ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד כו' ואברכהו גם ברוך יהיה כשמוע עשו כו' ויאמר הלא אצלת לי ברכה כו' הן גביר שמתיו לך כו' עד ולכה אפוא מה אעשה בני.

ולא נאריך בהצעת הערות כי המה מורגשות. ובמדרש: הלא אצלת לי ברכה מן הנצולת (פרשה ס"ז, ד'). והוא חסר המובן!

וכדי לבוא אל ביאור הענין נעיר עוד על שאלת רבים מגדולי המפרשים עליהם השלום, מה ראה יצחק עליו השלום לבחור את עשו לברך אותו בטובות נשגבות כאלה מטל השמים ומשמני הארץ, הלא גם אם נחליט שלא היה מחזיק אותו לאיש רשע עם כל זאת הכי לא ידע כי אחיו הקטן טוב ממנו, ואם כן מדוע משך עצמו מלברך את יעקב איש תם בברכות וטובות העולם.

ואחשוב בהתרת הספק הזה על דרך עשיר גדול שהיה לו כמה עניני מסחר ואמרכלאות הרבה והיה לו גם כן בית אכסניא מוכרת מאכלים ומשקים, ולא היה עוד בעיר ההיא בית אכסניא זולתו על פי משפט שר העיר, והיה לו שני בנים אחד חכם וישר והב' זולל וסובא מבזבז נכסיו, ויהי ביום הנחילו את בניו את אשר לו נתן לבנו השכור כל נכסיו, ולבנו הב' לא נתן בלתי בית משתה היין אשר לו, וישאלוהו על עילת הדבר, ענה ואמר הלא ידעתם כי מטבע האב לחוס על בנו גם כי נבל הוא, בן מביש להיותו עצם מעצמיו ובשר מבשרו, על כן יעצתי בחכמה להשביע אותו על כל פנים על זמן מועט בהון עשרי וסגולתי, אמנה ידעתי גם ידעתי כי לא לו יהיו, כי לקץ הימים יהיו הכל ביד בני החכם והנבון כי זה יתן בכוס עינו ולבו שם כל הימים כדרכו מאז, וזאת לא ימצא בלתי ביד בן המשכיל, וכל אשר לו יתן בעד משתהו, לא כן אם אתן כל הוני ורכושי לבני החכם ולו את בית היין מה ממני ישיג כל ימי צבאו כי מעודו לא יחפוץ ולא יבקר אחר מסך.

הוא הדבר והוא הענין ביעקב ועשו שעליהם נאמר ולאם מלאם יאמץ, רצה לומר כח ועוצם האחד הוא מסבת דלות הב' ורפיונו היינו כי בשיהיה האחד ראוי לאבד סגולת טובותיו על פי רעת מעשיו יקחם יתברך ויתנם לאחיו הטוב ממנו. על כן עלה על לב יצחק עליו השלום לברך את עשו ברב ההון ולתת כל טוב העולם בידו, ואת יעקב יברך בכאשר תריד, רצוני כשיחטא עשו יקח יעקב ברכתו ממנו, וקרוב הדבר כי עשו יחטא ואשם כל שעה להיות כל המעשים רעים נמשכים לרגלו וכרוכים בעקבו, ומדי עברו יאציל מברכתו ליעקב עד כי לזמן קרוב יהיה כל טוב עשו ביד יעקב, ואך בזאת ימלא רצון שניהם איש איש כברכתו הנאותה אליו, לא כן אם בהיפך. ועל כן אחר כי נתוודע אליו שיעקב נתברך בטובות העולם ולא נשאר לפני עשו בלתי ברכת כאשר תריד מה שהוא ענין רחוק מאד, כמאמר לא הביט און ביעקב (במדבר כ"ג, כ"א) חרד ואמר מעתה במה אברך את עשו. וזהו ויחרד יצחק חרדה גדולה כו' מי אפוא כו' ואברכהו גם ברוך יהיה, רצה לומר הלא הכל ישאר בידו ועשו לא ישיג כל מאומה ממנו. וכשמוע עשו את דברי אביו ויצעק כו' ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך, רצה לומר ברכה אשר הכינותי עבורך וזהו ברכתך, ויאמר הכי קרא שמו יעקב כו' והנה עתה לקח ברכתי כלומר ההגונה לי, ויאמר הלא אצלת לי ברכה רצה לומר במה שרצית לברך את יעקב עתה תן לי חלקו. וזהו מה שאמר המדרש הנזכר לעיל מן הנצולות, כלומר גם כי אינם טובים אלי כל כך עם כל זאת האציל אותם בעדי כי טוב לי בהם מלא דבר. על זה אמר לו יצחק הלא הברכה אשר אצלתי ואשר הכינותי ליעקב לא תצלח לך כל מאומה, וזהו הן גביר שמתיו לך כו' ודגן ותירוש סמכתיו, כלומר את הכל נתתי בידו ולשוא תוחלתך להשיג ממנו דבר, וזהו ולכה אפוא מה אעשה בני ועם כל זה צווח ואמר הברכה אחת היא לך אבי או אז בהכרח אמר לו והיה כאשר תריד כו'.

ועם דברינו אלה יתבארו דברי הנביא עליו השלום כה אמר ה' אלהים לאדום כו' הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד זדון לבך השיאך שוכני בחגוי סלע מרום שבתו כו' (עובדיה א', ב'). והוא עם מה שידענו אשר גם הבעלי חיים המה חלוקים ונפרדים במציאות מזונם ומחיתם על דרך עשירות ודלות, וכמאמר רז"ל לית דעניא מכלבא ולית דעתיר מחזירא (שבת קנ"ה). כי מהם שמזונותיהם בא אליהם בקושי גדול ומהם בקלות, ויש מהנבראים אשר ימצאו בית ויקננו בארזים הגבוהים ומהם שוכני בתי חומר או בעץ נרקב, ויש אשר ישימו בסלע קנם ובנקרת הצור ושמה יבקשו אוכל למו ממה שיטחנו בשיניהם והוא מן הדלי דלות. ועל דבר זה ממש היה ענין ברכת עשו והיה כאשר תריד כו' כי הוא מיעוטא דלא שכיח כי רחוק הדבר שיחטא איש תם. וזהו שהמליץ עליו הנה קטן נתתיך בגויים כו' שוכני בחגוי סלע כלומר נדמה בענינו לחלושי הנבראים השוכנים בחגוי הסלע אשר כבד עליהם מציאות טרפם יתר מאד, אבל עם כל זאת מרום שבתו. והוא על דרך קינה כקובל ומתמה על רום הצלחתו בעונותיו הרבים שהמה הכתירוהו וחטאיו הגביהו מושבו.

ומעתה נבוא לבאר מה שאמר לעשו הנה משמני הארץ יהיה מושבך כו' כי לכאורה כמו זר נחשב בשכבר אמר לו ולכה אפוא מה אעשה בני, וההוראה שלא השאיר לו כל ולקול בכיתו והפצרתו נעתר ואמר לו הנה משמני הארץ יהיה מושבך.

ומה גם כי הדברים אינם על דרך וסדר נוסח ברכה, אך נדמו במובנם על דרך אם יבקש אדם דבר ויחפש אחריו ורעהו יעננו ויאמר לו מה זה תבקש הלא נגד עיניך הנה הוא.

גם מהראוי להבין מה ראה יצחק עליו השלום לכלול ברכת עשו דבר קללה וארור במה שאמר ואת אחיך תעבוד.

ונאמר בהבנת הענין בהזכרת מאמרם ז"ל (במדרש פרשתנו): ולכה אפוא מה אעשה ברם לך פיתך אפויה (ס"ז, ה') אשר גם דבריהם משוללים הביאור וקשים להולמם. אבל נבין הענין על דרך שר גדול אשר לו עיירות וכפרים רבים ולהם שדות וכרמים גנות ופרדסים, ומשפטו לבחור איש מהיר וזריז להפקידו עליהם ועל עסקיהם ועל אודותיהם למען יהיה הוא על מקומו לעיין במעשיהם ותהלוכותיהם, והוא יהיה יושב מנוח ומרגוע בלב שקט בל יטרידו דבר, למען יהיה נקי לתור במושכלות ולשוט בארץ ולטייל בה כמשפט השרים, ומוסר בידו כל יש לו העיירות והכפרים וחצריהם ואסמיהם וכדומה, אשר מן הידוע הוא כי כמעט יהיה רב משאת הפקיד הזה חמש ידות על של השר עצמו, יען כי את הכל עזב בידו ולא ידע אתו מאומה. כן הדבר בעניננו כי הקב"ה הסב על יעקב שיתברך מטל השמים ומשמני הארץ יעבדוך עמים כו' והוא כי חפץ בו יתברך להרגיעו מכל מלאכה וכל עבודה בשדה למען נקי יהיה לתורה ועבודת שמים, ומלאכתו תהיה עשויה על ידי אחרים, ואחר כי עשו יהיה העובד עבודתו בשדות ובכרמים והוא יהיה משק ביתו ודאי ידיו רב לו להשיג שבעתים כעל חלק בעליו כי יעקב לא ידע אתו דבר. וזהו שאמר יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו, כלומר אחר כי תעבוד לאיש משופע כזה ועל פיך ישק הוא וביתו, והוא אך גביר ואדון יקרא (וזהו הן גביר כו') מה יבצר עוד ממך ומה תבקש עוד, הלא כל טוב אדונך יהיה בידך. וזהו ולכה אפוא ובא מדרשם ז"ל ברם לך פיתך אפויה, ועל כן מה אעשה לך עוד בני. ועשו להיותו איש בער חסר לב לא הבין עדיין מאמר אביו הן גביר כו' וצעק הברכה אחת כו' או אז אמר לו באר היטב הנה משמני הארץ יהיה מושבך כו' ואת אחיך תעבוד, כלומר הלא משמני הארץ וטל השמים הנם מעותדים ועומדים לפניך במה שתעבוד אחיך הגביר וכנזכר לעיל.

אך מדאגה פן יעקב יסיר מעליו חס ושלום עול התורה והעבודה ויפנה אל הכרמים ואל היוגבים ויתן עינו ולבו על עבודת האדמה ויפריע עבודתך וידל כבודך, על זאת ידי תכון עמך והיה כאשר תריד מעבודתך ותצטער כמו אז ופרקת עלו מעל צוארך.