Ohel Ya'akov on Torah, Toldot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כ"ה, י"ט). מדרש: גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כ"ג, כ"ד) גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד וכו' ויולד חכם ישמח בו, ר' לוי אמר מנין שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים ת"לבני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (שם כ"ג, ט"ו) האבות עטרה לבנים שנאמר ותפארת בנים אבותם (שם י"ז, ו') הבנים עטרה לאבות שנאמר עטרת זקנים בני בנים (פרשה ס"ג, א').
הנראה בהבנת המאמר בהקדים דברי דוד המלך עליו השלום אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, גבור בארץ יהיה זרעו (תהילים קי"ב, א'). דע כי מטבע האדם ותכונתו להוליד בצלמו ודמותו דומה אליו באיכותו ומזגו וגזרת תארו, כי כן הוא כח האב להיות הנצר משרשיו יפרה כמוהו אחד בתואר. ואם האב הוא איש לבן בעור בשרו בהיר וזך, אזי יצהיל גם כן עור תולדותיו, וההיפך בהיפך. אבל הנה לפעמים יקרה כי האיש הבהיר והצח יוליד תולדה הכהה בעור בשרה, והעילה לזה הוא כי זכות האב ובהירתו איננו מעצם תולדתו, בלתי מצד הרבותו בכיבוסים בנתר ובורית עד כי הלבין עצמו למראה עיני אדם. אולם התולדה אשר יוליד ההכרח שתהיה כפי איכות תולדתו ותכונתו כי היא נשארה אתו במשמר. וכמו כן הוא הדבר באיכות שלימות הנפשיות כי אם יהיה המוליד בר הלבב נקי וצדיק מרחם אמו יצמיח צמח טוב ושלם כעדות החכם מכל אדם מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ', ז') הוראת מלת בתומו על איש התם מעודו והוא הסבה לשיהיה אשרי בניו אחריו. אבל לא כן האיש אשר כחותיו הנפשיות נוטים לעבור את פי ה' חס ושלום ואל מה שמתנגד לרצונו, אך הוא לוחם עמהם ומתגבר עליהם ומכריח עצמו למצות ה' יתברך ועבודתו מיראת העונש, אזי יהיו תולדותיו כלולים בתכונת נפשותם מה שבנפש מולידם ואין בידם מאומה מטובו החיצונית. והוא שהפליג המשורר האלהי עליו השלום בשבח הצדיקים ברי הלבב החפצים ומשתוקקים באות נפשם אל מצות ה' יתברך ואמר אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, והעילה בזה גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך.
ובזה יתבארו הכתובים הנזכרים לפנינו גיל יגיל אבי צדיק רצה לומר הן אמת שיש לאבי הצדיק להתמיד בגיל גם אם צדקת בנו הוא אך מפאת ההכרח והיראה, אבל ויולד חכם כלומר אם עוד זכה שיהיה בנו חכם ומהיר לעבודת שמים מתולדתו ישמח בו כלומר יש לו להרבות בשמחה וגיל יתר מאד כי הפעולה תעיד על פעלו וניכר כח האב מהבן כי ממנו יחיל טובו. וזהו שהביאו ז"ל עוד בני אם חכם לבך כו' כי המשכיל על דרכי ה' מבחינתו והכרתו מעצם תומו ותולדתו הוא מתואר חכם לב כענין הכתוב חכם לב יקח מצות (שם י', ח') כלומר יקחם מאהבתו אותם ותשוקתו אליהם. וזהו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, כלומר כי על ידי בנו יתנכר טוב לבו גם הוא. וזהו שסיימו ז"ל האבות עטרה לבנים שנאמר ותפארת בנים אבותם כלומר תפארת הבנים הוא אך מסבת כי האבות נתנו מהודם עליהם והבנים עטרה לאבות שנאמר עטרת זקנים בני בנים כלומר צדקת הבנים ותום דרכיהם ובר לבביהם המה יתנו עדיהן על אושר האבות וטוב שלמותם והמה אליהם לזר תפארה.
ועל כל זאת כוונו ז"ל במה שסמכו הכתובים האלה למאמר שלפנינו אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ועם דברינו אלה יתבארו לנו דבריהם ז"ל מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מביניהם וכו' רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחילה דאמר ר' יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת (ירמיה ט, י"א) דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וכו' (נדרים פ"א, א'). והנה לכאורה לא ידענו מאיזה סבה יהיה נמשך לאשר לא ברכו בתורה תחילה שלא יצא מביניהם תלמידי חכמים.
וכדי לבוא אל ביאור הלימוד הזה נעיר עוד במאמר הנביא שהביאו ז"ל כי בההשקפה הראשונה יש בדבריו שפת יתר במה שכתב אשר נתתי לפניהם כי מה יבצר במאמר על עזבם את תורתי. אבל על פי האמור יצדק מאד אשר העובד הנאמן החפץ במצותיו יתברך מאד מעצם תולדתו יוליד בנים מאושרים נזירים מבטן, ולא כן העובד מפאת ההכרח מיראת העונש וכנזכר לעיל.
ובזה נבוא אל הענין והוא על דרך דוגמא יש אשר לבושו שני ועדנים עבור אהבתו לבוש הנאה והמשובח, ויש לובשם לא מאהבתו אותם כי אם מפאת ההכרח שלא יגיעהו מן הבזיון והבושה נגד המלובשים בהם, והמבחן בהם לדעת מי הוא הלובשם מאהבה ומי מההכרח באם יפגעו ב' אלה בהרוקם המשכיל אשר המציא ואשר עשה מין היקר ההוא, כמו אז יבחנו גם שניהם ויתברר ענינם לעיני כולם כי הלובש רקמות מאהבתו אותם ומחמדתו אליהם יאהב למאד הממציאם ועושיהם וירבה לו תודות נמרצות על רוב חכמת לבו ותבונת כפיו הנשואים במלאכת האריגה ההיא, לא כן הב' כי עוד יטיח דברים נגדו יען כי לולא הוא שהמציאם לא היה מוכרח לפזר עליהם כי לא היה לו ממי להכלם.
ועל דרך זה ממש העובד מאהבה המשתוקק למצות ה' יתברך בלב ונפש הוא יודה לה' חסדו על שחנן אותנו בתורתו הקדושה וישמח בה מאד בגיל ורנן, מה שאין כן העובד מפאת ההכרח והיראה כי היה לו נחת יותר באם לא היתה נתנה מראש והיה חפשי ממנה ומעול מצותיה. וזהו מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מביניהם תלמידי חכמים מפני שאין מברכין בתורה תחילה, כי כל עיקריית הברכה היא להודות לה' על בחרו אותנו וקרבנו לפני הר סיני מאז כמבואר בטור א"ח (סימן מ"ז). ועל כן העושה מיראה ומההכרח ודאי כי איננו מברך ה' על ראשית נתינתו התורה הקדושה אלינו ולכן המשפט להם שלא לצאת מבניהם תלמידי חכמים וכאשר זכרנו. וזהו ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם כלומר הגם שהם מקיימים אותה אבל המה תוהים על ראשית הנתינה (ועיין עוד בע"י מה שכתב בזה בשם החסיד רבינו יונה זלה"ה).