צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה (ו', ב') מדרש: זהו שאמר הכתוב שנאה תעורר מדנים (משלי י', י"ב) שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להם דיני דינים דאמר ר' שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל הדא הוא דכתיב ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו (יחזקאל כ', ז') והם לא עשו כן אלא וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו כו' (שם) (פרשה ז', א').

וראוי להבין הדבר מי כבש השנאה כל הזמן הארוך הזה, הלא ידענו כי אין משוא פנים לפניו יתברך, גם ראוי להתעורר במה שהוסיף במאמרו מלת איש ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו.

ולבוא אל ביאור הענין נזכיר מה שכתבנו כבר על מאמר (תשא) ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, ובמדרש כי תשא: אמר לו הקב"ה למשה חייבין לי ישראל מה שלוו הימני שנא' כי תשא כמה דתימא כי תשה ברעך, אמור להם שיפרעו לי מה שהם חייבין לי ואשלמה להם שנא' והיה מספר בני ישראל כחול הים כו' (הושע ב', א') (פרשה ע"ט). כלל הדברים כי חשיבות ישראל הוא בב' פנים, א'. חשיבות אישי ישראל בפרט כל אחד בפני עצמו כאשר הוא שלם במעשיו ומדותיו ככל חקות התורה. וגם כי כל ישראל הם מחוברין והם כנפש אחת כמאמר: תני חזקיה שה פזורה ישראל (ירמיה נ', י"ז) למה נמשלו לשה מה שה הזה לוקה על ראשו או באחת מאבריו וכל אבריו מרגישים כך הם ישראל כו' (ויקרא רבה פרשה ד', ו') עכ"ז מה נאוו עוד פרטי המחברת הזאת הם פרטי האישים ומנהלי הכלל אבירי הרועים המלך והשרים והסנהדרין והשופטים הכהנים והלווים.

וכן הראוי שיהיו ישראל מפוארים מב' צדדים היינו שיהיו הפרטים אנשים צדיקים תמימים וישרים ועליהם יופיע עוד הוד והדר הראשים מנהלי הכלל ויתקיים בהם מאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט', ו'). ולפי הנראה היו ישראל בצאתם ממצרים משובחים רק על דרך כלל כי היו להם רועים נאמנים משה ואהרן, והזקנים, וי"ב ראשי המטות, שרי אלפים שרי מאות כו', והיה הבנין בנוי כמו רמים כמאמר קורות בתינו ארזים כו' (שיר השירים א', י"ז) ובמאמר ודגלו עלי אהבה (שם ב', ד') כי עשה יתברך מכל ישראל בית נאמן וקרא להם בשם בית ישראל וכמאמר למען הקים אותך היום לו לעם (דברים כ"ט, י"ב). אבל הפרט הלא היה הרבה פסולת הערב רב ודומיהם, אשר נאמר עליהם ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' (יחזקאל ט"ז, ו'). אבל המעלה הזאת עוד לא השלימה אותם להגיעם אל מעלת מנהלי העדה ראשי כלל העם ולכן בהביט על כלל האומה כמו שמביטים על בנין מורכב ומחובר לעולם יעלו חן לפניו יתברך וההרכבה הזאת והבנין הזה ישבית מעלינו כל שטן ופגע. לא כן בעת המספר כאשר הם נמנים אחד אחד אז יהרסו את הכלל למשפחות ולבתים ולגברים ויתראה כל אחד בעת ההיא בפני עצמו ולכן יש לחוש בעת ההיא מפגיעת המשטינים, וצוה יתברך ואמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו כו' ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם כי אז כאשר יהיה נמנים לא המה הם הנמנים רק המצות יעלו במנין כי ימנו רק השקלים שנתנו ישראל לנדבה ובזאת הקדים להם יתברך הרפואה קודם למכה כי כאשר יתנו איש כופר נפשו יהיה להם רפואת תעלה להשלים מה שיפעול להם המספר אבל ישובו יעמדו על מעלתם שהיה להם בהיותם כלולים בכלל הבנין.

וזהו מאמר המדרש אמר לו הקב"ה למשה חייבין לי ישראל פי' היחידים, אמור להם שיפרעו לי מה שהם חייבים לי ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים כו'¹ כי הנה לעת כזאת אשר אנשי ההמון בלתי שלמים המנין מקטין אותנו וממעיט חשיבותנו שע"כ נתחייבנו בכסף כפורים לכפר על נפשותינו. אמנם לעתיד כבר מובטחים אנחנו שיהיה חשיבות כל יחיד בפני עצמו הרבה יותר על חשיבותו עתה בין הכלל כמאמר הקטן יהיה לאלף כו' (ישעיה ס', כ"ב) וא"כ בזמן ההוא יהיה המספר סבה עצומה להגביה ערכנו ולהרים קרננו למעלה ראש (כמאמר ירמיה ל"ג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה כי כל אחד בפני עצמו יתראה בהודו והדרו. וזהו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, שהיה המספר מזיק להם, במקום הזה ובדרך הזה עצמו יאמר להם בעתיד בני אל חי:

footnotes: ¹ וזהו מאמר המדרש אמר לו הקב"ה למשה חייבין... ויותר נראה להמתיק מאמר זה על דרך משל לשנים שהיו נושאים ונותנים ביניהם, ראובן נתן סחורה לשמעון לאחדים מה שהגיע לידו ראשון ראשון, ושמעון החנוני נתן לראובן מעות ג"כ על יד על יד עד לחשבון, והיה להם יום קבוע להתאסף ולעשות חשבון על הסחורות ועל המעות, ויהי ביום החשבון הראשון עלה סכום הסחורה כמה פעמים יותר על המעות שקבל מיד החנוני, והחנוני היה אומר להשאיר הדבר תלוי כי אולי לפעמים ירבה סכום המעות על סכום הסחורה ותיפוק דא בדא, והסוחר לא רצה ויאמר אל החנוני לא כן אחי ביום החשבון הזה מהצורך אליך לשלם לי מה שאתה חייב לי על הסחורות ותן לי מעות כנגד הסחורות, ואם פעם יזדמן שיהיה סכום המעות עודף על סכום הסחורות אשלם ואחזיר לך. הנמשל בהיותנו במדבר היה הכלל יותר חשוב מן הפרט אמר הקב"ה למשה דואג אני על פרטי אישיהם בעת יעשו חשבון על כיחידים לפרטם, ולבל יאמר משה שיהיה הדבר תלוי אולי לזמן יהיה בהיפך (עי' בפנים) ותיפוק דא בדא, ולזה אמר הקב"ה לא כן כ"א אמור שיפרעו מה שהם חייבין לי ואם יזדמן שיהיה עת שיהיה הפרט חשוב מן הכלל אז אשלם להם ויהיה ריוח והצלה, ואימתי עלתה להם כך לזה אמר והיה מספר בני ישראל כחול הים ועלתה להם זכות היחידים. וזהו - והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם לבטל מהם חשיבות הכלל ישארו יחידים אשר יאמר להם בני אל חי, והענין נחמד:

ואם נשים עין ולב על מעמד אומתנו בימי חורבן ירושלים הלא מצאנו ראינו הדבר בהיפך, כל הקללות והתוכחות היו על הכלל כמאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל כו' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו כו' (מיכה ג', ט'-י"א) עוד אמר שמעו הרים את ריב ה' והאתנים מוסדי ארץ כו' (שם ו', ב') ונאמר הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי כו' (ירמיה כ"ג, א'). ולכן לא שלט החורבן רק על קשר הכולל אותם כמאמר כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כו' שר חמשים ונשוא פנים כו' (ישעיה ג', א') וגם התחלת החורבן היה בשריפת בית המקדש וחיל כשדים רדפו אחר המלך ויתפשו את המלך כו' ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו כו' (מלכים ב' כ"ה, ו'-ז') ובהגיעו אל הפרט אמר ומדלת הארץ השאיר רב טבחים כו'. ממש כמאמר כרובם כן חטאו לי לכן כבודם בקלון אמיר (הושע ד', ז') כי המידת הדין שלט רק בהדברים השייכים אל הכלל ואל כבוד הראשים.

וזאת העצה היעוצה מאתו יתברך בראיתו פרטי אישיהם יש מהם חשובים גדולים וראשיהם ומנהליהם כוללים אותם בקשר רע לכלימה וחרפה קיים בהם מאמר שפטו נא ביני ובין כרמי כו' עד הסר משוכתו והיה לבער כו' (ישעיה ה', ג') כלומר אפרידם מהיות עוד עם כללי רק אעשה אותם יחידים ואז יהיה בהם מי שיהיה לו חשיבות כמאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד כו' (הושע ב', א'), והמסובב מזה יהיה - אשר במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם ויתבטל מהם חשיבות עם כללי וישארו יחידים יאמר להם בני אל חי:

ומעתה הנה זאת היתה הסבה אל דורות הראשונים אשר קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לאביהם שבשמים מיום שיצאו ישראל ממצרים עד שנה שנתעוררה עליהם בימי יחזקאל כי אז היה החסרון רק בפרטים וביחידים. וזהו שהביאו ז"ל הדא הוא דכתיב ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, להורות כי הזהיר רק את הפרט, וע"כ גם כי היה חסרון גדול אצל פרטי האישים עכ"ז לא נתעוררה עליהם השנאה והיתה כבושה, בעבור היות כל הפרטים כלולים בהכלל, והכלל היה נראה יפה ומהודר, ממש כמו בנין העומד בשלמות הרכבתו גם כי יהיה בהביט אל פרטי חלקי הבנין יהיה בהרכבתו עצים הבלתי שלמים כ"כ, עכ"ז אין לגנות את הבנין כי בהיותו מחובר ומורכב עץ החזק יחזק הרפה, וכאמרם ז"ל (במדבר רבה ג') אלהים מושיב יחידים ביתה (תהילים ס"ח, ז') ישראל היו יחידים ועשה אותם בית. אמנם בימי יחזקאל כאשר נתהפך הענין ונפסד הכלל אז נהרס הבנין בעוה"ר עד יחננו אלהים ויראנו בבנינו וישמחנו בתיקונו: