ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו כו' ויברכהו (כ"ז, כ"ב).

הנראה בהבנת הענין על פי מאמרם ז"ל (מדרש דברים): לפיכך כשנכנס יעקב אצלו מה יצחק אומר לו הקול קול יעקב והידים ידי עשו בירך אותו ויצא לו, ובא עשו ונכנס אצל אביו כו' עד באותה שעה התחיל עשו צווח ואומר בוא וראה מה עשה לי התם הזה שכתוב בו ויעקב איש תם יושב אוהלים (פרשה א', ט"ו).

ראוי לעמוד על כוונת מאמר בוא וראה מה עשה לי התם הזה¹ הלא אם גנותו היה דורש מהנכון היה שיאמר מה עשה לי הרמאי הזה. אבל יתכן בשנתבונן עוד על שפת יתר שאמרו ז"ל תחילה לפיכך כשנכנס יעקב מה יצחק אומר לו הקול קול יעקב והידים ידי עשו ובירך אותו שלכאורה הוא לאין צורך. אמנם הרצון בזה כי עשו כוון לגנות את יעקב מפאת תמימותו לאמר לקח לו דרך התמימים למען אשר בתמימותו יצליח בהרמאות כדרך הצבועים, והעד כי גם יצחק היה כמסתפק עליו ואמר הקול קול יעקב כו' ועם כל זה ברכו אם לא שהעמיד את יעקב על חזקתו כי ודאי לא יעשה עולה ומעשה רמאים כי תם וישר הוא, ומעתה כל עיקר הצלחת הרמאות היה לו אך מסבת חזקת תמימותו. וזהו דברי המדרש כשנכנס יעקב יצחק אומר לו הקול קול יעקב כו' וברך אותו, כלומר אך בעבור תום חזקתו, באותה שעה צווח עשו ואמר בוא וראה מה עשה לי התם הזה וכדברינו.

footnotes: ¹ והנה רש"י ז"ל כתב מי שאינו חריף לרמות קרוי תם, אבל יפלא וכי יעקב אבינו לא היה חריף בכל חלקי החריפות הלא אמר אל רחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא (עי' רש"י שם) ויצחק אבינו ע"ה אמר בא אחיך במרמה כו'. והחכם הנבחר ע"ה אמר דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר (משלי י"ג, ה'), ביאר בזה כי לא כדעת ההמונים בעם החושבים על התמימים עם ה', והמה יושבים כל ימיהם בבתי מדרשות לתורה ולתעודה ובעיני ההמון הם נחשבים כבהמות הבלתי יודעים דבר מדבר עצה ותחבולה וערמה, בא שלמה המלך ע"ה והעיר את אזנם לאמר כי לא כן הדברים, רק כי דבר שקר ישנא צדיק מסבת שנאתו את השקר לכך אינו משקר אבל הוא חריף ויודע תחבולות יותר ממך ואינו עושה זאת רק משנאתו את השקר. וזה דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר אותו אבל הוא בטעות כי אין זה מסבת העדר ידיעתו וחכמתו אל הרמיה רק מסבת שנאתו.אבל כוונת מאמר ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים נראה בעיני על אופן אחר. כי כבר נתבאר בכמה מקומות אשר האדם הוא כלול כל הכחות מכל מעשי בראשית שע"כ נקרא עולם קטן (עיין מורה נבוכים ע"ב מראשון) וכמאמר חז"ל (אבות דר"נ פ' נ"א) כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא באדם. וכבר כתבנו ענינים יקרים בכחות נפש האדם בספר שמן המור (בג' וד' מראשון). והנה בין הנמצאים במעשה בראשית הלא נמצא אבן המאגנעט שיש בו כח המושך, ובע"כ גם כח זה נטבע בהאדם כמבואר שהאדם יש בו הרכבת כל חלקי הברואים כי כל נמצא נתן חלק ומהחלקים ההם נעשה האדם, כאמרם ז"ל בספר הזוהר (פנחס רל"ח ב'). ובאמת כי האדם יש לו כח המושך להמשיך לבות בני אדם אצלו שיהיה מובלע ומעורב עם הבריות. רק לא כל בני אדם שוים בזה כי החכם והישר הוא ממשיך לעצמו התמימים והישרים והלץ משך ידו את לוצצים. וזהו המשך המאמר ויהי עשו איש יודע ציד (את) איש שדה כלומר היה לו בטבע כח המושך להמשיך אליו את איש שדה מי שהוא פרא אדם כמוהו ויעקב היה יודע ציד את איש תם יושב אהלים כלומר כי אל יעקב היה כח נפלא זה לצודד נפשות טובות להמשיכם אחריו ועם מי היו עסקיו עם איש תם עם יושב אהלים כי עשו היה ארח לחברה עם פועלי אבן ויעקב בהיפך, וכבר ספרו ז"ל על אבין רמאה שהיה רמאי במצות שמע הצבור פוסקים מעות לצדקה והוא שתק אח"כ נתן כנגד כלם, והבן.

ולהרחיב הדברים יותר בבאור דברי המדרש (פרשת דברים) ובבאור כל דברי הפרשה נבין עוד מאמר נפלא (פרשתנו) בא אחיך במרמה אמר רבי יוחנן בא בחכמת תורתו (פרשה ס"ז, ד'). ולכאורה לא ידענו מה מהחכמה עשה בזה, הלא לא עשה כי אם את אשר אמרה לו אמו לך נא אל הצאן כו', ונבאר תחילה מאמר שלמה המלך עליו השלום אני חכמה שכנתי ערמה (משלי ח', י"ב) אשר לדעתי הורה אותנו בדבריו אלה על דרך שאמר הנביא עליו השלום כי יתפוש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידך (ישעיה ג', ו') ובגמרא: דברים שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם (שבת ק"כ). באור זה כי כבר כתבנו על מאמר טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז', ה') כי להוכיח אנשים ולהישירם מוצלח יותר אותו שהיה תחילה קצת מעורב עם הבוערים בעם, כי על ידי זה נעשה בקי בתהלוכותיהם ובעניני מנהגיהם ויודע על מה להוכיחם ולגדור פרצותיהם, וזהו טוב לשמוע גערת חכם מפי אותו איש אשר היה תחילה שומע שיר כסילים. (עיין למעלה ריש פרשת נח). ולכן מי שהוא צדיק וחסיד גדול אבל הוא פרוש ונזיר מן העולם ומעודו לא היה לו עסק עם אנשים פחותים אינו מוצלח להיות מורה דרך ומוכיח לרבים, וזהו שאמר כי יתפוש איש באחיו בית אביו כלומר היודע כל תהלוכותיו ובקי במנהגיו כי היה אחיו ברמאות, וזהו והמכשלה הזאת תחת ידך דברים שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם, כי הצדיקים מרחם אמם אינם מוצלחים לזה כל כך,

וזהו מאמר אני חכמה שכנתי ערמה, כלומר גם כי התם דרך רחוק הוא מן ערמה ומן תחבולה עם כל זה שכנתי ערמה, כמחזיק אצלו שכן מן השכנים, כי משפט השכן שלפעמים שואלים כלי מעמו כך תחזיק הערמה להיות בקי בערמומיות כי ברוב הימים תמצאנו שיש לך צורך גדול בזה בלתי דברים שנאמר עליהם תזרם כמו דוה צא תאמר לו (ישעיה ל', כ"ב) ובגמרא: צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו (שבת פ"ב) הוראתו במלת תזרם כי הנה מדרך בני אדם אם יראה איש דבר לנגדו ואינו צריך לו עתה, עם כל זה אינו משליכו לאברים במקומות מפוזרות כי אם מקפלו ומניחו במקום מוצנע, כי אולי ביום מחר או לזמן אחר יצטרך לזה וימצאהו במקום שהניחו, אבל הדברים הפחותים אשר אין מועיל בם כל מאומה למה לך להקפילהו להניחו במקום משתמר, כי אם תזרם כמפרר וזורה לרוח למקומות הרבה עד שלא תמצא אותם לעולם, וזה צא תאמר לו עתה והכנס אל תאמר לו לעולם.

וכדי לבוא אל הענין נבאר כל דברי הפרשה ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד כו' ואברכהו כו' כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד. והדבר פלא כי לא נזכר במקרא מהות הצעקה אשר צעק עד אחר כך הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים כו'.¹ ב'. מה הוסיף יצחק במאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך הלא כבר אמר ואברכהו גם ברוך יהיה. ג'. מה שכתוב את בכורתי לקח הלא הבכורה מכר לו ברצונו הטוב.

footnotes: ¹ וחוץ לדרכנו ראוי לדקדק מ"ש עשו הכי קרא שמו יעקב וכי יעקב עצמו קרא שמו יעקב הלא אביו קרא לו את השם הזה וא"כ היה לו לומר ליצחק הכי קראת את שמו יעקב בלשון נוכח ליצחק. אבל הנראה בזה על דרך עני חשוב ומיוחס היו לו קרובים במרחקים ונתנו לו יקרי העיר מליצה מפוארה וכלם חתמו את עצמם בכתב ידם כי זה האיש יוסף בן שמעון הוא מגזעם וממשפחתם אשר היה להם בעיר הזאת, ויהי בדרך התחבר עמו עוד עני אחר ללכת עמו ובלילה גנב מכיסו את כתב המליצה הזאת ויעשה בערמה ויבוא אל הקרובים הנ"ל והקדים את עצמו בחפזון טרם בא לשם העלוב הנזכר, והקרובים נתנו לו מעות הרבה כי לא ידעו מי הוא. ויהי כאשר הקריב העלוב הזה לבוא אל העיר אשר קרוביו שמה והנה חבירו לקראתו נוסע בחזרה מבית קרוביו וידע את אשר עשה לו הגנב הרמאי הזה ויתפוש בו שילך עמו אל הב"ד, ויאמר אליו הגנב מה עשיתי לך גם עתה אני אתן ואשיב לך את המליצה ואתה תוכל לנסוע אליהם כנפשך, ויבך העני ויאמר הוי נבל אם אתה לא היית משנה את שמך והיית אומר בפניהם אשר שמך טודרוס הוא השם אשר קרא לך אביך הייתי נוסע ובא אל קרובי אבי ואתן לפניהם את כתב המליצה כי אני יוסף בן שמעון אחי אביהם, אבל אחר אשר הוא קרא את עצמו לפני קרובי בשם יוסף בן שמעון והוא לקח את הכסף המתוכן עתה אני אנה אני בא. זאת היתה טענת עשו כי יעקב עשה מרמה ונכנס ליצחק ונתברך, ובהתוודע הדבר לעשו צעק צעקה גדולה ואמר הכי קרא שמו יעקב כי כאשר בא לפניך אם היה אומר לך כי הוא יעקב ודאי לא היית מברך אותו עם הברכות אשר הכינות בעבורי, אכן הלא הוא לא קרא את עצמו בשם יעקב ויכזב ואמר כי הוא עשו א"כ כבר נתת לו הברכות אשר היו שמורות בעבורי וזהו הכי קרא (יעקב את) שמו יעקב הלא הוא קרא את עצמו עשו וא"כ ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי.וכי תאמר מה היה עשו עושה אם לא נזדמנה אליו המקרה הזאת ולא היה יעקב נתברך רק עשו היה נכנס כאשר צוה לו אביו ודאי היה מברכו בעוה"ב כמשפט אל הבכור. דע כי לולא המקרה הזאת לא דאג עשו מאומה כי כאשר ירגיש באביו שרצונו לברך אותו בעוה"ב היה אומר לו דע אבי כי מכרתי הבכורה ליעקב אחי וחלילה לי מחטוא לנגוע במה אשר לאחי ובזה היה נשאר לפני יצחק נקי וצדיק. עוד אפשר בכוונת מאמר זה כי עשו חקר זאת בדעתו אם גילה יעקב ליצחק שלקח הבכורה מיד עשו אם לא, והכריע הדבר והוכיח כי ודאי לא גילה לו וישאר לי העוה"ז כי הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים בתמיה, ממש על דרך אחד בא לקנות חפץ מחבירו וזה אין רצונו למכור עד כי עשה בערמה ורמה אותו בדברים וגינה את החפץ בעיניו עד כי מכר לו החפץ, לימים הלך הקונה ויתן את החפץ על יד אומן לצבעו בגוונים ידועים ולמשוך אותו בששר ואח"כ הלך ומכר החפץ בדמים פחותים אל המוכר עצמו, והכיר בו כי זה הוא אשר מכרו לו, ועכ"ז לא האמין את עצמו לאמר אם באמת זה הוא החפץ שלי מה זאת היתה לו כי רמה אותי תחילה לקנות מידי ועתה חזר ורמה אותי בה שנית למכור אותה לי, אם אין לו חפץ בה למה הפציר בי לקנותה מידי. כן אמר עשו הלא יעקב רמני תחילה כי לקח מידי הבכורה שההוראה מזה כי נתן עיניו בעוה"ב, ואם אומר כי גילה זאת לאביו ואביו יברך אותו בעה"ז כי התחפש ובא בדמות עשו שאין מגיע לו רק עוה"ז כי מכר הבכורה ליעקב א"כ מה זאת היתה לו לעקבו פעמים על לא דבר לא היה לו לקנות הבכורה תחילה, אבל בהכרח לא רמני מאומה אחר כי כל מגמתו וחפצו היה לקנות מידי הבכורה ואת בכורתי לקח צריך עתה בהכרח לקחת ברכתי המיוחדת לי היינו עוה"ב ולכן הוצרך לרמות את אביו שיחשוב עליו יצחק כי הוא עשו הבכור ויברכהו בעוה"ב ויהיה כדינו, וע"כ אמר הלא אצלת לי ברכה כלומר הראוי' לי והוא עוה"ז.

אבל כלל הענין הוא בהתעורר עוד מה היה בדעת יצחק לברך כל ברכותיו את בנו האחד ולא להשאיר מאומה אל השני כמו שהשיב אל עשו הן גביר שמתיו לך כו' ולכה אפוא מה אעשה בני. אבל הנה כבר נתבאר מפי סופרים וספרים כי יצחק עליו השלום רצה לחלק לבניו ב' העולמות ועלה בדעתו כי ראוי וישר לברך את יעקב אשר חשב עליו עתה שהוא עשו הבכור בעולם הבא כי הוא קדוש והעבודה בבכורות, ואבינו יעקב בהיותו עומד מתחפש עתה בדמות עשו והרגיש כי יצחק רוצה לברך אותו בעולם הבא הראוי לברך בזה את בן הבכור ושיתברך הוא עתה בעולם הבא היה זה אצלו אך למותר כי הוא איש תם יושב אהלים, ועל גמול זה הלא הברירה בלבו שכבר נאמר על זה להנחיל אוהבי יש, ואם כן אל העולם הבא יוכל כל אדם להגיע אליו מעצמו, לכן התעשת כי יותר טוב לו שיתברך בעולם הזה. אמנם איה אפוא יסובב כן שיברכהו יצחק בעולם הזה הלא יצחק חשב שזה העומד לפניו הוא עשו הבכור ולו נאה העולם הבא, התחכם יעקב ויספר אל אביו בלשון עשו כאלו עשו מספר שמכר הבכורה ליעקב ואם כן ראוי לברך את הבכור בעולם הזה כי עשו כבר איננו הבכור האמתי רק יעקב בא במקומו, ובזאת צדד יעקב שיברכהו בברכת עולם הזה כי יצחק יחשוב שהוא עשו שמכר בכורתו ליעקב, וכשאמר יצחק ואברכהו גם ברוך יהיה, חשב עשו כי יעקב בא בלא מרמה כלל בלתי כי שמע מרעבון אביו והביא לו מטעמים ויברכהו, ואם כן אחר כי ידע בו שהוא יעקב ודאי ברכו בברכת עולם הזה הראוי אל הצעיר על כן ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד כי כל ישעו וכל חפצו היה רק בעולם הזה ולהוציא דבריו מן הכח אל הפועל לא היה יכול כי היה בוש מפני אביו.

על דרך אחד גנב כלי חמדה ויקרה עד מאד מבית חבירו ויטמון אותה תוך אהלו, ובלילה באו גנבים ויגנבו אותה משם והוא הולך ובוכה גונח וצועק הה נגנב ממני דבר יקר, וכאשר שואלים אותו מה הוא ומה סימניו, הוא דומם כאבן לא יענה מאומה רק יצעק ויבכה.

כן עשו היה בוש להגיד בפני אביו צרתו כי צר לו על חמודי העולם הזה, כי ציד היה תמיד בפיו מתחפש בדמות איש קדוש ואיך עתה ירעיש ארץ על חמודים חמריים, לכן צעק במר נפשו ואמר ברכני גם אני אבי סתם ולא פרט מהות הברכה, ויאמר לו אביו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך היינו הראויה לך. עשו כשמעו זאת התנחם מעט מעצבו ומרגזו וחשב כי אחר שבא יעקב ברמאות ואמר שהוא עשו הבכור ודאי לא נתברך רק בעולם הבא הראוי אל הבכור, ונשאר לו העולם הזה כחפץ לבבו, כי עשו לא העלה על דעתו כי גילה יעקב ליצחק ממכירת הבכורה, ואם כן לפי המרמה שחשב יצחק שהוא עשו ודאי ברכו בעולם הבא, אז שמח עשו על מאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך כי עתה נתחדשה אליו ידיעה חדשה כי לא בא יעקב אל אביו בתורת יעקב רק במרמה התחפש ואמר שהוא עשו ולקח הברכה הראויה אל עשו. וזהו שאמרו במדרש בא בחכמת תורתו כי הותר לו לאמר אנכי עשו בכורך אחר כי הוא במקומו כי לקח הבכורה ממנו, על כן אמר עשו אל יצחק הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, לאמר כי לא טעית אבי, אבל בדין ברכת אותו בברכת עולם הבא כי הוא הבכור ולי נאה לברכני בברכת עולם הזה. וזהו מה שאמר ויאמר הלא אצלת לי ברכה וכלשון המדרש (במקומו) מן הנצולות רצה לומר הגם כי ברכת עולם הזה הוא מן הברכות הפחותות כי היה ציד בפיו עם כל זה אחר כי מן הדין אין לי לדרוש יותר מזה.

ויאמר אליו דע בני כי טעית כי אנכי ברכתי אותו בעולם הזה, וזהו הן גביר שמתיו לך כו' ולכה אפוא מה אעשה בני כי אם לברך אותך בעולם הבא אין זה דינך כי כבר מכרת הבכורה ליעקב, ואז וישא עשו קולו ויבך, אחר כי ראה כי כלתה אליו הרעה ואבד ברכת עולם הזה שהיא העיקר אצלו, זה שהתפלא עשו ואמר אל יצחק ראה מה עשה לי התם הזה אשר תמימותו עמדה לו להצליח בערמה זאת אשר לולא תמימותו הייתי נזהר בי שלא יקרה אותי כזאת.