ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד (י', ג'). מדרש: אמר משה לאהרן אחי בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו, והייתי סבור שמא או בי או בך הבית הזה מתקדש, ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך (פרשה י"ב, ב').

ומה מאד ראוי להתבונן לפי מה שדרשו ז"ל על מאמר אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה י"ט, ה') זה יצחק בן אברהם (תענית ד', א') כי מעולם יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ולא ישר בעיניו יתברך שיקריבו בן אדם לקרבן, ואם כן ראוי אלינו לתת לב להבין מה צורך החינוך במיתת בני אהרן עד כי הוא יתברך גילה זאת מתחלה למשה שהוא עתיד לקדש את הבית הזה ובאדם גדול הוא מקדשו.¹

footnotes: ¹ עוד ראוי להבין מאמר סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך כי דבר זה קשה לאמרו, הלא כבר נאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו' (דברים ל"ד, י'). והנראה כי הוא על דרך מאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה (קהלת ד', ב'). והרצון בזה על דרך שספרו ז"ל (מועד קטן כ"א, ב') מעשה ומתו בניו של ר' עקיבא נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול. בשעת פטירתן עמד ר' עקיבא על ספסל גדול ואמר אחינו בני ישראל אפילו שני בני חתנים מנוחם אני בשביל כבוד שעשיתם. כי ראה כי גרמה מיתת בניו לזכות את הרבים, לכן לפי שאמר תחלה ושבתי אני ואראה כו' והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם אלו המתים בנערותם והזמן נעשק מהם כי אם היו בחיים עד כי ישלימו זמנם היו מסגלים הרבה מצות ומעשים טובים. וראה דמעת העשוקים האלה שאין להם מנחם התעשת ואמר כי יש למצוא נחמה בעבורם. והוא כי ע"י מיתתם יראו רבים וייראו ויקוננו עליהם והחיים יתנו אל לבם להטיב דרכם ללכת אחרי ה' כארי ישאגו מסבת המורא הגדול אשר יהיה עליהם, והמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. וזהו ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. כלומר הלא המתים ירויחו הרבה מסבת החיים שהמה חיים עדנה והמה מסגלים מצות ומע"ט רק ע"י המוסר וע"י המורא אשר הגיעם ע"י מיתת העשוקים הנ"ל, לכן יפה אמר משה עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך, כי כמה יוסיפו וכמה יעדיפו מדרגתם ע"י זכות הרבים שיהיה תלוי בהם וגדול המעשה כו':

והנראה נכון בעיני בהבנת ענין זה על דרך משל לשר גדול בנה עיר והושיב שמה כמה אנשים סוחרים ורוכלים, וראה להדר ולפאר אותה בכל מיני פאר ויופי להמשיך אליה נהרות ואגמים, ויעש להם גשרים ומעברות ונטע בהם עץ כל פרי כרמים וזיתים ורמונים, מור ואהלות וכל מיני בושם, עד שלא יחסר דבר ליושביה מכל צרכי האדמה באדמה. ויהי ככלותו כל מלאכתו בתיקוני העיר המהוללה הזאת שאל את פי חכם אחד לאמר הלא חכם אתה, התבונן נא בעניני התיקונים אשר עשיתי, אשר טפחתי ורביתי היש עוד מה לעשות ולא עשיתי, כי זה כל ישעי וכל חפצי לבלי יחסר בה כל מאומה, וכל אשר בידי לעשות בכחי אעשה, ועתה הגידה לי ואשמע. ויען החכם ויאמר הלא רופא אין בעיר הזאת וכי אפשר לדור בעיר שאין בה רופא, וישמח השר מאד אל קול דברו וישלח ספרים אל כל בתי חינוך הרופאים לאמר שלחו לי את הרופא היותר גדול והיותר מלומד מכלם, והרבו עלי מאד מוהר ומתן ואתנה, ויכתבו אליו כי יתן כך וכך לשנה וישלחו אליו מארץ רחוקה רופא חכם שאין כמוהו בכל המדינות, כי ימלא ידו לרפאות כל חלי וכל מכה עד דכדוכה של נפש, ויכתבו לו כי בחודש זיו באחד לחדש יבוא בטח לשכון כבוד בעירו המהוללה. ויהי בהשמע הדבר הזה בבית השר ובבית כל יושביה שמחו מאוד לקול השמועה, עד אשר בעת קרבו הימים אל עת בואו נתאספו ובאו כמה שרים ורוזנים מכל הערים הסביבות וכל תושביהם נקבצו ובאו אל העיר הזאת לקבל פני רופא חכם כמוהו, והקול נשמע מדהרות דהרת אבירי הרצים אשר לפניו כי הוא נוסע ובא לפניהם ויקדו וישתחוו לו וישמחו עמו עד מאד, ויהי הם שואלים ומבקשים זה מחפש וזה דורש איה איש חולה להביאו לפני רופא חכם זה, ויען אחד ויאמר ראשי ראשי כבד עלי ויקחו אותו להגישו לפני הרופא ויאמרו איש אל אחיו כמה גדולה הצלחת האיש החולה הזה כי הוא בא ראשון אל הרופא הגדול הזה, ודאי יתאמץ בכל עוז להשיבו לאיתנו עד מהרה להגדיל שמו במקום שאין מכירים אותו, ויהי כי הגישו אותו אל פני הרופא צוה הרופא להביאו אל ביתו למען יוכל היטב להשגיח עליו ולעסוק בו ברפואות, ובזבז עליו הוצאות גדולות בכמה מיני סמים יקרים ולימים אחדים מת תחת ידו, ותהי מהומה גדולה בעיר וכל השומע יצחק לו ונבאש ריחו בפני כל ההמון הגדול הזה, ויקרא אליו השר ויאמר לו הגידה נא לי מה היה ענין מיתת האיש הזה הלא לא היה חולה כל כך, ואם היה באמת מכתו אנושה היה לך להבין ולמנוע עצמך בעסק רפואות רבות כאלה ללא תועלת ואיך הקלת בכבודך כ"כ עד כי גם עלי לבי דוי. ויען הרופא בחכמתו ויאמר אל השר דע ידידי כי אני בתבונות כפי סבותי אל האיש הזה את אשר הסבותי, כי אנכי ידעתי ושמעתי כי קול הקריה הומיה כי בא רופא לגבולנו רופא חכם נשמע בארצנו, עד כי ימלא ידו לרפאות ולחבוש ולהעלות ארוכה ומרפא אל כל חלי ואל כל מכה, גם אם חרב חדה של מות מונחת על צוארו, הרופא בחכמתו אותו יחיה, א"כ מי יודע עד כמה סכנות יביאו את עצמם מהיום, מי יודע עד כמה יבטיחו נפשם להיות בסובאי יין בזוללי בשר, לאכול אכילות גסות ושתיה שלא כדת ושארי מעשים המזיקים והמפסידים חיי האדם, ויסמכו עלי כי אענה את הכל וא"כ יסבבו לי להיות נמנה עם הממיתים יותר מעם המחיים, כי מי יודע אם לדברים כאלה יועיל רפואה, לכן חכמתי עמדה לי לעשות את זאת בעת בואי הנה להבהיל את ההמון לאמר אל תבטחו ברופאים ולא תאמינו בהרפואות, כי מי רופא גדול מרופא זה אשר שמעתם ולמי כל חמדת סגולות הסמים וכל שרי גלעד ורפואות רבות כאלה וכמה טרח והשתדל ברפואות לאיש הזה ולא עלתה בידו א"כ אין לנו כ"א שומר נפשו ירחק ממנו.

הנמשל אחר כי נתן יתברך תורה לישראל ויכונן את בית ישראל להיות לו לעם, ראה אלהים כי טוב להכין להם גם רופא חכם אשר יוכל לרפאות לאיש איש נגע לבבו חטאתו ואשמתו, מדאגה פן יחטא ואשם טוב שיהיה רופא בעירם לבקש מאתו שירפאנו, והכין להם ג"כ בית תעלה עם כל צרי גלעד – המשכן, והמזבח, והקרבנות חטאות ואשמות, זבחים ועולות, מנחות ונסכים, והכהן יעמוד וישרת להעלות ארוכה ומרפא אל מחלת החלאים המזדמנים. וכאשר נשלמה מלאכת הבית תעלה הזה ונתמלא יד הרופא לכהן ולשרת בקודש ותקהל כל העדה בשמחה על הרופא היקר הזה ועל הסמים היקרים הנכבדים, עד כי היה מקום להם לחשוב ולאמר כי מהיום אין צורך עוד אל האדם להזהר בעצמו כל כך, כי גם אם יקרה לו מקרה חולי הלא הרופא החכם ירפא את הכל כאותם שאמר אליהם הנביא ע"ה אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה (ירמיה ז', ד') ויהיה נקל בעיניהם מלהזהר בשמירת נפשם. ולהוציא הדבר הזה מלב ההמון שלא יבטחו בהרופא ולא בהרפואות, ולא תהיה חטאת החטאים גדולה מהכפרה, לכן סיבב לנדב ואביהוא שהיו חביבים מאד בעיני אלהים ואדם, וביום החינוך עצמו נפגעו בעבור דבר קטן, ומידת הדין לא נשא פני אהרן הכהן, ולא הבית המקדש הגין עליהם, הנה על זאת אמר יתברך בקרובי אקדש ועי"כ - ועל פני כל העם אכבד. ומעתה התבונן נא כמה הפליגו פעולתם בדבר מיתתם, כמה הפליגו היראה והחרדה אל כל ההמון הגדול הזה באותה שעה, ומאותה שעה והלאה לדור ודור, כל אשר יזכור את אשר קרה להם ירעד ויחרד, ועוד להם חלק בישורון ונחלה בישראל ובמקדש ה' עד עולם. וזהו מאמר משה רבינו ע"ה סבור הייתי או בי או בך הבית הזה מתקדש ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך.

ונמתיק הדברים על פי משל לשני אחים דרים בעיר גדולה אחד עשיר ובעל נחלה גדולה שהיה מתפרנס ממנה בריוח כמשפט קציני העם, והשני היה לו בית קטן נחלה דלה מאד והיה מתפרנס בדוחק, לימים נשרף בית העני ולא נשאר ממנו כ"א אוד מוצל מאש, והיה כל עובר עליו ישרוק על רוע מזלו לאמר במה יתפרנס זה העני מעתה, ובעבור גודל החמלה על עניו ומרודו נכמרו רחמם עד כי כל הבא שמה היה נותן לו איש איש אשר נדבה רוחו, עד כי קבץ על יד הון ועושר מן הנדבות שקבל, לימים אמר לו אחיו העשיר בנה לך בית כמוני ותתפרנס ממנו בריוח, ויאמר לו חלילה לי מלבלע נחלת ה' אשר נתן לי רחמים וחנינה אצל כל עובר ושב ורואה חורבן ביתי אשר מזה ארויח יותר ממה שתשיג ידך הכנסה מבית גדול שלך העומד קיים.

וזהו שהשיב משה עכשיו אני רואה שהמה גדולים ממני וממך, כי עתה אחר אשר קרה להם כזאת כמה גדולים הם עתה ובזכות היראה ופחד ואימה אשר הפילו על כל ישראל, וכמה גדול זכותם במה שהם מזכים את כל ישראל בזכירת המקרה אשר קרה אותם, וזהו נורא אלהים ממקדשיך - ממקודשיך וישוו עתה הקרי והכתיב לכוונה אחת: