ויזד יעקב נזיד ויבא עשו וגו' (כ"ה, כ"ט). מדרש: אמר לו מה טיבו של נזיד זה אמר לו שמת אותו זקן, אמר באותו הזקן פגעה מדת הדין, אמר לו הין, אמר אם כן לא מתן שכר ולא תחיית המתים. ורוח הקודש צווחת אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך (ירמיה כ"ב, י') אל תבכו למת זה אברהם בכו בכה להולך זה עשו (פרשה ס"ג, י"א).

ולכאורה דברי המדרש חסרי הביאור, אמנם הם מובנים פשוט עם דבריהם ז"ל בסמוך את מוצא אברהם חי קע"ה שנה ויצחק ק"פ אלא אותן ה' שנים שמנע הקב"ה מחייו מפני שעבר עשו שתי עברות שבא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכו' אמר הקב"ה כבר הבטחתי את אברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים מוטב לו שיפטר בשלום זה הוא שכתוב כי טוב חסדך מחיים (תהלים ס"ג, ד') (פרשה ס"ג, י"ב). הנה מבואר מדבריהם כי עשו הסב קדימת מות אברהם ה' שנים, וזהו אמר עשו אף באותו זקן פגעה מדת הדין מלת פגעה יורה על ענין קדום טרם בא העת, ועל זה השיבה רוח הקודש אל תבכו למת זה אברהם, כלומר לא מסבת עצמו נפטר קודם זמנו אך אתה עשו עם זדון לבך פגעת בו ואתה הסבות עליו קדימת מיתתו וזהו בכו בכה להולך זה עשו.