מדרש: למה ניתנה פרשה תרומה אחר משפטים, הדא הוא דכתיב עשיתי משפט וצדק (תהלים קי"ט, קכ"א).

ונקדים לזה מאמרם ז"ל במדרש (ריש משפטים) הדא הוא דכתיב (שם צ"ט) ועוז מלך משפט אהב (תהלים צ"ט, ד') העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, ומה שכתוב אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך כו' (פרשה ל, א').

הנה תכלית כוונתם ז"ל בזה הוא להביננו למה שאט יתברך בעמים לבלתי שום לפניהם משפטים ואמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני ארמיים והלא עיקר המשפט הוא במה שבין אדם לחבירו, אשר להישרת אנושי יסכים כל סוג האדם כעם ככהן, כבער כמבין, כלם יתנו עדיהן ויצדקו ויאמרו משפטי ה' אמת להיותם מובחנים באשרם ופעולתם ותועלתם (וכמו שזכרנו בחלק הראשון פרשת נח על מאמר קץ כל בשר) ואם כן למה מנע יתברך הטוב ההוא מהם. והן על זאת באו ז"ל ואמרו ועוז מלך משפט אהב כו', משפט וצדקה ביעקב אתה עשית העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו, אשר הדבר משמע כאלו כל התורה נתן הקדוש ב"ה לאומות העולם ולא מנע מהם, כי אם המשפטים והלא הם שלולים מכל התורה בכלל ופרט, ובע"כ צריכים אנחנו לומר כי יש חילוק והבדל בין המשפטים ובין כל התורה, כי כל התורה היתה תלויה ברצונם כי אם היו חפצים בקבלתה לא היה הקב"ה מונע אותה מהם, לא כן המשפטים לא רצה הקב"ה לתת להם גם אם יבקשו לקבלם וזה צריך טעם.

אמנם הענין הוא כאשר נבאר, דע כי באחוזת נחלת חפצי העולם הזה יש הבדל בין ישראל לבין העמים כי ישראל אליהם נתן יתברך בעצמו חלק בארץ כמאמר הכתוב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך והיה מוליך לימין משה זרוע תפארתו והביאם אל המנוחה ואל הנחלה ונתן להם את הארץ בכלל, וחלק לכל אחד חלקו הראוי לו על פי הגורל בפרט, נמצא כי חלקי אומה הנבחרת מושגים אליהם על פי הצדק והיושר, לא כן זולתנו כי את אשר להם איננו כי אם מה שלקחו בחרבם ובקשתם בנצוח מלחמה, ועליהם ימלץ כי בחרבם ירשו ארץ וזרועם הושיעה למו.

ומעתה בינה אמתת הנחתנו כי מצות המשפטים אין לצוות כי אם לאותם אשר רכושם וכל קנינם שבידם עד הנה הוא שלהם, מה שבא אליהם ביושר ובצדק להם נאה לצוות על המשפטים למען אשר מכאן ולהבא יהיו זהירים בעצמן לבלי יתערב דבר זר בגורל נחלתם, היינו להתרחק מהגזילות והמעשקות וכדומה, מהרבה גופי תורה הכלולים בסוג הזה, מה שאין כן עמי הארץ אשר אחוזותיהם וקנייניהם אשר להם הכל בזזו מתחלה איך אם כן יצוה אותם על המשפטים.

וזהו מאמר המשורר שבחי ירושלים את ה' כו', מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום (תהלים קמ"ז, י"ב) כלומר כי אל האומות לא עשה כן להנחיל להם נחלה כמו שעשה לישראל (ויהיה מאמר לא עשה כן לכל גוי שב אל מאמר שבחי ירושלים כו'). שנתן להם נחלתם כאב המוריש לבניו, שעל כן יאות לצוות אותם על המשפטים וזהו לא עשה כן לכל גוי ועל כן ומשפטים בל ידעום.

ונמתיק הענין על פי משל לעשיר אחד שהיה לו מלמד בתוך ביתו עבור בניו ללמדם סדרי ההנהגות בדרך ארץ במאכל ובמשתה בהליכה בישיבה וכדומה מהמעשים והתנועות, המוגבלות בשיעורן על פי ההנהגות הנמוסיות, פעם בא בחדרם עלם אחד מההוללים והבוערים בעם ויעמוד לשמוע למודי המנהגים האלה, והוא היה מלמדם בעת ההיא הסדר הראוי בסעודה, והתלמידים כראותם אותו באו להוציאו מהם ויהי הוא מבקש ומתחנן לפניהם לאמר מה לכם אם אעמוד פה לשמוע בלמודים הנחמדים ההם, ויפצר בם והעתירו לו, והרב מסדר ואומר לפניהם הנהגות הראויות בסעודה, א'. להזהר מלכת לסעודה בהזמנת שליח אחד אך על פי שנים או על פי שלשה ב'. שלא לשבת בראש הקרואים בראש פנה ג'. שלא לפשוט יד בקערה תחלה ושלא לאחוז הקערה בידים, וכדומה מאלו הנהגות הרבה, והם פערו פיהם על העלם הזה וילעגו לו לאמר אתה הגידה נא מה בצע לך מהלמודים האלה המימיך הזמין אותך אחד על שלחנו, או מי נתן לפניך מנה בין הקרואים לבד כמו שנותנים לפנינו לכל אחד מנה לבד, הלא אתה זה משפטך תמיד לחטוף ולאכול הנותר מהמנות אשר לפני הקרואים ואם כן מה לך אפוא כי תשקוד על הלמודים האלה אשר אצלך כמו זר נחשבו.

הנמשל מובן מאליו.¹ וזהו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה רצה לומר עלינו עם בית ישראל להודות לה' חסדו כי נפלינו מכל גוי ומכל לאום בתתו אלינו נחלתנו יד ליד כהאב המנחיל לבנו וכאשר ביארנו, וזהו דברי המדרש אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית מהו אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך כלומר כי אליהם הנחלת נחלה מידך המלאה והרי היא שלהם על פי היושר ולכן שייך ללמדם משפט וצדקה אבל לא כן הזולת:

footnotes: ¹ ומטעם זה מקדימים אשרי יושבי ביתך כו' קודם תהלה לדוד כי הקרואים יודו לבעל הבית לא החוטפים וההיכר מי הם הקרואים כי הם יושבים סמוכים על השלחן בכבוד. והנה תהלה לדוד מלא הלולים רבים להורות כי אנחנו עיקר הבריאה ואמר הסימן על זה אשרי יושבי ביתך כי הושיב לכל שבט על נחלתו כדרך הקרואים. על כן עוד יהללוך סלה אשרי העם שככה לו כו' שה' אלהיו והם עיקר הבריאה והמזומנים ועל כן תהלה לדוד, וזהו מגיד דבריו ליעקב שהם קבלו התורה וכל הבריאה היתה בשבילם לכן חקיו ומשפטיו לישראל צוה אותם ההנהגה איך להתנהג בעולם הזה. לא עשה כן לכל גוי שלא היתה הבריאה בשבילם לכן משפטים בל ידעום ולכן הללויה. רק המזומנים והקרואים צריכין להודות לו יתברך וזהו הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו רוצה לומר כי החוטפים יתנו הוראה אל הקרואים אשר בעבורם נעשית הסעודה ועל ידי זה יש להם גם כן וזהו הללו כו' כי גבר עלינו עם בני ישראל חסדו ועל ידי כן ואמת ה' לעולם כלו:

ומעתה נבוא אל ביאור המאמר שלפנינו בהזכיר עוד מאמר החכם ע"ה כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג', כ"ג). ובדרש: אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה הוא משמרך מן הפיסין (פירוש: מיני מיסים) ומן הזמילנות ומן הגלגלאות ומן האתוניות (בראשית רבה פרשה א', י"ד), אשר לכאורה לא ידענו מדוע דקדק ואמר מכיסך ולא אמר סתם אם נתת צדקה.

אמנם על פי דרכנו יתכן מאד כי הנה בהתבונן בדברי הנביאים נמצא כי בכמה מקומות נזכרו צדקה ומשפט ביחד כאחים תאומים, ותמיד מקדימים משפט לצדקה, כמאמר משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (תהלים צ"ט, ד'). עשיתי משפט וצדק (שם קי"ט, קכ"א) וכמאמר שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיה נ"ו, א'). והטעם לזה כי יסוד הצדקה הוא המשפט כי מי שהשיג את אשר לו בצדק ובמשפט הנה מה שנותן לדל משלו הוא נותן ותעמוד צדקתו לעד לא כן מי שעשה עושר ולא במשפט נמצא שמה שיש לו אינו שלו, והוא נותן לעני בצע מעשקות וכבר נאמר אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (שם ס"א, ח'). וזהו מה שדייקו ז"ל כי ה' יהיה בכסלך אם נתת מכיסך צדקה, כלומר מכיסך דוקא שלא תהא מעורבת בבצע מעשקות (ועיין עוד מזה בקול יעקב שיר השירים על מאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כי שם הרחבנו הדבור בעזרת ה' יתברך).

ובזה נבוא אל הענין כי הנה כל עיקר הקנאה שהתקנאו בנו האומות היה אך בעבור כי לנו צוה יתברך לעשות לו בית המקדש ולהם לא צוה כמאמר כי קנאת ביתך אכלתני (תהלים ס"ט, י') וכמבואר ברז"ל (מדרש נשא) כשראו האומות הבית המקדש שבנו ישראל כנסו זהב הרבה שיעשו גם המה בית המקדש, יען כי מצוה כזאת שאיננה למשא על הגוף כמו הפרישה ממאכלות אסורות והעריות ונדה וכדומה מהדברים שנפשו של אדם מתאוה להן, לא כן מצות בנין בית המקדש כי על שבעים אומות כמה מהנקל הוא להם לבנות בית לשם ה' מהודר על אחת שבע. אבל הדבר ידוע כי הקב"ה לא בחר בנדבה הנראית לעין היינו הכסף והזהב, כי הלא כל לבבות הוא דורש ולכן בחר בדבר אשר ממנו ראוי לעשות היכל לה' והוא מבחר כל הנתחים, והיינו כי מבחר כל הברואים הוא האדם ומבחר האדם הוא הלב והמעולה בכחות הלב הוא הרצון הטוב והאהבה הגדולה אשר בהמתנדב לתת משלו להקב"ה ולכן חפץ יתברך שיתנדבו כל איש ישראל ממה שיש להם ויעשו ממנו משכן. ובע"כ לא מצא זאת כי אם בישראל כי אצלהם קדם המשפט אל הצדקה, היינו כל מה שיש להם הוא מה שהשיגו ביושר ובמשפט, לא כן הזולת שעשו עושר ולא במשפט עליהם נאמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו כי מה שיש לו אינו שלו.

וזהו דברי המאמר שלפנינו למה ניתנה פרשת תרומה אחר משפטים הדא הוא דכתיב עשיתי משפט וצדק, כלומר עשיתי תחלה משפט וממנו עשיתי צדקה לנדבת המשכן, והבן: