אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת כו' (י"ג, ב'). מדרש: הדא הוא דכתיב נכונו ללצים שפטים (משלי י"ט, כ"ט) וכו' משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך כיון דחמת מגולבין תלן דלת (פי' שראתה רצועות ומלקות תולין היתה מפחדת) אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכול ולשתות ולשמוח, כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו, אמר להם משה אל תתיראו אלו לכותיים אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, שנאמר רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהילים ל"ב, י') (פרשה ט"ו, ד').

ולהבין תכלית הענין בזה נראה כי הנה כבר אמר החכם ע"ה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ') אשר ע"כ אמרו כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי יאמר זיכיתי לבו כו' (חגיגה ה', א'). רק ההסתר פנים יזדמן על כמה דרכים יש אשר יגיענו עונשים קשים רעות רבות וצרות ח"ו ויש יתייסר בענין קל עד כי חז"ל אמרו עד היכן תכלית יסורין תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים (ערכין ט"ז, ב')¹ ולהבין שאלת הגמרא עד היכן תכלית היסורים אשר לכאורה אין נ"מ בדבר כי מאן דכאיב ליה הוא יודע את מכאוביו. אבל האמת כי חז"ל באו לבאר, כי יען וביען אין צדיק בארץ שיחיה בעולם בלא יסורים שהמה מכוונים מאתו יתברך להיישירו ולהשלימו להעלותו ממדרגה למדרגה שלמעלה ממנו ועכ"פ ראוי שיהיה הבדל בין עובד ה' לאשר לא עבדו, גם כי שניהם נדונים ביסורים כאמרם ז"ל צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור (ברכות ז', א') והיה כצדיק כרשע וחלילה לקל מרשע, כי עכ"פ הוא צדיק שאינו גמור. אם לא כי בע"כ אין יסוריהם שוים ואין משפטם שוה, כי היסורים יזדמנו בכמה מדרגות מתחלפות, יש נתייסר עד שהוא עני וכואב הוכח במכאוב על משכבו, ויש איש עשיר שבע ודשן וכאשר יחסר מידו איזה דבר ולא יתמלא רצונו יתן את לבבו כי זה לו למזכרת אשר מי מעלה מעוררים אותו לפשפש במעשיו אשר ע"י נתגלגל עליו איזה הפסד. ע"כ אמרו בדרך כלל כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי אשר הקב"ה בוחר בו הוא מקיים בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי י"ג, כ"ד), רק חקרו עד היכן תכלית יסורין ר"ל שלא יחסר להצדיק חפץ לבבו ושיהיה מלא ברכת ה' ועכ"ז יתקיים בו ואוהבו שחרו מוסר. לזה אמרו אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שנים גם דבר קטן כזה נחשב לו ליסורין, וגם על ידי זה יתעורר ויזכור לעלות למדרגה הראויה ואין מן הצורך להעירו ולהקיצו במהלומות בכשיל וכילפות בנגעים ובמכאובות כי די לו גם בדבר קטן. וזהו מאמר המדרש נכונו ללצים שפטים כי לפי גסות ענינם מהצורך להעירם במהלומות, משל למטרונה שנכנסה לפלטין של מלך כו' כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אל תתייראו אלו לכותיים אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח.

footnotes: ¹ עד היכן תכלית יסורין יש יתייסר רק ברעיוניו לבד כמאמר בחלום בחזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים כו' או יגלה אזן אנשים כו' (איוב ל"ג, ט"ו-ט"ז) וכבר מלתי אמורה בהגה"ה בחלק א' (פ' לך על מאמר במה אדע כי אירשנה) בבאור מאמר (ברכות נ"ה) לאדם טוב מראין לו חלום רע ולאדם רע מראין לו חלום טוב, כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב כו' עוד אמרו (שם) חלמא טבא חדוותא מסתייע חלמא בישא עצבותא מסתייע. והכוונה כי הקב"ה מעניש ומייסר את הצדיקים בראיית הרע וידיעתו והפחד פועל שיתעוררו לתקן מעשיהם וזהו מאמר יפול מצדך אלף כו' אליך לא יגש רק בעיניך תביט כו' (תהלים צ"א, ז') ר"ל כל רע לא יגיע עליך רק זאת לבד שתראה הרעה ובעיניך תביט אותה ותפחד ממנה כאלו היא באה עליך. ולכן לאדם טוב מראים לו חלום רע רק להבהילו ולהפחידו, וזהו חלמא בישא עצבותא מסתייע ר"ל כי החלום בעצמו הוא הוא הפעולה התכליתית אין עוד אחריו מאומה (ועיי"ש השלמת הדברים) והוא שאמרו רז"ל על מאמר עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון כו' (ישעיה י', ל"ב) כי אמרו לו כלדאי אי אזלת האידנא יכלת ליה ואי לא לא יכולת ליה (סנהדרין צ"ה, א') והטעם שהגבילו האצטגנינים רק על היום הזה ולאח"כ לא יצליח עוד, כי ראו כי עוד לא נשלם גביית החוב מה אשר ירושלים חייב, וכאשר יעבור על ירושלים היום הזה באימה ופחד בתוך כך יכופר להם מה שהם חייבים ויהיו מנוקים מעון, כי באין ספק היה קצוב ומשוער כמה מן הפחד ומגור ראוי להם לאנשי ירושלים, לכן אמרו למלך אשור כי מוכרח אתה לבוא עליהם בטרם ישלמו החוב אשר עליהם. וזה הדבר ג"כ אשר דבר ה' עלי ביד נביאו את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימותה קול כו' ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים כו' ואבוא מרום קצו יער כרמלו (ישעיה ל"ז, כ"ג-כ"ד). הכתוב מספר מה שעלה על לב אשור כי יחריב את ירושלים כי אמר אם כבר הגעתי עד הלום ודאי תכבוש אותה כי אם לא היה רצון ה' לתת את ירושלים בידי לא היה מצליח אותי לבוא עד הנה, וזהו שאמר ברב רכבו אני עליתי כו' ואבוא מרום קצו כו', לזה אמר לו כי לא כן הדברים הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי כו' עתה הבאתים כו' ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי, כלומר גם זאת היה בכוונה ממני ומידיעתי אבל יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני כלומר הלא אחר אשר הגדלת והרחבת פיך בלשון מדברת גדולות נגדו להפחיד ולהבעית את לב ישראל נשלם עי"ז מפלתך מב' צדרים א'. כי ע"י הפחד הגדול שהיה להם מפניך נשארו נקיים מן החוב שהיה עליהם, וכן אתה נשלמה סאתך ע"י הפחד אשר הפחדת אותם בדברי גדופין לחרף את שם ה' צבאות. וזהו יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני כלומר אחר אשר כבר פערת פיך לחרף ולגדף ושמתי אחר באפך כו' כי בזאת נשלמו ישראל במה שראוי אליהם ואצלך נתמלאה הסאה לקבל מה שראוי אליך, וזה היה משוער להיות נשלם ע"י סבה אחת ובשעה אחת אשר בשני הצדדים יתקיים מאמר יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק (תהלים ז', י'). וזהו ג"כ מאמר כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועניתיך לא אענך עוד (נחום א', י"ב) כי הפחד והשאת אשר סבלת עד הנה היא תאמר די לכפר עליך, לכן ועתה אשבור מטהו מעליך ומוסרותיך אנתק, והבן:

ונמתיק הענין במשל לקצב גידל יתום בתוך ביתו והנער היה חכם מאד מלומד בכמה חכמות וכאשר היה ברצון הנער לעסוק בחשבונות היה הקצב נותן לו עצמות קטנים וימלא את אמתחתו עצמות והוא עשה בהם חשבונותיו, ויהי בהגיע עתו עת דודים ויקח אותו עשיר אחד ויהי לו לחתן וילבש אותו והספיק לו כל מחסוריו כמשפט בני הקצינים, פעם היה העשיר מטייל עם הנער וראה הנער לפניו עצמות קטנים מונחים באשפה וירץ אליהם וילקטם ויאסוף אותם אל חפניו, וישאל לו חותנו מה זאת מה לך ללכת במקומות מטונפות כאלה להרים עצמות מן האשפה, השיב ואמר כי הוא צריך להם לחשבונותיו כמשפטו והנהגתו מנעוריו, אמר לו העשיר כל זאת בהיותך בבית איש עני אבל עתה הלא אתה בבית איש עשיר יש לאל ידך לעשות חשבונותיך במטבעות זהב וכסף ואני אתן לפניך ככל חפץ לבבך.

וזהו תשובת המלך אל המטרונה אלו לעבדים ולשפחות אבל אתה אם לפעמים יהיה בלבי ענין כעס עליך די לי אם אגרע מאכל אחד ממאכל שלחנך אשר הכינותי לפניך לאכול ולשתות ולשמוח, כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אלו לכותיים אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח ובאלה יתראה ויתגלה לפניכם רצוני וכעסי ולא יותר:

ועם דרכנו יתבאר יפה מאמרם ז"ל במדרש (סוף פרשתנו) והיה בעור בשרו לנגע צרעת לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים אבל לעולם הבא אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הדא הוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' (יחזקאל לו, כ"ה). ונקדים מאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות ט"ו, כ"ו) ורבים מתפלאים אם אין מחלה רפואה למה.

והנראה על דרך מאמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו (ירמיה י"ז, ט'). ומתחלה נבאר ענין התפארות התורה כי היא רפואה ותעלה כמאמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג', ח') ועינינו רואות אשר רוב העמלים בתורה המה קצירי ומריעי. אבל אמתת הענין הוא כי כבר נתבאר בדברי הראשונים ז"ל כי עיקר האדם היא הנשמה ועליה הקפידה התורה כי חולי הגוף הוא תוספת בעולם כמאמר חז"ל עד יעקב לא הוה חולשא ויעקב התפלל ע"ז (ב"ר ס"ה) ובע"כ כי ראה שיהיה בזה טובה לישראל, ומה היא הטובה, דע כי חולי הנפשות הם מימות עולם מימי אדה"ר כי הכניס בנפשותינו זוהמת הנחש והם על דרך כלל התאוה הגאוה הקנאה, וכדומה כמה מדות שהם להחזיק את הגוף ולהגדילו ולהחליש הנפש ולהשפילה, והקדוש ב"ה הרופא הנאמן נתן לנו את התורה בכללה להדריכנו בדרכיה בשלום נתיבותיה להמציא מזור ותרופה אל מחלת הנפשות להבריאה ולהחיותה. כמאמר אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (ישעיה מ"ח, י"ז) ר"ל אם רק תבחור לעצמך ותרצה בנפשך ללכת בדרך טובה אני אהיה לך לעזר ולהועיל וכאשר יפנה לבבו מאת התורה יהיה נשאר עומד במחלהו אשר בו מרחם אמו כמאמר ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ"א, ז') עד כי גם שיבה זרקה בו והוא במחלהו עד מות ואין רואה ואין יודע כמאמר כי האדם יראה לעינים (שמואל א' ט"ז, ז'). והקב"ה ברוב חמלתו לבלתי ידח ממנו נדח הוא מסבב על הנפש החולנית שיתגלה חליה בדרך השתלשלות על עור בשרו במקום רואים ואז ירגיש הוא גם כל רואיו ויוכיחו אותו להחזירו למוטב.

והדמיון בזה אל מי שהיה יושב בכפר מקום שאין בו עובר ושב ונחלה ונפל למשכב ואין לו מציל, ובמקרה סר שמה סוחר אחד לתת מספוא לחמוריו, ובא אל הבית והחולה בוכה ומתחנן לו השמיעני ידידי כי אני עני וכואב, ויאמר אליו הסוחר אין עלי לעשות לך טובה יותר גדולה כי אם לקחת אותך ולהביאך אל העיר וידעו רבים ממכאוביך ובאין ספק ישתדלו בעזרתך והצלתך.

וזהו ממש מאמר הנ"ל עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו כי אין רואה ואין יודע את אשר בסתר לבו שישתדל להצילו מחליו, רק אני ה' חוקר לב ובוחן כליות ואחר אשר אני יודע חליו מה עלי לעשות רק לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו, פי' לגלות את חליו לעיני בני אדם כדברי המשל הנ"ל. אמנם אם האדם היה נותן לבו להתעורר מעצמו להשתדל בתורה ומצות לרפאות את נפשו לא היה צריך אל נגעים ואל חלאים רעים בגלוי, כי אין אלו רק להודיע לו ולאחרים. וזהו מאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה כו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ולפני נגלו כל תעלומות. וזה בעצמו מאמר המדרש לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים, כלומר אבל המנוגע בעצמו לא יראה בהיותה על הנפש כי עי"כ היה מהצורך שתבוא בדרך השתלשלות על עור הבשר עד שיבוא אל הכהן, אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם שנהיה סרים למשמעתו יתברך ויטהר וירפא נפשותינו מכל טמאה שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו'. אז יקויים בנו מאמר כל המחלה כו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך.