כי תבוא אל הארץ כו' ואמרת אשימה עלי מלך כו' שום תשים עליך מלך כו' (י"ז, י"ד-ט"ו). ובגמרא: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות עליהם מלך כו' (סנהדרין כ', ב').

וכבר התעוררו רבים וכן שלמים מה חרי האף הגדול אשר היה לשמואל על אשר אמרו שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים (שמואל א' ח', ה').

והנראה לדעתי כי ב' הנה הסבות אשר בעבורה ישאלו מלך, א'. מסבת גודל יראתם ותמימותם עם ה' יתברך ודואגים וחרדים פן יחלש שמירת התורה אצל המוני בני אדם לכן מבקשים למנות מלך לעצור בעם שלא יהרסו מאומה ממשפטי התורה ומצותיה, כדרך שעשה חזקיה המלך ע"ה נעץ חרב בבהמ"ד כו', וכדומה ממלכי בית דוד אשר כל מלכותם היה להחזיק ולשמור משמרת התורה. והסבה השנית לשאלת מלך היא רפיון הבטחון באלהים עליון יתברך ורוצים למנות מלך למען יעצור בהם שיהיו לאגודה אחת ולא יהיו נפרדים כל אחד אחר דעתו ועצת נפשו, שזאת היא סבה גדולה ליפול במלחמה לפני הלוחם, לכן יאבו כי מלך ימלוך עליהם וכלם יהיו נמשכים אחר הסכמתו ועצתו אז כביר כח להם לצאת בצבא ולהתגבר במלחמה.

ומעתה יש לומר כי ישראל נצטוו למנות להם מלך על האופן הראשון, והחטא היה על אופן השני. והמופת על הסבות הנ"ל כך הוא כי אם כל עיקר הרצון למנות מלך בעבור שיהיה שומר הדת א"כ אין אופן להמליך איש זד ורע מעללים כי אז כש"כ שיהרוס עד היסוד בה, לא כן אם הסבה הוא למען יצא לפניהם ללחום מלחמותיהם יוכלו למנות גם אותו.

ומעתה המשך המאמר כך הוא כי תבוא אל הארץ כו' ואמרת אשימה עלי מלך, אני מצוה אותך שום תשים עליך מלך כו', אבל זאת אני חפץ אשר כל סבת ההתעוררות למנות מלך יהיה רק באופן אשר לא תוכל לתת עליך איש זד ורע מעללים היינו שיהיה כל רצונך למנות מלך רק בעבור שיהיה שומר הדת ואז גם מעצמך לא תוכל לתת אותו למלך עליך גם בלא אזהרתי גם אתה בעצמך לא תוכל לעשותו.

עוד יותר יתבארו הדברים עם מה שמצאנו בדברי רבותינו ז"ל (סנהדרין כ', ב') הזקנים שאלו כהוגן שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים והנערים קלקלו כי אמרו ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותנו.

ועם דרכנו נעמוד ג"כ על באור מאמר כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו (ישעיה ל"ג, כ"ב). ואשר חשבתי למשפט כי גם הזקנים גם הנערים כלם לדבר אחד נתכוונו, כי זה כלל ידוע ומפורסם בישראל אני לדודי ודודי לי היינו כמו שאנחנו מתנהגים עמו יתברך כן הוא יתברך מתנהג עמנו וכאשר הדור כשר כלם נוצרי תורה שומרי מצוה רק מסבת מוראו יתברך אשר בלבבם אז אין צורך להם אל ממוצע, לא כן בדור פרוץ ויראת ה' דלה ורזה אצלם אז המה צריכים אל ממוצע, היינו לשתף גם מורא בשר ודם כמאמר את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח (בבא קמא מ"א, ב') ולכן הם צריכים למלך ושוטר¹ והישועה מאת ה' גם היא תהיה בב' פנים לעומת הנהגתנו עמו יתברך. כי כאשר אנחנו חרדים ממוראו וכבודו יתברך בעצמו אז גם הוא לישועתה לנו בכבודו ובעצמו כמו שהיה בימי גדעון וכדומה לו מן השופטים. וכאשר נעדרו ממדרגה נפלאה זאת היו צריכים לממוצע שימלוך עליהם מלך, וישתרר גם ישתרר הוא וחילו פרשיו עם סוס ורכב וכל כלי מלחמה. ואלו הב' פנים מבוארים בשירת דבורה יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים וכאשר הם דבקים בתורה ובמצות מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל (שופטים ה', ח').

footnotes: ¹ וזה שסיים הכתוב ולא ירבה לו נשים, ובמדרש: ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות. שלמה החכים עצמו על גזירתו של הקב"ה ואמר למה אמר הקב"ה ולא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור מיד עלתה יו"ד של ירבה והיה מקטרג כו' לסוף מה כתיב ביה נשיו הטו את לבבו (שמות רבה ו') והפליאה נשגבה למה זה יחדו ז"ל הקטרוג הזה אל אות יו"ד אשר במלת ירבה לבד ולא אל כל הכתוב ולא ירבה לו נשים, אמנם כבר אמר בזה הרב ר' אלי' מ"ץ ז"ל כי שלמה המלך ע"ה חקר בטעם מצוה זאת ולא ירבה לו נשים והיה שופט כי טעם המצוה שלא יהיה בעל תאוה. אבל לפי דעתי יקשה מאד מדוע לא אמר הכתוב ולא רבה נשים מכבר להורות תנאי שלא לקחת ולבחור מלך אותו שיש לו נשים רבות מכבר יען כי הוא בעל תאוה רחוק מיראת שמים, ואחר אשר עינינו רואות שלא אסר הכתוב אותו שהיה לו נשים רבות מכבר, רק הזהיר מכאן ולהבא ולא ירבה כו' בע"כ שאין הטעם מסבת התאוה רק מדאגה פן יסירו את לבבו א"כ על אותם אשר לו מכבר אין דאגה, כי הלא אנחנו רואים כי עד עתה לא הסירו את לבבו וכאשר היו באמנה אתו עד היום כן יהיו אח"כ, רק הכתוב חשש על החדשות אשר יקח פן המה יסירו את לבבו. א"כ אמר שלמה כי אצלו אין מקום אל החשש הזה וכאמרם ז"ל (יבמות ע"ו, א') שלקח אותו לאהבן ולגיירן, והאמת לא כן הוא כי הכתוב אמר ולא יסירו את לבבו וא"כ מה פעל בזה שכוונתו לאהבן ולגיירן, ע"ז קטרג היו"ד של ירבה אם היה הטעם מחמת תאוה מדוע לא נאמר ולא רבה לו נשים אם לא שהכתוב מורה שיש סכנה בדבר שלא יפתו אותו.

ואלו הב' דרכים ממש נגד ב' סוגי מדרגות ישראל ומנהגם, ולכן הנערים אמרו האמת שהיו צריכים למנות עליהם מלך מסבת מורא האויבים ומלחמותיהם, והזקנים אמרו שורש הדברים לאמר מאיזה סבה נשתנה ימין ה' העושה חיל עד שיצטרך לממוצע וכלי מלחמה, הלא הוא רק מסבת שאין דברי התורה מתקבלים עלינו אם לא ע"י ממוצע, היינו כי לצדק ימלוך מלך שיכריח את העם שיעמדו על המשמרת לתורה ולתעודה ולכן הניחו הענף ועזבוהו ואת השורש בפיהם זכרוהו שימה לנו מלך לשפטנו להצדיק צדק מושיע העליון יתברך ששינה מנהגו עמנו.

ומעתה יפה אמר הכתוב על העתיד כי יזדככו נפשות בית ישראל ולא נצטרך אל ממוצע לכוף אותנו אל משמרת הדת, רק כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו, בכבודו ובעצמו לכן נזכה כי ה' מלכנו הוא יושיענו ג"כ בלא ממוצע כלל והענין נכון:

אמנם יותר נראה בעיני את אשר כתבנו בספר קול יעקב (ריש מגילת רות) על מאמר המשורר החסיד ע"ה לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כ"ג, ג'). כי ראשית הממשלה אשר למלך ישראל היתה שיהיה תחלה מלך ומושל על עצמו כמאמר ולבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט, כ"ב) וכאמרם ז"ל צדיקים לבם מסור בידם רשעים הם מסורים ביד לבם (בראשית רבה ל"ד)¹ וזאת היתה מלכות משה רבינו ע"ה כמאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (דברים ל"ג, ה') היה הוא המובחר שבכולם כי היה שקול כנגד כל ישראל, וכמאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט', ו') כלומר כמו אשר בשמים המלאך הוא הממונה על חלק מחלקי המציאות והוא שורש מושל על הענפים המסתעפים ממנו כן למטה פרטי בני האדם נפרדים הם במדותיהם, כאמרם ז"ל כשם שאין פרצופיהן שוות זל"ז כך אין דעתם שוות (ברכות נ"ח) ועכ"ז גבוה מעל גבוה שומר ובוחר הראש שבהם, אשר לו חכמה ומדע כנגד כלם ושיהיה תחלה מלך על אבריו כמאמר ומלכת בכל אשר תאוה נפשך (ואח"כ) והיית מלך על ישראל (מלכים א' י"א, ט"ז). וזהו מאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח', ט"ו) כלומר כי המה מלכים תחלה על עצמם ואח"כ ימלכו על אחרים, כדרך שביארו ז"ל את חקותי תשמרו חקות שחקקתי לכם כבר ושמרתם את חקותי חקות דהשתא (סנהדרין ס', א') כן יתפרש מאמר בי מלכים ימלוכו שכבר המה מלכים, ולכן ראויים הם אח"כ למלוך על אחרים, וההיפך נאמר ביוסף אשר לפי דעת אחיו שחשדו אותו כי הוא מתגאה עליהם אמרו לו המלוך תמלוך עלינו (בראשית ל"ז, ח') כלומר התחשוב שתהיה ראשית ממלכתך עלינו.

footnotes: ¹ ומה נכבד בזה מאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים (איכה ג', מ"א) משל אחד נכנס לכרם חבירו וראה שמה צפור דרור עומד בין ההדסים ומנגן בקול יפה אף נעים, ויאמר אליו ידידי מכור אותו לי ואני משלם לך בכסף מלא, ויאמר לו תן לי כך וכך סלעים, ויענה ויאמר לו אבל הקדם נא אתה וראה תחלה שיהיה הצפור בידך כי לעת עתה אין הצפור שלי ואינו שלך פן יעוף וידא על כנפי רוח. הנמשל כאשר יעמוד אדם להתפלל הוא צריך למסור נפשו אל ה' יתברך ולדבקה בו כמאמר אליך ה' נפשי אשא (תהלים כ"ה, א') אבל איך יתכן ענין הדבקות באדם כל עוד שלא השתדל תחלה שיהיה לבו בידו וברשותו למשול על תאות הגוף ומחמדיו. וזהו שהקדים תנאי גדול - נשא תחלה לבבנו אל כפים כבחינת הצדיקים אשר לבם מסור בידם, אז אחר כך בשמים. והבן:

וזהו מאמר דוד המלך ע"ה לי דבר צור ישראל מושל באדם, בא להתנצל על דבריו הראשונים ואחר כל השבח שהאריך אמר עוד מגדיל ישועות מלכו כו' לדוד ולזרעו עד עולם, ואמר הטעם ע"ז כי אין ממלכתו רק על אחרים לבדו כי לא כן צוה אותי אלהים יתברך כ"א לי דבר צור ישראל שאהיה מושל באדם, כלומר בדרך כלל נאמר לי להיות מושל באדם גם על עצמי גם על אחרים, כענין אמרם ז"ל על מאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא רבה כ"א) שזה מוסב גם על כהן גדול עצמו שיצא מגדר האדם לבחינת מלאך. (והשלמת הדברים עי' קול יעקב שם).