Ohel Ya'akov on Torah, Shoftim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל (י"ז, כ').
הנראה בזה על דרך שכתבנו למעלה (ריש פ' תצוה) על מאמר ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. שינה הכתוב את לשונו אצל העושים במלאכה שלא אמר בהם לכבוד ולתפארת כמו שאמר אצל משה וכתבנו שם כי הנה בענין התמנות הכהונה יחד ב' בחינות ערב ומועיל, כי המשיחה היתה ערבה מאד מצד חשיבותה שיזכה על ידה לגדולה שאין למעלה הימנה, וגם מועילה מאד מצד שיהיה הוא הנבחר לשרת בקודש כמאמר אשרי תבחר ותקרב כו' (תהלים ס"ה, ו'). והקב"ה הרואה ללבב ראה האמת כי האיש משה עניו מאד כו' מואס בכבוד וגועל בתפארת, ע"כ אמר לו יתברך ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, כי הוא לא יתפעל מזה ולא יעשה זאת לכוונת הכבוד והתפארת, משא"כ האנשים העושים במלאכה לא אמר משה להם שיעשו הבגדים לאהרן שיהיה לו לכבוד ולתפארת כי האדם יראה לעינים ויחשבו את משה ח"ו שהוא רוצה להתהדר ולהתגאות בתפארת אחיו החשוב, ע"כ נאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי.
הוא הדבר והוא הענין במצות מלוכת המלך כי מלבד מעלת המועיל המופלגת אצלו עד מאד, כמאמר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו (אבות ה') כי הוא מגדל עוז אל שמירת הדת, הלא יש בה עוד מעלת הערב כי הורם למשחה ולגדולה לכבוד ולתפארת ולהתנשאות כדי שייראו מלפניו, וא"כ מאיזה סבה יהיה ראוי לקבל גמול על ענין התמנות זאת אחר כי יש בזה הרבה מאד מסוג הערב, אם לא בתנאי שיהיה הוא עצמו ממאס בכל הכבוד, וההתנשאות יהיה עליו לעבודה ולמשא, אבל עוז ימינו תעוז בזה לעבודת מלכנו בקודש ככל שארי מצות התורה. ממש על דרך איש עני והלך בא אל בית עשיר ונתן לפניו מטעמים ויאכל וישת וייטב לבו ולא נתן לו שום נדבה, כאשר הלך לו ממנו גם כי המנהג במכניסי אורחים שיתנו גם צדה לדרך עכ"ז אין מהראוי אל העני לקבול ע"ז בפני חבריו לאמר שלא השיג טובה ממנו, כי הלא עכ"פ אכל למעדנים ומשתה שמנים, אמנם אם העני הזה היה יושב בתענית ביום ההוא ועכ"ז עשה לכבוד בעל המשתה וישב עמו ועשה עצמו כאלו אוכל כאלו שותה, אז כאשר לא יתן לו נדבה הגונה רעה יחשב לאיש ההוא כאלו קיפח שכר של חוטב עצים ושואב מים, כי גם לזה נחשב לו המשתה והשמחה כמשא כבד וראוי א"כ לשלם לו בעבור זה.
הנמשל כבר מובן, וזהו - לבלתי רום לבבו מאחיו ולא יתפעל מזה מאומה אז כל הנהגתו לצדקה תחשב לו ככל מצות התורה וזהו ולבלתי סור מן המצוה כו' היינו שיהיה בזה רק כעוסק במצוה:
עוד יתכן בזה כי הנה התורה גדרה על המלך ב' הפכים בנושא אחד, הרוממות והשפלות, כי הוא מחוייב להיות בעיני עצמו שוה לכל נפש לבלתי רום לבבו מאחיו. והנה כבר קבלנו כי האדם צריך שידע כי אין לו אצל הקב"ה כלום ולמדו זאת ממשה רבינו ע"ה, מי לנו גדול ממנו ואעפ"כ לא בקש אלא מתנת חנם מכאן שאין לברי' אצל הקב"ה כלום. והנה שלמה המלך ע"ה אמר תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע (משלי י"ג, י"ט) ר"ל כי האדם זה דרכו לחשוב על הטוב שיבוא לידו וכאשר יבטיח לו אחד כי כאשר יעשה מצוה זאת יהיה שכרו הרבה מאד אז יחגור עוז במתניו ויהיה כגבור לרוץ אורח כי יערב לו השגת תאותו, אמנם אם יגידו לו כי כאשר יעשה המצות לא יגיע לו טוב מאומה כ"א יהיה אצל הקב"ה לוה נאמן כי פרע הקפותיו כי היה חייב להקב"ה הרבה על הטובות שהשיג כבר, זה לא יערב לו. וזהו - תאוה נהיה תערב לנפש, היינו שלא יערב לאדם רק מה שהוא מקום להשיג טוב בעתיד, ועי"כ ותועבת כסילים סור מרע כי המה שומעים מפי חכמים כי הרבה יש לאדם לעמול שישלם מה שהוא חייב בעד העבר וא"כ יהיה כל יגיעו לפרוע הקפותיו אשר מכבר ועי"כ ממאנים בעסק התורה והמצוה, ולכן קרא אותם כסילים כי אינם יודעים לעשות חשבון בעצמם כמה הם חייבים להבורא יתברך וכמה ימר להם כאשר יבוא הנושה לקחת ויגוש אותם על כל הטובות אשר עשה עמהם ולא התחילו לשלם כל מאומה כמאמר החנות פתוחה והחנוני מקיף כו' והגבאין מחזירין ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות ג').
ואולי כי זהו כוונת מאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ'). והדבר תמוה א"כ אין צורך לעמל התורה והעבודה, אבל הלא הקב"ה מטיב עם האדם טובות הרבה ובעבור זה צוה אותו על העבודה שיעמול וישלם ויפרע הקפותיו, וכאשר יהיה נקי מחובותיו אז יבוא שלוה וינחל חלקו בעוה"ב מה שחלק לו יתברך חלקו עם אחיו כי אין עליו שום חוב לעכבהו על ידו מלתת לו חלקו בעוה"ב, לא כן הרשע כי אינו חפץ בעבודה ועינו ולבו כל הימים רק להתענג בתענוגים ולמלא את בטנו מטובות השם ב"ה בלא שום תחלואים, וכבר אמרו על זה ויש להם על מה שיסמוכו, כי לוקחים ממנו חלקו שהיה לו בגן עדן כמשפט בעל חוב שיש לו נחלת אבותיו שלוקחים אותה מידו בעד החובות שהוא חייב. וזהו שנאמר ועמך כלם צדיקים היינו שאינם חייבים כל מאומה ישאר להם נחלת אבותיהם לנחלה לאחוזת עולם, ולעולם יירשו ארץ, אבל הרשע מעבירים אותו מנחלתו ולוקחים אותה מידו בעד החובות שנתחייב בעוה"ז. כלל הדברים כי כל הטובות אשר הקב"ה גומל טוב עם האדם כלם כתובים בפנקס למעלה וכלם יעלו לחשבון נגד תשלומי עבודתו.
וכבר כתב החסיד ע"ה בחובת הלבבות (בששי משער העבודה) מי שייחד אותו הקב"ה בטובה נוספת יתחייב בתוספת עבודה עליה, כי אין חובות בני אדם שוות זה לזה כ"א כל אחד לפי מה שהשיג מן הטוב. וא"כ אנחנו ממש בדמיון חבורת סוחרים נסעו ללייפציג לקנות סחורה וכלם לקחו סחורותיהם בהקפה לשלם לזמן ידוע ולא לקחו כלם בשוה רק זה לקח הרבה סחורה ועשה הקפה גדולה וזה המעיט הקפתו, והאנשים האלה אין לאחד מעלה על חבירו, גם כי זה נוסע לביתו עם עגלה טעונה משא לעיפה עם סחורות הרבה וזה נוסע עם מעט, כי הלא נפשם יודעת מאד שהמה נשארו חייבים ומחוייבים לפרוע כפי מה שלקחו, וזה שלקח מעט הוא חייב רק מעט, וזה שלקח הרבה הוא חייב הרבה וא"כ אין מעלה לזה על זה, אבל כל זה הוא אם המה אנשים נאמנים ודעתם ורצונם לפרוע מה שהם חייבים. אבל אם דעתם שלא לנסוע עוד ללייפציג שלא להתראות עוד בפני הסוחר, אז יש להם מקום להתגאות זה על זה.
הנמשל מבואר במאמר שלפנינו לבלתי רום לבבו מאחיו כי ראוי לו לדעת ולעשות חשבון עם נפשו אם קבל מן הטוב הרבה יותר מכל אחיו הלא הוא חייב להקב"ה יותר מכל אחיו וא"כ בערכו הגדול הלא ידקדקו עמו בתשלומי עבודתו לפי ערך גדולתו והצלחתו. וזהו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וכו', פירוש כאשר לא יסור מן המצוה וידע בנפשו שהוא צריך להשתדל בפרעון חוב גדול שעליו אז ודאי לא ירום לבבו, כי יבין וישכיל שאין לו מקום להתגאות על חבריו, אם לא כאשר יסיר דעתו מן החוב ויסיר יראת ה' מעל לבו ואין דעתו לפרוע אז יהיה לו מקום להתגאות: