מדרש: כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, הדא הוא דכתיב משה ואהרן בכהניו (תהלים צ"ט, ו') ר' ברכיה בשם ר' סימון מייתי לה מן הדין קרא בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו עד עולם כו', ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי (דברי הימים א' כ"ג, י"ג) (ויקרא רבה פרשה י"א, ו'. וכעין זה בפרשתנו).

וכתב הרב בעל ידי משה ז"ל ומדכתיב בניו יקראו על שבט הלוי שמע מינא הוא בעצמו היה כהן גדול, עד כאן.

והפליאה נשגבה מה ראה האלהי הזה ר' ברכיה ע"ה להוכיח הדרש ממקרא אחר ולא נראה לו המקרא הראשון אשר שם מבואר הדבר באר היטב כי משה ואהרן גם שניהם היו כהנים כמ"ש משה ואהרן בכהניו, והמאמר שהביא הוא מדברי הימים אינו מוכיח על הדרש כי אם על פי דיוק (וחוץ מזה מצינו הרבה בגמרא אשר בהזדמן לפניהם ב' כתובים על ענין א', מקשה הש"ס מאי ואומר שהיא הוראה כאילו הוא בא לפסול הלימוד הראשון).

והנראה כי ר' ברכיה כיון בזה לבאר לנו ענין גדול והוא להתיר ספק עצום הנופל בדברי הדרש הוה, כי הנה כבר קבלנו בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע לו וכאמרם ז"ל (שם בסמוך) כל שבעה ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים כו', ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח אמר לו הקב"ה חייך שאני צוררה לך בכנפיך אימתי פרע לו כו', כל שבעה ימי המלואים היה משמש משה בכהונה גדולה וסבור שלו היא בשביעי אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן אחיך היא (ויקרא רבה שם), אשר מכל זה אנחנו רואים שעל פי עונש לא היתה הכהונה למשה בלתי לאהרן ולא שימש משה בכהונה כי אם שבעה ימים, ואיך אם כן יאמרו כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר שימש משה בכהונה גדולה, והן לזאת בא ר' ברכיה ע"ה והסיר הספק הזה במה שהביא מאמר בני עמרם כו', עד בניו יקראו על שבט הלוי כי בזאת ביאר לנו פשר דבר ההוא וכמו שנבאר.

והוא בהזכיר עוד מה שאמרו ז"ל (בסמוך) אמר ר' אלעזר בר' יוסי פשוט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה במדבר (כך הגירסא בפסיקתא רבתי דרב כהנא פרק י"ד) ולכאורה אין אנו יודעים מה השמיע אותנו גם האלהי הזה כי מה יתרון למשה בחלוק לבן ובמה גדול כחו בענין זה.

אבל הסכת ושמע: חכמים הגידו ולא כחדו אשר ממלכות בשר ודם יש לנו לקחת דמיון על מלכות שמים וכאמרם מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ואם כן נחקורה נא בתהלוכות צבאות מלכי בשר ודם כי הנה זה משפט המלך להיות לו שרים רבים אשר יצבאו על עמו שרי אלפים שרי מאות וכדומה הרבה, וכל אחד ממונה על עסק מיוחד ולכלם בשם יקרא כפי המחלפות ההתמנות אשר להם איש איש למלאכתו אשר המה עושים. והנה מלבד שרי צבאות הרבים האלה יש עוד אחד אצל המלך אשר אם תשאל עליו ועל פקודתו יאמרו לך שאין לו התמנות מאומה, לא פקיד ולא נגיד, ואין לו שם ותואר המורה על איזה התמנות, אבל אם יתקוף אחד לברר לו תכלית גדר האיש ההוא ובחינתו הנה יאמרו לו כי מעלת האיש ההוא עודפת על כל שרי צבאות, והוא יקר בעיני המלך נכבד מכלם והוא עליון עליהם וידיו רב לו לעשות כרצונו ככל העסקים המיוחדים לגדולי השרים אין דבר נעלם ממנו, והסבה לזה להיות ריע המלך מפליא עצה ממתיק סוד, ולכן גם כי אין לו שום התמנות עם כל זה דעתו ומאמרו עודפת במעלה על דעות כל השרים.

ומעתה נחקורה ההבדל בין כל השרים הפקידים ובין ריע המלך הזה הנה כל השרים הפקידים למחלקותיהם מיד כאשר ישיגו ההתמנות אשר להם ישיגו כמו כן חק תבנית המלבושים אשר ילבשו בהן ואך בצלם יהלכון אם בכמות המלבושים ואם באיכותם וכל אחד מן השרים מצויין במלבושיו בצלם דמות תבניתם אין לבושו של זה נעשה כשל זה, וכן אין מספר הבגדים של זה כמספר המיוחד לזה כי כל השרים ראוי אליהם להיותם רשומים ומוגבלים באפודותיהם ובמחלצותיהם ומגבעותיהם, כפי התחלפות ההתמנות שעליהם. ועוד זאת כי כל אחד מן ראשי הצבא בעת אשר המלך יפקיד אותו יתן לו עתים מוגבלים למתי יוכל לבוא לפני המלך, לא בכל פעם שיחפוץ הוא, רק כפי החק המוגבל לעתים ידועים ולא יותר, נמצא כי השר צבא אשר הונף ואשר הורם להתמנות ידוע הוא מחוייב לשמור שני ענינים האלה שאמרנו ברצות לבוא לפני המלך. א'. צלם ודמות אפודתו. ב'. שצריך לכוין השעה ורק בעת מוגבל. אמנם לא כאלה אותו החשוב שאמרנו כי אליו לא נקבע עת מוגבלת מתי יוכל לבוא אל המלך כי הוא נכנס ויוצא אצלו בתמידות כבן בית. ב' שאין מהצורך אליו להחליף שמלותיו גם כן ולבוא לפניו בצלם ידוע כי לא נתייחד אליו מעולם שום צלם ודמות מהמלבושים, שאין לו שום התמנות שיצטרך לבוא כתבנית מלבושים ידועים:

עתה הנה עלה בידינו תכלית חקירתנו כי המלך העליון יתברך היה לו שירות וכהונה אחת לתת אותה ליד ממונה ולהפקידו עליה והיא עבודת הכהונה גדולה. והנה החכמה העליונה חייבה לבחור את אהרן להתמנות זאת לקדשו ולכהנו וראה נא גם ראה כי מיד כאשר נבחר אהרן להתמנות המעולה הזאת הנה בכתב מיד ה' עליו השכיל. ואל יבוא בכל עת אל הקדש. ב'. בזאת יבוא אהרן אל הקודש כתונת בד כו' (ויקרא ט"ז, ג'), היינו כי הגביל את הממונה הנבחר הזה בזמן בואו ובצלם דמות מלבושיו הראויים להתמנות זאת לא זולת. לא כן משה רבינו ע"ה עליו הפליג הכתוב ואמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב, ז') ובמדרש: (במקומו) שהיה עייל בלא בר (פירוש נכנס בלא רשות) וכן דרשו על ואל יבוא בכל עת אל הקודש אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא.

ונמצא אם כן כי בין אהרן למשה יש ההבדל הזה שאמרנו, כי אהרן להיותו פקיד ונבחר בהתמנות זאת היה אליו מהצורך לשמור השני התנאים הנזכרים לעיל, העת המוגבל ואך בצלם הבגדים הרשומים, לא כן משה ע"ה להיותו כביכול ריע המלך נאמן בבית ה' אין ספק אצלו שלא היה צריך לא עת ידוע ולא בגד ידוע, כי לא נתמנה לכהן שיהיה צריך להיות מצויין במלבושיו הנאותים להתמנות זאת.

וזהו כוונת ר' אלעזר בר' יוסי הנ"ל שאמר פשוט הוא לך שבחלוק לבן שימש משה כו', והוא רק להפליג כחו ומעלתו של משה שהיה גדול וחשוב אצלו יתברך כל כך עד שהיה כבן בית ולא היה צריך הכנה כלל וכלל כמו שהיה צריך אהרן ללבוש את השמונה בגדים ולהחליף מנהגו התמידי בגשתו אל קודש הקדשים, אבל משה היה תמיד מתהלך לפני ה' בשוה והיה יכול לעבוד עבודה אך בחלוק לבן לבד.

ומעתה מה ימתקו בפינו דברי המדרש שלפנינו כל ארבעים שנה שהיה ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, אשר לכאורה יפלא אם רצונם ז"ל לומר כי בכל ארבעים שנה שימש משה ראוי היה להם לומר דבריהם בדרך קצרה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר שימש משה בכהונה גדולה, מה ענין השלילה שאמרו לא נמנע משה כו', אבל עתה לדרכנו יצדק מאד כי זאת לא היה אפשר כלל לומר כל ארבעים שנה שימש משה בכהונה גדולה כי חלילה לומר כן הלא אהרן היה נבחר לכהן ואיך יאמרו כי רק משה שימש כל ארבעים שנה, אכן זאת היה מהצורך אל רבותינו ז"ל להשמיענו שלא נטעה לומר כי לבעבור שהיה אהרן הנבחר להתמנות הכהונה שוב היה משה נמנע מזה מכל וכל, על זה באו ז"ל להעיר אותנו לאמר חלילה לטעות כן על קדוש ה' מכובד כמוהו, מי החרים את ים מצרים, מי עלה למרום, וכדומה מכחות החזקות אשר עשה משה, ואיך יתכן לומר שהיה נמנע ממנו מלשמש בכהונה, על זאת יפה אמרו כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש כו', כלומר גם כי באמת היה אהרן הנבחר אל ההתמנות, עם כל זה לא היה משה נמנע על ידי זה. אבל ודאי בכל עת שהיה חפצו לשמש בכהונה היה משמש כי בכל ביתו יתברך נאמן הוא, ועל זה הביאו ז"ל מקרא מלא הדא הוא דכתיב משה ואהרן בכהניו כלומר גם כי באמת אהרן הוא הכהן הנבחר עם כל זה הכתוב הקדים את משה תחילה להיותו ריע המלך וכנזכר לעיל. ומדריגתו עודפת על מדריגת אהרן:

ומעתה הנה נשאר עלינו לתרץ אם כן מדוע הרע למשה בשעה שנאמר לו ואתה הקרב אליך את אהרן ומה גם איפה הוא העונש הנחרץ עליו מאתו יתברך לשלול ממנו הכהונה על שסרב ללכת בשליחותו למצרים אחרי אשר בין כך ובין כך כביר מצאה ידו לשמש בכהונה, והן זאת היתה כוונת רבי ברכיה ע"ה במה שהוכיח הדרש ממקרא הנאמר בדברי הימים, כי שם מבואר היטב התפשרות הדברים, היינו מוצא הדרש הזה ששימש משה בכהונה גדולה וגם עונשו מבואר שם איך ומה הוא, כי הנה האמנם למשה עצמו לא היה נפקותא כלל אם היה נבחר להתמנות הכהונה מאשר לא נתמנה כי ככחו אז כחו עתה, עם כל זה יש נפקותא גדולה לבניו אחריו כי אותו שנתמנה ונעשה כהן גדול נאמר בו והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, היינו שהבנים נכנסים תחת האבות בהתמנות זאת, לא כן משה ע"ה גם כי הוא בעצמו שימש בכהונה גדולה אף על פי שלא נתמנה עם כל זה ביקש שיתמנה עליה עבור בניו שלא יהיו במדריגה זאת ולא ישמשו אפילו בח' בגדים וישארו לוים ככל בני שבטו.

ומעתה זה היה עונשו במה שלא נתמנה שישארו בניו לוים וזהו צחות דבריהם ז"ל ר' ברכיה מייתי לה מן הדין קרא בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו כו', כלומר אותו הבדיל השם יתברך וזיכה אותו בהתמנות הכהונה היתה הפעולה בזה הוא ובניו עד עולם, ומשה איש האלהים, כלומר ואם כן ודאי שאין להסתפק בו, אם היה יכול לגשת לעבודת הכהונה גם כי לא נתמנה, כי בכל בית אלהים נאמן הוא. ואם תאמר אם כן מה מנו יהלוך במה שלא נתמנה ולמה נצטער עליו הלא מדריגתו עודפת על אהרן, הנה על זה מבאר ואומר בניו יקראו על שבט הלוי, כלומר שיש לו נפקותא בבניו שלא יהיו נקראים בלתי על שם השבט, והענין אמתי ונחמד למבין: