Ohel Ya'akov on Torah, Terumah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וידבר ה' אל משה לאמר כו', ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת כו'.
ראוי להתעורר על מה שהכפיל הכתוב במאמר אחד ג' פעמים תרומה (ודרש חז"ל ידוע ודברי תורה כפטיש כו').
ונקדים לזה מאמר דוד המלך ע"ה ובכל כחי הכינותי לבית אלהי, הזהב לזהב והכסף לכסף והנחושת לנחושת (דברי הימים א' כ"ט, ב').¹ אשר לכאורה יקשה הכפל הזהב לזהב והכסף לכסף והנחושת כו'. אבל הכלל בזה הוא עם מה שביארנו בקול יעקב מאמר שלמה המלך ע"ה אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים (שיר השירים ג', ט'). והמורם מדברינו שם כי מה שבחר הקב"ה כסף וזהב דומיהם וצוה לעשות לו מהם משכן (ולא צוה לעשות לו משכן מאורות עליונים הנאותים לו) לא מאהבת ה' את הדברים האלה, אך מחמת שהם יקרים בעיני האדם, ובתת האדם דבר הנאהב לו נדבה לה' ממילא גם אהבתו ניתנה עמו. כי באמת אין לך דבר ואין לך מקום המובחר יותר להקב"ה כי אם אהבת ישראל, ובהצטרף אהבת פרטי איש ישראל יעשה ממנו בית לשכינה (וכאשר ביארו הקדמונים מאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם), והיה ראוי שיצוה הקב"ה שיתן כל איש ישראל חלק אהבתו את ה' לעשות ממנו משכן, אך איך יצוייר הדבר לקחת ענין רוחניי היינו אהבת כל איש אשר בלב עמוק, לזאת צוה הקב"ה שיתן כל אחד נדבה חפץ גשמי ובזה יהיה נותן חלק אהבתו את ה', כי אם יתן איש דבר שאהבתו אליו חזקה כמו כסף וזהב וכדומה נמצא שהוא נותן עם החפץ ההוא חלק אהבתו שיש לו על החפץ והוא מורה שאהבת ה' יותר גדולה אצלו ועודפת על אהבת החפץ כי לולא כן לא היה נותנו. וזהו מה שאמר שלמה המלך ע"ה בדרך שאלה ותשובה אפריון עשה לו המלך שלמה כו', ולמה בחר בדברים פחותים כסף וזהב אשר מאפס ותוהו נחשב לו, יותר היה לו לבחור באורות עליונים לאהל ולמשכן, ועל זה אמר לא בחר ה' באלה כי אם בעבור שתוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, כלומר לא מפני שהשם יתברך אוהב כסף וזהב רק מחמת שהבריות אוהבים אותן ובתתם מהם נדבה האהבה עמם תנתן. וזהו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כלומר עיקר התרומה מה שיש צורך בה לעשות משכן לכבודו יתברך הוא רק נדבת הלב ורצון הטוב של ישראל, אמנם וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב כו', כלומר והתרומה היקרה הזאת תוכלו לקחת מהם על ידי אשר תקחו מאתם עניינים גשמיים זהב וכסף כו'. אשר על כן הפליג הכתוב כל כך לספר בשבח המתנדבים ומרוצתם כמו שכתוב ויבואו האנשים על הנשים כי איש את רעהו ידחקון כלם מגישי מנחה בצדקה בלב שמח ברוח נכון.
footnotes: ¹ וחוץ לדרכנו יתכן בזה עם מאמרם ז"ל (במדרש פרשתנו) אשר שם צפרים יקננו וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבית המקדש, אשר לדעתי ההוראה בזה לומר כי בית המקדש כל זמן שהיה עומד קיים קבלו כלם על ידו ברכה וחיות כי שם צוה ה' את הברכה וההשפעה לכל העולם ולכן לא נמצא שום דבר הצריך לעולם שלא יהיה נכלל במשכן בית עולמים כידוע, ועל כן כל הבעלי חיים שהיו מעלין על המזבח הנה הקרבת כל מין היתה פועלת השפעה כל עוף למינו וכל צפור למינהו וכל הבהמה למינה, ממש כאחד מבני משפחה שהוא רגיל ועומד תמיד לפני המלך אשר המשפחה ההיא תקח ערובתה מאת המלך בכל הצורך אליה על ידי האיש הזה הקרוב אליו, וזהו מה שהנביא ע"ה קובל עתה על עת חרבנו ואומר (יואל א') הלא נגד עינינו אוכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל רוצה לומר כי בהעדר המין על המזבח גם ההשפעה נעדרת מלמעלה באותו המין (עיין זוהר פרשתנו קנ"ד) ויותר מבואר הדבר בנבואת חגי ע"ה, וזהו מאמר דוד המלך ע"ה ובכל כחי הכינותי כו' הזהב לזהב כו' כלומר הזהב ישפיע הברכה למין הזהב והכסף למין הכסף כי כל אחד ישא ברכה על ידי החלק שיש ממינו בבית ה'. עוד יש לכוין בזה בשנעיר על סיום דברי המאמר הזהב לזהב וכו' ומי מתנדב למלאות ידי היום לה' שאין זה כלל מענין הסיפור אבל יתכן עם מה שאמרו ז"ל (במדרש נשא) שבכל מלאכת המקדש היה רק זהב מזוקק, ואיך היה שלמה עושה היה נוטל ככר זהב ונותנו לתוך האש לצרפו עד אלף פעמים ולא יצא מאלף ככרי זהב כי אם ככר אחד ואם כן היה הרב נחשב למעט, וזהו שאמר ובכל כוחי הכינותי וכו' הזהב לזהב כלומר הכינותי הזהב לעשות ממנו זהב (היינו מזוקק) עד שמאלף ככרים לא יעלה כי אם אחד, וזהו שסיים ואמר ומי מתנדב למלאות ידו היום לה' והיתה כוונתו בזה לזרז את העם שירבו להתנדב.
ומעתה אחר אשר כל יקרת המשכן וחביבותו בעיני ה' היה מסבת כי תוכו רצוף אהבה וכנזכר לעיל היה מהצורך שיתנדבו רק הדברים העצמיים שהיו ראויים למלאכת המשכן ולכל כליו, ולא שיתנו מעות לקנות בהן הדברים הצריכים. יען כי הדברים ההם שנתנו היו נושאים אהבת ישראל לאביהם שבשמים בכלי טהור בית ה', ולכן היה מהצורך אשר הדברים בעצמם שהתנדבו ישראל באש אהבתם יאירו יזהירו לנוגה ברק הרכבת המשכן ולא שיתנו מין אחד להחליפו לקחת תמורו דבר אחר. ומה נעמו עתה דברי משיח ה' ובכל כחי הכינותי כו', הזהב לזהב והכסף לכסף כו', כלומר הכין הדברים אשר מהם עצמן יעשה המשכן, ולכל מלאכה הנעשית מזהב הכין אליה את הזהב, והכסף לכסף. וזהו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כלומר שהקב"ה יקבל נדבת הלב המחייבת הנתינה בפועל וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת כו', הנה הוא מונה והולך כל הדברים שהיה צורך בהן למלאכת המשכן וכל כליו לאמר שלא יתנדבו כי אם אותן הדברים עצמן ולא שיתנדבו כלם כסף לקנות במחירו הדברים הראויים אל המשכן:
עוד יתכן בזה כי הנה מהצורך להבין מה שאמר הכתוב ויקחו לי תרומה מדוע לא אמר ויתנו לי תרומה, ומה גם מדוע תלה הכתוב ענין זה בבחירת האדם ורצונו מה שלא מצאנו כן בכל מצות התורה. אמנם לדברינו יתכן מאד כי באמת אין חפץ לה' בכסף וזהב רק באהבת הלב ושלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, כי כאשר ירצה המלך לגבות מס מן המדינה אינו כותב להם אגרת אם תרצו שלחו לי מס כך וכך, כי אז לא יתנו מאומה, אבל ישים עליהם שרי מסים והם יגבו בעל כרחם שלא בטובתם. אבל הקב"ה הכסף והזהב אין צורך לו בהם, צוה ואמר ויקחו לי תרומה, היינו שיקחו הם בעצמם מממונם נדבה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, אם ירצה ויתעורר מעצמו. ומה נכון מאמרו ויקחו ולא אמר ויתנו כי הנה כאשר גובים מס מאת אנשי העיר הנה בעת אשר יקח הבעל הבית את הכסף ואת הזהב מתיבתו או מכיסו עוד לא עשה מאומה וגם בעת מסר הכסף ליד הגובה גם כן עוד לא עשה מאומה כי יש לחוש פן לא ימסור אותו ליד הקהל, וגם אם הכסף ביד אנשי הקהל עוד יש לחוש פן יהיה נפסד ביד הקהל, בלתי אחר אשר שלמו הכסף אל יד סוכן המלך אז נשלמה דבר הפקודה. אמנם הוא יתברך אשר הכסף עצמו הוא בעיניו כאין וכאפס והעיקר אצלו רק האהבה נדבת הלב של המתנדב. הנה זאת תתברר יותר בעת שיבואו הגבאים אצלו והוא מזרז עצמו בזריזות נמרץ ובאהבה רבה ונפלאה ישא את רגליו וירוץ אל תיבתו לקחת סך ידוע. וזהו ויקחו לי תרומה כי הוא יתברך אצלו תהיה התרומה בעת אשר יקחו אל ידם בטרם יתנוהו על יד הסוכן, והאמנם כי הכתוב לא נתן קצבה אל המתנות הנה רואים אנחנו כמה הרבו להתנדב עד שהיה מן הצורך להעביר קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כי מרבים העם להביא:
ומה נעמו לי בזה דברי המדרש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שיר השירים ח', ז'), אם מתכנסין כל העמים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל אינם יכולים אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני עשו לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם (שמות רבה פרשה מ"ח, א'), משל לרב אב בית דין בעיר גדולה והיה עשיר גדול וביום הפורים שלחו כלם משלוח מנות אל הרב, ואחד היה בעיר קמצן גדול עם כל זה מפני הבושה שלח אל הרב על ידי משרתו ב' וג' אדומים, ולשעה הלך בעצמו אל הרב לסעודת פורים והחזיר לו הרב הכסף הזה לאמר הלא כילי אתה יהי לך אשר לך, אמר לו העשיר מה לך לדברים שבלב על כל פנים שלוח שלחתי כמשפט כל נגידי עירנו, ויען הרב ויאמר הלא תדע כי דרך אנשים לשלוח זה לזה מנות שוה ח' או י' גדולים ומה ישבע מזה המקבל, רק יען כי יש בני אדם הרבה אשר יאהבו זה את זה עד מאד בכל לבבם וכל נפשם, ובמה יודע אפוא כי כרתו ברית יחד ובריתם נאמנת זה לזה אם בכל השנה לא יתן זמנם שיתאחדו להתעלס באהבים מפני הטרדות, על כן יבחרו להם ביום זה לשמוח איש פני רעהו ושולחים זה לזה משלוח מנות ובזאת ישלח כל אחד אהבתו אל חיק רעהו והמנחה היא מנחה מזכרת ברית אהבתם וחברתם והתאחדותם, לא כן אתה ברית האהבה לא כרת עמי וכל כוונתך להשביעני, והחסר כסף אנכי?!
וזה לעתיד לבוא יאמרו העמים אנו נותנים כל ממוננו בשביל האהבה זה הוראה עצומה על סכלותם לחשוב עליו יתברך שיאצור כספם וזהבם, כאיש חוטף מעדנים וזהו שהשיב יתברך אם אתם נותנים לי כל ממונכם בשביל האהבה בושה היא לכם, כי הלא בני עשו לי משכן של יריעות עזים וירדתי ושכנתי בתוכם כי גם הדבר הקל הזה היה סבה לעורר אהבה אליהם ודבר זה אינו אצליכם ואם כן למה לי ממונכם וכל הון ביתכם, היפך מהנאמר אצל ישראל ויקחו לי תרומה, כי אתם בעת תקחו הכסף מן התיבה הוא דבר שאין בו ממש אחר כי לבבכם רע עליכם רק ירצו להשביע אותו יתברך עם הנתינה וזה אינו בחקו יתברך: