וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו כו', וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים (ב', כ"ד). מדרש: וירא אלהים שלא היה בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת עורם ועריה (יחזקאל ט"ז, ז'), לא היה צריך לומר אלא ושערך צמח ואחר כך שדים נכונו שקודם בא סימן התחתון מן העליון אלא מהו שדים נכונו זה משה ואהרן שהיו נכונים לגאלם ושערך צמח הגיע הקץ של גאולה ואת ערום ועריה בלא מעשים טובים לכך נאמר וירא אלהים את בני ישראל שאין בידם מעשים ליגאל בהם, וידע אלהים ידע הקב"ה שעליו לגאלם למען שמו בעבור הברית שכרת עם האבות (פרשה א' ל"ה-ל"ו).

הנה מהראוי לעמוד על תכלית כוונת הצעה זאת וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל רבבה כו' ושערך צמח. ומה גם כי יפלא איך יוסר שאלתם הלא הסימן התחתון בא קודם לסימן העליון.

ואחשוב בהבנת הענין כי הם ז"ל היה קשה להם התכת הכתובים שלפנינו שאינם על הסדר כי מהנכון היה לומר וירא אלהים את בני ישראל כו', ויזכור אלהים את בריתו, להורות כי מה שראה יתברך בעוני ישראל זה היה סבה עצמיית לזכור להם ברית אבות. והן על זאת באו ז"ל להעיר אותנו במדרשם זה על חסדי ה' הגדולים אשר עליהם המליץ הנביא ע"ה שדים נכונו ושערך צמח וכמו שנבאר.

ועם דרכנו נוכל לתת טוב טעם על מה שהחליטו ז"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים (הושע ז', א') (מגילה י"ג), אשר לכאורה אין להחליט ממקרא זה כלל ענין קדימת הרפואה אל המכה כי הכתוב לא אמר רק ונגלה עון כו'. והקרוב אצלי כי דבר זה היה מקובל בידם שכן הוא מדת טובו יתברך לברוא הרפואה קודם למכה אבל הם ז"ל בקשו לתת טעם אל הענין המקובל הזה. והוא כי ה' יתברך בהשקפתו על גלות אומתנו (שעיקרו הוא מכוון לרפאות אותנו ולטהרנו) הוא מחליש אותנו עוד יותר.¹ ועל דרך ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו, ל"ה). הקב"ה להיותו שוקד בטובת ישראל זה דרכו להכין הרפואה קודם אל המכה היינו שהוא מכין הגואל קודם העת מדאגה פן בהקרב עת הגאולה לא נהיה ראויים להגאל חס ושלום. וכמבואר במדרש בטרם תחיל ילדה קודם שנולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון (בראשית רבה פ"ה). וזהו טעם אמרם ז"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים,² כלומר בהיות גלות ישראל (המכוון בעצם וראשונה למרק אותם ולרפאות אותם) סבה להוסיף סרה ולגלות עונם. אם כן בהכרח הוא מכין לנו הישועה תחלה כל עוד שנמצא אצלנו זכות מה, טרם יהיה הכאב אנוש.

footnotes: ¹ ויתערבו בגויים... וכמו ששאל דוד המלך עליו השלום ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמ"ג, ב'). ר"ל שלא יביא עליו יסורין שלא יצדיקו אותו אבל יחטיאו אותו יותר ויותר. וכענין שזכרו ז"ל (ברכות ה') אלו הם יסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה וזהו ג"כ וצדקנו במשפט כלומר ולא שיתקלקלו ע"י המשפט: ² אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה. ובקצרה נוכל לומר בזה ע"ד מאמרם ז"ל אני ה' קודם שיחטא כו' והבאור בזה ע"ד שכתבנו ביריעות האהל (ריש בראשית), על מאמר מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין כו' על דרך שמצאנו לרבותינו ז"ל בילקוט תשא על מאמר ארף אפים ורב חסד, משל למלך שהיה אחד חייב לו מאה מנה כו' מה עשה המלך נטל בידו ארנקי של מאה מנה וזרקו לו דרך חלון למחר שלח אליו שליח בא ועשה עם המלך חשבון נמצא זה פורע חובו והמלך נוטל את שלו, וזהו ג"כ מאמר המדרש (ריש קדושים) ה' נתן כשהוא נותן בעצמו (ממש כדברי המשל הנ"ל) הלך בלילה בחשאי אינו נמלך בבריה וה' לקח הוא ובית דינו, וזו אני הוא קודם שיחטא וקודם שיתחייב מכין ית' הרפואה קודם למכה.

ומעתה דבריהם ז"ל במדרש אלא מהו שדים נכונו אלו משה ואהרן, מספיקים מאוד להשיב על שאלתם מדוע הקדים הסימן העליון להתחתון. והוא על פי דמיון לשני בתולות שנשאו, אחת פרנסה אביה העשיר, ואחת יתומה שפרנסוה בני משפחתה, זו שפרנסה אביה הכין לה מלבושים כמשפט הנהוג וכסדר הצורך היינו תחלה בגדי חול ואחר כך בגדי שבת ויום טוב, ואחר כך בגדי החופה, לא כן אותה שפרנסוה בני משפחתה הנה מדאגה פן לא יספיק על כל זה משפטם אשר המוכרח מוכרח קודם היינו להכין תחלה בגדי חופתה והוצאות החתונה ואחר כך בגדים כפי מסת ידם והעילה לזה כי הדבר היותר מעכב הנשואין הוא קודם להבלתי מוכרח כל כך.

וזהו מאמר הכתוב רבבה כצמח השדה נתתיך כלומר מה שהיית רבבה כצמח השדה היה אך מה שנתתי אני לך על דרך נדבה וחסד ולא מסבתך ובזכות עצמך.

והעד כי הכין יתברך הגואלים הרמוזים במאמר שדים נכונו טרם הגיע עת הגאולה שעליה יסוב מאמר ושערך צמח הנה מזה יבחן רוב חנותו יתברך כי חפץ חסד הוא, להקדים ולהכין פועלי הגאולה ומוצא הרפואה טרם תכבד המכה ויתמעט הזכות אשר אז אין דן דינם למזור.

וזהו דברי המדרש וירא אלהים את בני ישראל שלא היה בידם מעשים טובים, שיגאלו בשבילם וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל כו', לא היה צריך לומר אלא ושערך צמח כו', אלא שדים נכונו זה משה ואהרן שהיו נכונים לגאלם. והן את כל זאת רמז הכתוב פה במה שאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים כו', את אברהם כו', ולבל נחשוב לומר כי נאקתם היתה סבה עצמיית להזכיר להם ברית אבות ולחדש הגאולה, סיים ואמר וירא אלהים את בני ישראל לומר כי הוא יתברך ראה הדבר מראש וידע אלהים שעליו לגאלם מבלעדי זכות ונאקת הנואקים, והעד כי הגואלים (המה משה ואהרן) היו מוכנים ועומדים טרם נשמע קולם. וזהו שמסמיך ואומר ומשה היה רועה ובמדרש: כל מי שנאמר בו היה הוא מתוקן לכך (פרשה ב', ד') כלומר היה מוכן ועומד מכבר כי ידע יתברך שעליו לגאלם למען שמו: