ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (כ"ה, כ"א). מדרש: ר' יוחנן אמר ששפך תפלתו בעושר לנכח אשתו מלמד שהיה יצחק מתפלל ואומר ריבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן (פרשה ס"ג, ה').

כדי לבוא אל ביאור המאמר נקדים מה שאמר דוד המלך עליו השלום ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב (תהילים ל"ה, י"ג). דע כי ממשפט המבקש דבר מאת המלך שלא ירבה לשאול, גם לא להגדיל בקשתו אבל יצמצם מאד בשאלתו לבקש רק המועט ההכרחי, כמליצת רז"ל תפסת מועט תפסת (קידושין י"ז). אבל זה אינו כי אם בשיבקש עבור עצמו, לא כן אם יבקש עבור זולתו ידיו רב לו להרחיב פיו לבקש גדולות ולא יבוש. ועל דרך זה הוא גם כן משפט הצדיקים עת יבואו לבקש מאתו יתברך, על הפקת צרכיהם לא יפטירו בשפה להרבות בבקשתם דבר נוסף על ההכרחי אבל יצמצמו כל מה שאפשר, מה שאין כן בהתפללם על אחרים.

ובזה נבוא אל הענין כי הנה רבותינו ז"ל אמרו (ב"ק צ"ב) המתפלל על זולתו ירויח הרבה יותר מאם יתפלל על עצמו אשר לא היה מלאו לבו לשאול כעל זולתו. וזהו ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי, כלומר הרביתי עליהם התפלה בשקי ובתעניתי, וזה לי לתועלת נמרץ ותפלתי על חיקי תשוב, כלומר מה שפילל עליהם ישוב אליו. והוא הדבר גם כן ביצחק עליו השלום שהרבה והפציר בתפלה כהוראת מלת ויעתר (עיין רש"י) אשר על כן לא אמר ויתפלל. וזהו שהמליצו ז"ל ששפך תפלתו בעושר כלומר ברבוי, והטעם לנכח אשתו, רצה לומר שהיה בבחינת המתפלל על חבירו וכנזכר לעיל, ועל ידי כן ויעתר לו ה' כלומר עתירתו שבה אליו כי גם הוא היה צריך לאותו דבר כמאמר רז"ל (יבמות ס"ד) שהיו שניהם עקרים.