ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך כו'. (כ"ח, א'-ד')

יש להעיר בזה א'. הלא מכבר ברכהו ויתן לך כו' ומה חסר עוד. ב'. מה שכתוב ויתן לך את ברכת אברהם לא ידענו מה היא. והנה רבותינו ז"ל (במדרש וישלח) גילו לנו מעט מענין ברכת אברהם, וזה לשונם. אמר לו בוא ואברכך ברכה של גליות (פרשה ע"ה, ח'). אבל עם כל זאת אין דבריהם מספיקים כי לא ביארו דבר ממהות ברכת גליות לדעת מה היא. ג'. מלת לרשתך אין לה שחר.

ואחשוב בהבנת הענין עם מה שידענו כי לאלהים יתברך ב' סוגי הנהגות במה שהוא מנהג אותנו עם בני ישראל הא'. הנהגה טבעיית, הב'. הנהגה נסיית ובההנהגה הטבעיית היה ה' יתברך מנהג אותנו עת היינו על אדמנתו והיה לנו בית המקדש ומזבח וקרבנות העלולים להריק שפעת ברכתו יתברך על פי עבודתנו בקודש וכמוזכר למעלה באורך. והיה עניננו ממש כאשר יתן האב לבנו הגדול סך מסויים ויורנו עשות מקנה וקנין ועסקי משא ומתן, או ילמדנו אומנות למען יפרנס את עצמו מעמל נפשו. אבל טרם הביאנו יתברך אל המנוחה ואל הנחלה היה השגת טובותינו מאתו יתברך על דרך ההנהגה הנסיית כמה שידענו מנסי הים, והמדבר וכאלה רבים הנודעים, וכן כל הימים שאנו מתגוררים בארץ ואין לנו חלק ונחלה לא מטל השמים כו' ממש כבן קטן הסמוך על שלחן אביו ומספיק לו כל פרטי מחסוריו, כן לעת כזאת שאין בידנו במה לעבוד את ה' כי אבדנו כל כלי העבודה וההשפעה על דרך ההנהגה הטבעיית, אבינו מעולם מנהג אותנו כרב חסדו בהנהגה המיוחדת הנסיית למעלה מן הטבע וכנודע.¹

footnotes: ¹ אבינו מנהג אותנו בהנהגה מיוחדת וזהו ששאל דוד המלך עליו השלום את פני ה' רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני (תהלים קי"ט, קנ"ו). ירצה - האמנה כי גם עתה יקימנו ונחיה לפניו יתברך ברחמים גדולים ונסים נוראים, אבל הלא טוב לנו אשר מעמל נפשנו נראה נשבע במה שנעבוד עבודת הקודש בבית ה', וזהו כמשפטיך חייני כלומר על משפט סדרי הטבעיים:

וגם את אבותינו הראשונים עליהם השלום נהג יתברך כמו כן בב' סוגי ההנהגות האלה, כי אברהם עליו השלום היה גר בארץ נכריה שנים רבות וקרה אותו העקת פרעה, ואבימלך, וכמוהם מקרים שונים הידועים, וה' יתברך עשה עמו להפליא למעלה מן הטבע וכאמרם (מדרש ריש וירא) ותתן לי מגן ישעך (תהילים י"ח, ל"ו) זה אברהם. וימינך תסעדני בכבשן האש, ברעבון, במלכים (פרשה מ"ח, א') (וכל פעולות הרמות והגבוהות למעלה מהטבע מתייחסות אל הימין כנודע וכמו שכתוב ימין ה' רוממה (תהלים קי"ח, ט"ז), וזהו וימינך תסעדני) והנהגה הנסיית הזו היתה מתנהגת אצלו עד בואו בימים ונתברך בכל, היינו כי הוא יתברך נתן בידו מכלל הברכה והטוב שיתפרנס מהם כהעוסק במסחר וקנין, ולא היה עוד מהצורך אליו שיפליא יתברך עמו על דרך ההנהגה הראשונה, וכענין הזה ברך ה' את יצחק בנו, והוא את יעקב. אבל בעת שהיה יעקב עליו השלום מוכרח לברוח ולהרחיק נדוד מפני אחיו, ולהיות גם כן גר בארץ נכריה, היה מהצורך אליו עוד אותה הנהגה עצמה שנהג יתברך את אברהם טרם ברכהו בכל. וזהו שמאר ויקרא יצחק אל יעקב כו' ויתן לך את ברכת אברהם כו'.

ונמתיק הענין על פי דמיון לאחד גדול בתורה ובחכמה ממשפחות המיוחסות, היה ההכרח אתו לעזוב מקומו להרחיק נדוד לחזר בעיירות לקבץ על יד מתת הנדיבים לפרנסת ביתו, והיה עמו מכתבים מאנשי עירו אנשי השם אשר נתנו עדיהם עליו על יקרת ערכו ומעלותיו המעולות ומדותיו המאושרות, למען אשר בכל מקום בואו יחרדו לקראתו לכבדו בכל הטוב ולהרבות לו מתן. לימים הצליח ה' את מעשהו ונתעשר בהון עתק, ויהי ביום הנחילו את בניו את אשר לו חלק להם לכל אחד חלק הראוי, ובתוך כך עלה בידו דלוסקמא עם מכתבי המליצות הנזכר לעיל, אמר לבניו מי חפץ באלו? ויהי כמצחק בעיניהם, לאמר יגן עלינו ה' מעסקים כאלה, ענה אחד מהם ואמר אל אביו אם מלבד חלקי בין האחים יהיו המכתבים עודפים על שלי תנה אותם לי, האמנה כי אקוה לה' כי לא יעזבני לבקש לחמי על ידם, עם כל זאת מה מני יהלוך אם יהיו שמורים אצלי כמוסים עמדי, ומי יודע מה ילד יום.

הנמשל אברהם עליו השלום בימי עלומיו היה מתגורר בארצות זרים וה' יתברך עשה עמו נפלאות ונסים בכל עת לתת עיני השגחתו עליו, על דרך ההנהגה הנסית, לתת חנו בעיני כל רואיו ולהצילו מיד כל פגע ומקרה וכנזכר. ובבואו בימים ונתברך בכל לא היה עוד הצורך אליו ישועות הנסיות כי כבר היה בידו ההנהגה הטבעית והיא ברכת בכל, והוא עליו השלום הנחיל אותה ליצחק והוא ליעקב כנזכר לעיל. אולם בעת היה יעקב עליו השלום נחפז לברוח מארצו וממולדתו להיות גולה בארץ נכריה היה מהצורך אליו עוד אותה ההנהגה הראשונה שהיתה באברהם טרם נתברך בכל ויהיה ה' עמו בכל מקום בואו כאשר היה עם אברהם. וזהו ויתן לך את ברכת אברהם כו' לרשתך כו' כלומר נוסף על רשתך ארץ מגורך. וזהו שאמרו במדרש אמר לו בוא ואברכך ברכה של גליות. והבן.

ועוד נוסיף נופך בהענין המדובר ועל פיהו נעמוד גם על מה שזכר הכתוב מלת ולזרעך, מה שלא זכר בברכות הקודמות (כי הבנים כלולים בהאב כהשבטים בהאילן) גם מה שאמרו (במדרש הנזכר) לפי שראה יצחק ברוח הקודש שעתידים בניו להגלות בין אוה"ע אמר לו בוא ואברכך ברכה של גליות שיחזור עליך הקב"ה ויקבץ מבין הגליות, ומה הן הברכות: בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, בשוט לשון תחבא כו'. אשר לכאורה דברי המדרש חסרי מובן כי לפי מה שהחל לדבר מאודות בניו לפי כו' שעתידים בניו להגלות כו' והיה הנכון לומר אחר כך שיחזור על בניך כו'. והענין הוא כי לכאורה יש מקום לשאול מדוע סבב יתברך כזאת על יעקב אבינו שיהיה גולה ונודד ממקומו מפני עשו, אם מכבר מצא חן בעיניו להתגולל עליו ברכות מאושרות כאלה מטל השמים ומשמני הארץ.

אבל הבנת הדבר הוא על דרך מליצת הכתוב דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל (ישעיה ט', ז'). והוא כי נודע ומפורסם מאמרם ז"ל מעשי אבות סימן לבנים. ובמדרש (הנזכר) להודיע שכל הברכות שברך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקב"ה מלמעלה, יצחק אמר ויתן לך האלהים מטל השמים והקב"ה ברכו בטל ומטר שנאמר והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל כו' (מיכה ה', ו'). יצחק אמר לו משמני הארץ והקב"ה ברכו בתבואה שנאמר ונתן מטר זרעך כו' (ישעיה ל', כ"ב). יצחק אמר יעבדוך עמים והקב"ה אמר והיו מלכים אומניך כו' (שם מ"ט, כ"ג) הראה לדעת אשר מעת נתברכו אבותינו עליהם השלום, מאז נצמחו והוכנו גם לנו ולבנינו במה שהכינו הם לבניהם אחריהם וממעשיהם, ומכחם ירשו בניהם, ועל דרך חלקם בחיים כו' והניחו יתרם לעולליהם. וכמו כן כל גלגולי הסבות שקרה לאבותינו הראשונים היה לנס שיקרה דוגמתם לבניהם וה' יתברך עשה כן בחכמתו למען אשר בזכות מעשיהם ובחין תפלתם יעשו ישועות בארץ, והם יעמדו עד דור האחרון (וכבר הארכנו בביאור ענין זה מה שיש בו די (פרשת לך) ידרוש המבקש שמה) על דרך שמצינו במדרש, ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך לך וכבוש את הדרך לפני בניך, והוא כי כל מה שאירע לאברהם עליו השלום בגלותו למצרים ולפלשתים וזולתם והיה ה' עמו הכין בזה ישועה והצלה לדורות עולם וכאשר נתבאר במקומו. וכמו כן יעקב בחיר האבות עליו השלום סיבב עליו יתברך להיותו בורח מפני אחיו שט בארץ כאחד הגולים בארצות הגוים, הבטיחו הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך כו' כי בזאת יעשה עם בניו אות לטובה,¹ וזהו לפי שראה יצחק ברוח הקודש שעתידים בניו להגלות לבין אומות העולם אמר לו בוא ואברכך ברכה של גליות שיחזור עליך הקב"ה ויקבץ מבין הגלות, ומבואר כדברינו לכל המעיין בדברי המדרש.

footnotes: ¹ והקרוב לומר אשר כל ענינינו ותהלוכותינו מאז היינו לגוי עד היום הזה, את הכל פעל יתברך מראש עם אבותינו עליהם השלום ופעולותיהם שונות זו מזו. כי אברהם עליו השלום לפי המדובר אשר בראשיתו היה מתנהג בהנהגה נסיית עד אשר בא בימים ונתברך בכל, היה ענינו על דרך משפט הטבע כן נהג יתברך אותנו ימי היותנו גולים במצרים כי אז היה ה' יתברך מפליא עשות חסד למעלה מהטבע, ואחר כך כשקבלנו התורה ובאנו לארץ ישראל היה עניננו על משפט סדרי הטבעיים ממש כהמתפרנס ממעשי ידיו וכאשר ביארנו. וזאת היא פעולת אברהם עליו השלום כי הוא ממש כהנהגתו יתברך עמו מתחילה על דרך הנהגה נסיית ואחר כך הנהגה טבעיית. אולם יעקב עליו השלום האחרון שבאבות הוא פעל עמנו עוד תועלת רב ועצום יתר מאד ממנהגי אברהם עליו השלום, ממש על דרך האב הרחום על בנו בשגם כבר חלק לו מהונו ורכושו להיות עוסק במשא ומתן לפרנס עצמו עם כל זה בשיקרה אליו הפסד בממונו ויאבד מה שבידו ישוב האב להחזירו אליו להסמיכו על שלחנו כמשפטו מאז. כן ממש הקב"ה גם כי בחסדו הנדיבה חלק לנו מה שממנו נתפרנס על משפט הטבע וכמדובר, אבל מעת אבדנו כל מה שבידנו כל כלי עבודתנו המפיקים מחיתנו הלא השיבנו אליו להתנהג בנו כמראש בההנהגה המיוחדת הנסיית. וזאת עלתה לנו על ידי אחרון האבות יעקב עליו השלום כי גם הוא אחרי היותו מבורך בכל מה שהוא ממנהגי הטבעיים קרהו מה שסבב לו גלות בארץ נכריה ולחדש לו ההנהגה הראשונה המיוחדת למעלה מן הטבע והוא ברכת אברהם וכאשר בארנו. וזאת היא מה שכווננו כי כסדר מנהגו יתברך עם אברהם נהג יתברך אותנו ממצרים עד הביאנו לארץ ישראל (וזהו מה שכתב המדרש לך וכבוש את הדרך לפני בניך) ומארץ ישראל ועד הנה הוא על דרך סדרי ההנהגות עם יעקב עליו השלום. אשר על כן בכל תפלותינו אנו מזכירים לפני ה' יתברך מה שעשה עם יעקב כמו אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב (תהילים מ"ד, ה') יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב (שם כ') וכמוהם רבים והוא לעורר אותה ההנהגה אשר יעקב עליו השלום קדם פנינו והכין עבורנו לעתות כאלה וכנזכר לעיל. והבן בזה:

וזהו שסיים ומה הן הברכות בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע בשוט לשון תחבא כו' כלומר שיהיה הקב"ה עמך וישמרך בכל אשר תלך ויצילך מכל הרעות אשר יפגעוך והשיבך בשלום ובזה ישועתך תעמוד לבניך אחריך.