ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (ג', ז') מדרש: הדא הוא דכתיב כי הוא ידע מתי שוא (איוב י"א, י"א) ידע הקב"ה העם המתים על שוא לעשותו, דבר אחר ידע הקב"ה העם העתידים לעשות שוא ונהוגים כמה דתימא מתיך בחרב יפלו (ישעיה ג', כ"ה). אלא וירא און ולא יתבונן כו'. וכן כשהיו ישראל במצרים ראה הקב"ה מה שעתידים לעשות הדא הוא דכתיב ויאמר ה' ראה ראיתי. ראיתי לא נאמר אלא ראה ראיתי אמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי. ואני רואה אותם מקבלים תורתי. זהו ראה, ראיתי זו ראית מעשה העגל שנאמר ראיתי את העם הזה כו', ואף על פי כן איני דנם לפי מעשים העתידים לעשות אלא לפי ענין דהשתא (פרשה ג', ב').

והפליאה נשגבה וכי מה בצע בשתי ראיות אלא שאמרו שראה יתברך והלא עוד הוא סבה לגלגל קטרוג על העם, ואם להפליא חסדו עמנו שלא יתן עינו ולבו על הרע העתיד להעשות הלא זאת קדם ידענו ממעשי בראשית כי כבר נתנו אומר: אמר רב ברכיה בשעה שבא הקב"ה לברא את אדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו מדת הרחמים ובראו הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד (תהילים א', ו') אבדה מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו (בראשית רבה פרשה ח', ד') אשר לולא זאת אין מקום לקיום העולם, ומעתה הספור הזה מה הוא עושה, אתמהא!

אמנם תכלית הבנת הדברים הוא עם המבואר מפי קדמונים ע"ה אשר המצריים שיעבדו את ישראל בגוף ובנפש כמאמר וירעו אותנו המצריים ויענונו (דברים כ"ו, ו'). הכפיל הכתוב ואמר וירעו, ויענונו, לעומת שני סוגי השעבוד שהיה להם במצרים. ואמר וירעו אותנו על קלקול הנפש הבא אל האומה מסבתם וכמו שכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו, ל"ה). ויענונו מדבר מעוני הגוף מהעמל והלחץ שהיו המצריים לוחצים אותם לכל עבודה. ובאמת מה שחרד יתברך כל כך למהר להוציאם מן הארץ ההיא טרם שלמו להם ימי הגלות שאמר לאברהם לא היה מכוון אל הצלת הגוף כמו אל הצלת הנפש. ועל זה רומז הכתוב פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם (ג', ט"ז) מלת אתכם מוסב על עצמיותם והוא קלקול נפשם. וכמבואר בחכמי אמת ז"ל על מאמר הכתוב ולא יכלו להתמהמה (שמות י"ב, ל"ט) כי אילו היו במצרים עוד מעט היו משוקעים בטומאת הארץ והיו משוללים התיקון לנצח, וזהו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים ובמדרש: ידע שעליו לגאלם, כלומר ראה והבין בהם כי לא יוכלו להתמהמה עוד מצד קלקול נפשותם.

ודע כי גם מה שהציל יתברך את העם ממצרים והוציאם משם לא היה ענין זה חפשיית אמתית אל הנפש כמו אל הגוף, כי מעוני הגוף נעשו חפשים מיד בכלות השיעבוד לא כן שיעבוד הנפשות כי פגם הנפש וקלקולה שנתקלקלה במצרים הוא שורש פורה כל הרע הנעשה בכל הימים, אשר על כן הזהיר הכתוב פעמים רבות כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא י"ח, ב'), וכן כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים (דברים כ"ט, ט"ו), פן יש בכם שורש פורה (שם פסוק י"ז), והדבר הזה נסתבך בקרבנו והיה בעוכרנו גם במעשה העגל כי דרכיהם ומעלליהם במצרים עשו אלה להם כבכרה קלה משרכת דרכיה:

ומעתה נאמר אשר העגל שהיו ישראל עתידים לעשות במדבר שהוא אות ומופת על גודל השחתת הנפש שנשחתו במצרים זה היה הסבה העיקרית אשר על ידה החיש יתברך לפדותם משם קודם הקץ ואך זאת ראה אלהים ויוכח לגאלם חיש מהר,¹ וזה יהיה ענין הספור ראה ראיתי וכבאורם ז"ל אני רואה שתי ראיות שהכוונה בזה לומר שהיה מן ההכרח לראות בעון העגל שעתידים לעשות במדבר שעיקר סבתו הוא עוני הנפש שהיה להם במצרים שזאת היא סבה הכרחיית למהר ולהחיש לגאולתם והצלתם למען תת שריד אל הנפש טרם תכבה נרה מכל וכנ"ל.

footnotes: ¹ ראה אלוקים ויוכח לגאלם חיש מהר והן אמת כי מרע"ה תפס ענין זה במליצתו אחר מעשה העגל באמרו למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים ובמדרש: מה ראה להזכיר כי יציאת מצרים אלא אמר משה רבון העולמים מהיכן הוצאת אותם ממצרים שהיו כלם עובדי טלאים, אמר רב הונא בשם ר' יוחנן משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות, המבוי עשה שלו והאומנות עשתה שלה והנער כבחור עשה שלו, יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו וכו' כך אמר משה רבון העולם הנחת כל עולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהיו עובדים טלאים ולמדו מהם בניך והם עשו עגל לפיכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים. דבר אחר אשר הוצאתיך וכו' אמר ר' יהודה בן שלום בשם ר' יהודה בר סימון בשם ר' לוי בן פרטא למה הדבר דומה לאחד שבא ליקח עבד אמר לאדוניו העבד הזה שאתה מוכר קאקגריסין (רע מעללים) או קאלוחסין (טוב מאד) אמר לו קאקגריסין פעם א' סרח אותו עבד התחיל אדונו מכהו וכו' כך אמר משה רבון העולם לא כך אמרת לי ראה ראיתי את עני עמי. וזהו קולו של עגל קול ענות אנכי שומע ועד שלא גאלתם אמרת לי שהם עושים את העגל ועכשיו שעשו אותו אתה מבקש להרגן לכך הזכיר יציאת מצרים בסנגורים שלו (שמות רבה פרשה מ"ג, ח'):

ומעתה הנה המאמר הזה יביע נפלאות נוספות עליו יתברך כי לא זאת שהוא מפליג הרע מכנגד פניו אבל לעתות בצרה עוד הוא עמל וכעס יביט. ומשים נגד פניו כל הרע העתיד להעשות למען החיש מפלט לישראל. וזהו כי הוא ידע מתי שוא, ידע הקב"ה העם העתידים לעשות שוא כו', וירא און ואף על פי כן לא יתבונן. וזהו ראה ראיתי מקור עם הפועל ר"ל כי לא הפלגתיה מכנגד פני אבל מהכרח ראיתיה ושמתי הדבר נגד עיני ולעילה זאת ואת צעקתם שמעתי:

עוד יש לכוון בזה בהזכיר מדרשם ז"ל: דבר אחר כי ירחיב זה שאמר הכתוב אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי (תהילים ל"א, ח'-ט') וכו' דבר אחר אגילה ואשמחה בחסדך מדבר בישראל אמרו ישראל אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמנו שאלו נפרעת מן המצריים ולא נתת לנו את ממונם היינו שמחים שמחה וגילה יש לנו שנתת לנו את ממונם אשר ראית את עניי אלו ישראל שכתוב בהם וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' וכו', ידעת בצרות נפשי אלו ישראל שכתוב בהם וימררו את חייהם ולא הסגרתני ביד אויב זה פרעה הרשע שכתוב אמר אויב ארדוף העמדת במרחב רגלי שהרחבת את גבולי שנאמר כי ירחיב וכו' (דברים רבה ד', ז'). ואחשוב בהבנת דבריהם ז"ל עם מה שידענו כי החילוק וההבדל בין הרעה המוצאת אותנו חס ושלום להמוצאת אומה זולתנו, כי אצליהם יהיה ענין מפלתם על דרך מקרה, היינו שהקב"ה לא יעשה עמהם דבר בלתי הוא מסיר השגחתו מהם והרעה תבוא עליהם ממילא, כמו שכתב רש"י ז"ל במאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ. לא כן בני ישראל עם קרובו שכל קורותיהם וגלגוליהם הכל הוא בהשגחה פרטיית מאת ה' כמאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שיר השירים ב', ו'). כלומר כי גם שמאלו שהיא מדת דינו היא בהשגחה ממש כאשר יתן האב לבנו סמים לרפאותו מחליו.

וכל זה כלול במאמר הנביא כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה (ירמיה כ"ט, י"א). אמנם האומות לא כן יאמרו ולבבם לא כן ידמה אבל חושבים כי כמונו כמוהם אחד נתונים נתונים למקרים מתחלפים. ודע כי כאשר יעשה ה' דין עמו ויריב ריבם מיד שוביהם הנה אז מאהבתו את ישראל יכה צרים אחור גם כן בהשגחה, כמו שידענו ממה שעשה ה' בפרעה וכל מצרים כי הפלא ה' את מכותם בהשגחה נפלאה למעלה מהטבע. והנה המצריים אשר אמת הגידו ולא כחדו כי מכת אלהים היא ולא במקרה הנה על זה מוכרחים לומר שהוא מכוון לעשות בהם נקמה מצד החימה והכעס ולא מאהבתו את ישראל, לומר גם אם ישראל רעים וחטאים בעיני, עם כל זה מה לכם לדכא עמי ולהתעבר על ריב לא לכם.¹

footnotes: ¹ מה לכם לדכא עמי וכענין מאמר הנביא מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו (ישעיה ג') שהוא על דרך מה שאמר דוד המלך ע"ה בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי (תהלים כ"ז). דייק ואמר ואויבי לי להורות חקירת הרמב"ן ז"ל על מאמר אשר זדו עליהם (יתרו) לומר האף אמנם כי הגזירה היתה על ישראל להיות משועבדים במצרים עכ"ז הוא יתברך ידע את זדון לבם ועריצת נפשם שכוונתם לא היתה למלא רצונו בלתי מפאת היותם חפצי רעות ודורשי הוות. וזהו צרי ואויבי לי כלומר אשר כוונתם אך להרע עמדי מסבת שנאתם אותי. ולעילה זאת המה כשלו ונפלו. וזהו שדייק מה לכם תדכאו עמי כלומר מה לכם להתעבר ולעשות בזדון לב גם אם הדבר עצמו הוא משפט מאת ה':

אמנם לו חכמו ישכילו הדבר ממה שנתן לנו את ממונם כי כל מעשיו ונפלאותיו אשר הראה במצרים כלם היו מרוב אהבתו וחסדו עלינו. ובחון הדבר בהפוגע באחד גוזל מעות מיד הגנב הנה גם כי ירבה עמל וכעס על הגזלן ההוא ויקח הכסף מידו לאמר רשע מה לך כי תעשוק עם כל זה לא ישיב הכסף ליד הגנב, מה שאין כן אם יהיה הנגזל הזה נקי וצדיק הלא ודאי ישיב הכסף לבעליו.

הוא הדבר בעניננו כי אם היה משפט פרעה אך על דרך הנקמה והכעס לאמר מה לכם תדכאו עמי וכנזכר לעיל אם כן הכסף של מצרים גם לנו גם להם לא יהיה. אולם אחר כי נתן לנו את ממונם הוא האות והמופת על אהבתו יתברך אותנו כל כך עד שנתן פניו בנפשות החטאים האלה ועשה בהם שפטים בהשגחה פרטיית.

וזהו אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי כלומר עשית הכל בהשגחה, והעד-העמדת במרחב רגלי וכדברי המדרש שנתת לנו את ממונם. וזהו ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו אשר לעילה זו נכמרו נחומי לפקוד אותם ואת העשוי להם אך מפאת אהבתי אותם ולא להתנקם בפרעה ובמצרים, וזהו כי ידעתי את מכאוביו כלומר כי את כל אלה ידי עשתה בהשגחת מדת טובי ועל דבר אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי וכנזכר לעיל: