נוסע עם בעל עגלה למרחקים כאשר יתבע ממנו שכר נסיעתו הלא יענה ויאמר שהשכירות משתלמת לבסוף כאשר אבוא אל ביתי אשלם לך כי איש נאמן ובטוח אני, אכן כאשר יבקש על הוצאות לתת תבן ומספוא אל הסוסים או לתקן את העגלה בהכרח יתן לו, וזהו את הברכה אשר תשמעו כו' ר"ל כי מוכרח אנכי לתת לך על הוצאות ולהספיק כל מחסורך למען תוכלו לשמוע ולהקשיב לשמור ולעשות, וזהו מאמר היום לעשותם פי' היום הקב"ה עוזר לעשותם ומשלים את האדם בכל צרכי מחייתו למען יוכל לעשות ולמחר יקבל שכרם.

וזאת עינינו תחזינה באשר יגיע איזה חסרון אל עובד ה' ויחסר לו מכדי סיפוקו רעב ללחם וכדומה, הלא כפי חסרונו כן יחסר לו שבעתים בשלמות עבודתו. וזה סוד עמו אנכי בצרה (תהילים צ"א, ט"ו) לאמר כי גם לעבודת שמים יגיע היזק ובכל צרתם לו צר כביכול, לא כן איש בוגד אשר מעודו לא הטה שכמו לקבל עליו עול עבודת שמים הנה בצר לו אין היזק למעלה כל מאומה, כי גם כאשר טוב לו לא יפנה דרך צדיקים.

וזהו מאמר אלו זכיתם הייתם קוראים ראה ראיתי את עני עמי כלומר כי בעצמי הייתי רואה ומביט וא"כ לי נאה להושיע כמאמר יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, עכשיו שלא זכיתם א"כ אין הצער נוגע למעלה כ"א לך בעצמך ובעצמך תאמר ראה ה' כי צר לי: