מדרש: זהו שאמר הכתוב עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל (תהילים י"ח, כ"ו) וכו' ר' יהודה פתר קרי' באברהם אבינו ע"ה כיון שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות ובשעה שבא בעקמנות הקב"ה בא עמו בעקמנות אימתי בא בעקמימות בשעה שאמר ואנכי הולך ערירי מה כתיב לא יירשך זה כו' (פרשה י"א, ה').

ענין העקמימות שהיה לאברהם ע"ה בזה אחשוב כי הוא מה שלא אמר הדבר שהיה צריך לדבר, כי ראוי היה לו לומר תן לי יורש, והוא לא עשה כן כ"א הכריח הדבר מהפכו ואמר בן ביתי יורש אותי ואין זה כמדבר בתמימות, והנ"מ גדולה מאד כאשר רמזו ז"ל אין זה כי אם בית אלהים מלמד שהראהו הקב"ה בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי (בראשית רבה פרשה ס"ט, ז'), ובהשקפה הראשונה הוא נגד הפשט שהוראתו להחליט אין זה כ"א בית אלהים, אבל כוונת המאמר כך הוא כי יש הבדל גדול בין מאמר זה בית אלהים, ובין מאמר אין זה כי אם בית אלהים, כי אם יאמר האומר זה בית אלהים ההוראה בזה החלטיית כי יודע הוא ואין ספק לו כי ודאי הוא בית אלהים. לא כן אם מכריחו מהפכו לאמר שאין זה דבר אחר ומכח זה מוכרח לומר שהוא בית אלהים ההכרח לא יגוש כ"כ להחליט על אמתתו, כי אולי אין זה ענין אחר גם לא בית אלהים. לא כן אם היה יודע ודאי שהוא בית אלוקים היה מאמת ואומר זה בית אלהים, והיה זה יותר קרוב לשמוע מלשמוע דבר המוכרח מן הפכו בעבור שאין זה דבר אחר בע"כ הוא מוכרח להיות בית אלוקים ולכן אחר שלא החליטו לודאי, ודאי הוא מסבת כי ראה ג"כ חורבנו.

כן הדבר באברהם כי אם הקב"ה היה אומר לו בנך יירשך, היה הדבר מאומת יותר ממה שנאמר לו לא יירשך זה שההוראה כי עיקר ההבטחה האמתית כי זה ודאי לא יירשנו, כי אם אשר יצא ממעיך אפשר שיירשנה, וזה היה לו מדה כנגד מדה בעבור אמרו ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי: