למה הרעותה לעם הזה כו', ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה (ו', א'), מדרש: במלחמות פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמה של ל"א מלכים שיעשה בהם נקמה יהושע תלמידך, מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ (פרשה ה', כ"ג).

והדברים מפליאים מה היה לו לבעל המאמר לייחס הדבר אל המקבל ולא אל הפועל לאמר שנתן הקב"ה דין למשה כו'. והיותר קשה הלא רז"ל הסכימו במדרש (דברים רבה) בטעם הדבר שלא נכנס משה לארץ כדי שיקומו עמו מתי מדבר וזה לשונם שם: כי לא תעבור את הירדן הזה אמר לו הקב"ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלם בזכותך הם באים עמך, אמר רבי לוי למה הדבר דומה לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפלה אמר אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי אין בריה משגחת עלי, מה עשה, נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר האירו לי זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן, האירו לו מה עשה, משנטל את הזהוב אמר להם בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות ולקטן, בזכות הזהוב נתלקטו המעות, כך אמר לו הקב"ה למשה אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם (דברים ל"ג, כ"א) (פרשה ב', ט'). הנה ההוראה מזה שלא היה למשה חטא משפט מות במדבר ואם כן יהיו המאמרים מתנגדים זה לזה.

ונזכיר עוד מדרשם ז"ל: אמר לו הקב"ה למשה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז החבל בשני ראשין אמר לו אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא, אמר ר' יהושע בן לוי כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו רבונו של עולם ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפרנו של אחד מהם (שם פרשה ז', ו'). ולכאורה גם דבריהם אלו נעלמים הכוונה.

אבל נבוא לבאור המאמרים בהקדים דברי המדרש: באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל דיבר כן לא פגעה בו מדת הדין ויאמר ה' אל משה עתה תראה עיין שם.

ונמתיק הענין על פי דמיון לשני עניים שבאו לעיר אחד נער ואחד זקן ויריבו שניהם ויקם הזקן והכה את הנער הכה ופצוע, ויבוא הנער אל השופט ויאמר השופט למה הכית את העלם הזה, ענה ואמר דע נא אדוני כי אני דודו גואלו וקרובו ואביו מת ואנכי גדלתיו על ברכי, והנה עתה הוכחתי בשבט פשעו כאשר ייסר איש את בנו למען ילך בדרך טובים וישמור ארחות יושר, והעלם הזה שאט בו לאמר שקר בפיו כי נכרי וזר הוא מבני משפחתי, אך זה ימים אחדים שנתוועדנו בדרך במלון ועתה בא אתי אל העיר הזאת והרבה פצעי חנם, לכן ישפט נא אדוני ביני ובינו מה לי ולו ולאהוב אותי ולהוכיחני בשבט מוסר, מה עשה השופט קנס את הזקן בכמה סלעים ומהם צוה לעשות מלבוש מהודר לעלם הזה, וכה אמר אליו אם האמת כדברי העלם שאין אתה קרובו אתה ראוי באמת לתת חנם דמי בשתו, ואם כדבריך שאתה דודו הלא ראוי אליך לקיים גם את מצוה הזאת מבשרך לא תתעלם.

הנמשל כי הקב"ה צפה בדור המדבר שיצטרכו לצדיק אחד שיהיה נקבר ביניהם למען העלותם ולהחיותם עמו לעתיד כדברי המשל המובא במדרש הנזכר לעיל, אמנם עדיין אין הכרע מי מהצדיקים יהיה הנבחר לזה וראה יתברך במשה כי הוא הרועה ישראל הנאמן העומד בפרץ תמיד לפניו בעבורם ונתן נפשו עליהם בעגל ובמרגלים וזולתם מה שהוא הוראה על רוב אהבתו אותם ודבקותו בהם. אך עם כל זה מקום למשה לומר מה אתה רואה אותי לאוהב גדול כל כך לתתי קבור עמהם וכמו שאמר אעברה נא כו', ועל זה בא מדרשם ז"ל אמר הקב"ה למשה אין אתה יודע מה לעשות אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא כלומר מה היה לך להשתדל בעבורם כל כך לבקש סליחתם ואם סלח נא אתה מבקש הנך חפץ בטובתם והצלתם בטל אעברה נא למען תהיה קבור עמהם. אבל על ידי הדבר הזה שאמר משה למה הרעותה נתנוצץ הכרעה היותר קיימת כי רק משה נבחר לזה בהחלט כי הלא לעינינו הוא כי דיבר קשות אל צור ישראל מה שלא מלא לבב כל נביא וכל חוזה, עד שעל ידי כן ביקשה מדת הדין לפגוע בו בלתי כי הוא יתברך הרואה ללבב ידע שבשביל צער ישראל דיבר כן ומגודל אהבתו אותם כנזכר לעיל במדרש, ואם כן מי הוא הנאמן באהבתם והמצטער בצרתם כמוהו.

ומה נמרצו עתה דבריהם ז"ל מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ כלומר הנה מסיבת הדבר הזה נטלו בהכרח באין מנוס אם מצד העונש על מאמר הקשה הזה ואם לא היה בזה עון וחטא כי מאהבתו את ישראל דיבר כן הנה ראוי אליו לעשות גם את זאת בעבורם, והבן:

עוד יתכן בדרך אחר בהקדים דברי המדרש (ריש וארא): אני הכתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד על דברי חייך יש לך לידע מה שנאמר טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז', ח') טובה אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים (פרשה ו', ב'). עוד שם בסמוך: ר' מאיר אומר משל למלך בשר ודם שהיה משיא בתו קרא לקרתני (בן עיר) אחד להיות סרסור ביניהם התחיל מדבר בגסות כנגדו אמר המלך מי הגיס את לבך לא אני שעשיתיך סרסור, כך אמר הקב"ה למשה מי גרם לך שתרבה דברים הללו אני הוא שגדלתי לך ור' יהודה אומר כך אמר משה בשעה שאמרת לי לך ואשלחך אל פרעה במדת הרחמים אמרת לי שאתה עתיד לגואלם שמא עד שבאתי נהפכה למדת הדין, אמר לו הקב"ה אני ה' במדת הרחמים אני עומד (שם ג').

ונאמר בהבנת הדברים כי מה שאמר יתברך למשה עתה תראה כו', ובא הדרש באותה שעה נטל משה דינו כו', אין הדבר על צד העונש בלתי זו היא התשובה על שאלתו למה הרעותה ומההכרח נתוודע לו שלא יכנס לארץ וכמו שנבאר. והוא כי רז"ל במדרש אמרו (פרשתנו): אותה שעה נתברר משה על עסקיו שנתירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם, באותה שעה היה מבקש שיודיענו הקב"ה את השם הגדול ויאמר אלוקים אל משה, אמר רב אבה בר ממל אמר לו הקב"ה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא, פעמים שאני נקרא בקל ש-די, בצבאות, באלוקים, בה' כשאני דן את הבריות אני נקרא אלוקים וכו' וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה' (פרשה ג' ה'-ו') עיין שם. ובאין ספק גילה לו כל ההנהגה של גאולת מצרים והן זאת היתה הסבה להרהר אחר מדותיו ולומר למה הרעותה כי הנה כבר ידענו כי כל ההנהגה שנהג יתברך אותנו במצרים ומה שהשליט כל כך יד פרעה לרדות בנו להכביד עבודתו עלינו כל זה היה מחכמתו יתברך קורא הדורות מראש לצרוף כבור סיגם ולהסיר כל בדילם כהגו סיגים מתוך כסף, עד אשר כל הנשאר בהם קדוש יאמר לו. והוא ע"ה אחר שגילה לו יתברך הנהגת הגאולה הכלולה בשם ה' כנזכר לעיל שיער בעצמו כי כבר הוא בא בסוד ה' ותכלית כל דבר הוא חוקר עד שכאשר ראה בישראל דבר מתנגד אל הגאולה כמו מה שהכביד פרעה עולו עליהם והכבידם בקושי מילא את לבבו לאמר הנה גברה מדת הדין ובטלה את הכל כמאמר המדרש שזכרנו שמא עד שבאתי נהפכה למדת הדין.¹

footnotes: ¹ שמא עד שבאתי נהפכה למדת הדין. והוא ממש כמו שדרשו ז"ל (במדרש שיר השירים) אצל יעקב ע"ה במאמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' כו' כי הוא גם הוא ע"ה ערב לבו להרהר במדותיו ית' במה שהוא מתנהג אתו טרם ראיתו השלמת הדבר עד תכליתו ע"ש במדרש. ואנחנו הרחבנו הדבור בזה בחלקנו הא' (פ' וישב) על מאמר וירד יהודה מאת אחיו. וכדברים האלה אמרו ז"ל במדרש הנ"ל אמר הקב"ה למשה היה לך לידע מה שנאמר טוב אחרית דבר מראשיתו ובאורו כבר כתבנו בקול יעקב (קהלת שם): והן להוכיח את משה על הדבר הזה בא דבר ה' אליו לאמר וארא אל אברהם כו' עד וגם הקימותי את בריתי כו' ובמדרש: אמר לו הקב"ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך ולא הרהרו אחר מדותי אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ביקש לקבור את שרה ולא מצא כו' עד ולא הרהר אחר מדותי ולא שאל אותי מה שמי כשם ששאלת אתה ולבסוף אמרת ומאז באתי אל פרעה לדבר וגו' וע"ז נאמר וגם הקימותי את בריתי שנתנה להם כמו שאמרתי להם ולא הרהרו אחרי אשר מהראוי להתבונן במה שסיימו ז"ל וע"ז נאמר וגם הקימותי כו' שלכאורה אין לו טעם לענין שלמעלה וביותר יפלא מה שאמרו שנתנה להם כמו שאמרתי להם והלא עדיין לא היה נתנה להם עד זמן שנכנסו ישראל לארץ וכמאמר רז"ל בגמרא (ברכות י"ט). אבל כוונת המדרש הוא להגדיל התוכחה למשה למען יקח חכמה ומוסר מהאבות שלא שאלו מה שמו ולא הרהרו אחר מדותיו וכדי שלא יתנצל משה לומר כי היא הנותנת כי האבות בעבור שלא ידעו דבר ממעשי הנהגות ה' א"כ עיניהם לא ראו ג"כ עניינים המתנגדים וע"כ לא מצאו את לבבם להרהר. ע"ז אען וגם הקימותי את בריתי אתם ובא מדרשם הקימותי שנתנה להם כמו שאמרתי להם כלומר הלא גלוי וידוע לפני שהיה מוחלט אצלם לקיום אמתי וחזק שכבר נתתי להם את הארץ (וזהו הוראת מאמר וגם הקימותי) וא"כ גם עיניהם ראו עניינים המתנגדים ועכ"ז לא שאלו אותי מאומה על קורותיהם וגלגוליהם שהלכו וגלו מגוי לגוי וממלכה לממלכה באין הרהור מאומה.

וכמו שכתבנו בקול יעקב בבאור מאמר הקב"ה למשה היה לך לידע מ"ש טוב אחרית דבר מראשיתו טובה אחריתם של ישראל מראשיתם שהיה להם במצרים, ר"ל כי בכוונה עשה יתברך והתגולל עליהם כאלה למען השלם אותם בזמן העתיד לבער הרע מקרבם בשיהיו על אדמתם אדמת הקודש, והעד על זה כי משה הציל אחד מהם מן החומה ועשה פסל מיכה הנה מזה יבחן כי כל פעל ה' למעננו לברר הפסולת מתוך האוכל שלא יתקלקלו אחר כך על ידי חברתם עמהם, וכמו כן יש לשפוט על כל הקשות והרעות שאירע להם טרם צאתם כלם היו מכוונים להמשיך לרגליהם טובות נשגבות באחריתם וכמליצת ר' חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי (חולין כ"ד), והטעם שלא גלה לו יתברך למשה תכלית העניינים ההם ותועלתם כי לא גלה לו רק הנהגתם מגאולת מצרים עד שיבואו לארץ ולא עד בכלל, כי לא יכניס אותם לארץ על כן הידיעה בזה יתירה היא לו כי לא גלה לו רק אשר יהיה בימיו.

ומעתה מה ישרו דברי המדרש שזכרנו אמר הקב"ה למשה מי גרם לך שתרבה דברים הללו אני הוא שגדלתי לך, הנה באו ז"ל לזכות את משה על ששאל והרהר אחר הנהגותיו יתברך כי אם לא היה יודע כלום מהנהגתו יתברך את ישראל לא היה מהרהר בלתי במה שהודיעו סדר הנהגת הגאולה כנזכר לעיל ויחפש ומצא עניינים זרים אל הגאולה מצא את לבבו לאמר לפני ה' למה הרעותה, ועל זה באה התשובה ויאמר ה' אל משה עתה תראה כו', ודרשו ז"ל במלחמות פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמות ל"א מלכים והיא תשובה נכונה על שאלתו למה הרעותה לאמר אחרי שאינו רואה זולת מה שהוא עתה ולא מה שעתיד להיות אחר כך על כן הדברים האלה נעלמים ממנו כי אין פעולתם וסגולת תועלתם כי אם אחר זמן חליפתו וכנזכר לעיל, נמצא ממילא נתוודע לו על פי הדברים האלה שלא יכנס לארץ ולא בעונש חס ושלום רק גרם לעצמו שיודיעהו יתברך מזה במה ששאל למה הרעותה והוכרח יתברך להשיב לו על שאלתו, ומה נמרצו עתה דברי המדרש מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ כלומר נטל לו ידיעת דינו בהכרח במה ששאל שאלתו אף כי רצונו יתברך היה להעלימו ממנו: