זה קרבן אהרן ובניו (ו, י"ג). מדרש: כי אלהים שופט וה ישפיל וזה ירים (תהילים ע"ה, ח') מדבר באהרן בלשון זה הושפל שנאמר ויצא העגל הזה, ובלשון זה הוגבה שנאמר זה קרבן אהרן ובניו (פרשה ח', א').

והמאמר אומר הבינני!

ולבוא אל באורו נקדים מאמרם ז"ל והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ר' חנינא בר אבא פתח עלה ממתים ידך ה' ממתים מחלד (תהילים י"ז, י"ד) מה גבורים הם אלו שנטלו חלקם מתחת ידך ה' ואיזה זה שבטו של לוי חלקם בחיים אלו קדשי מקדש, וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול, ישבעו בנים כל זכר בבני אהרן יאכלנה והניחו יתרם לעולליהם והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אהרן זוכה לבנים בין כשרים בין פסולים שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ד', ה') (ויקרא רבה פרשה ג', ו'). הנראה בכוונת המאמר כי בא להשמיענו ענין גדול להוציא מדעתנו אשר אנחנו חושבים כי הכהן אשר יהיה בכל דור חשוב הוא במעלתו כמו אהרן בדורו וחשיבותו ע"י עצמו, כי א"כ יקשה מאד הלא אמרו חז"ל (שם בסמוך) ואתנה לו מורא וייראני, הקב"ה נתן לו בריתו החיים והשלום בשכר שקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיעה וממנו זכו הבנים, ומה יפה כח אהרן יותר מכל כהן אשר בדור שעובד כל ימי חייו ולא יותר. אמנם כבר כתבנו (סוף פ' תצוה) בבאור מאמר חז"ל (שמות רבה ל"ח) לעולם ה' דברך נצב בשמים אל תאמר בשמים אלא כשמים כו' אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנא' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. וביארנו שם כי כונת המאמר להוציא ההוראה הפשוטה אשר מלת עולם תסוב על החלוקה הב' היינו על מאמר ולזרעו ולא על מאמר לו הקדום, וא"כ אין קיום הבטחת הנצחיית רק בזרע אהרן מדור דור לא באהרן עצמו, לכן פירשו ז"ל ענין המאמר כאלו נאמר והיתה לעולם לו ולזרעו כלומר אף שלו קיים לעולם.

והוא ע"ד שאמרו במדרש (ריש אסתר) משה ראש לנביאים אהרן ראש לכהנים. אשר משפט ראשית האמת הוא על דבר שהוא ראש והתחלה סבית אל המסובב ממנו שורש ויסוד אל אשר ממנו צומח, כמו אב שהוא מתואר ראשון מצד בנו הבא מכחו, וכן הזרע הוא ראשון לצמחים העולים על ידו, ועל דרך זה ממש היה משה רבינו ע"ה ראש לנביאים ואהרן ראש לכהנים, היינו כי המה היו כנחל נובע להשפיע להשואפים למוץ משד מבועם, ונבואת מרע"ה היתה כוללת מה שהתנבאו כל הנביאים ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כי הוא היה אביהם כמאמרם ז"ל פני משה כפני חמה (ב"ב ע"ה) כי אור הלבנה והכוכבים נמשך להם ע"י השפעת אור השמש, כן היה משה בענין הנבואה עם כל שאר הנביאים, וכן עבודת הכהנים כלם היו נזכרים ונעשים בקדושתו של אהרן ובכח זכותו שהאציל עליהם.

וזהו מאמר המדרש וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם הדא הוא דכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים אל תאמר בשמים אלא כשמים אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם כלומר גם קדושת אהרן עצמו עומדת במרום לעולם, ובזה יחדיו יהיו תואמים הדרש עם הפשט אל תאמר בשמים אלא כשמים ר"ל קיים לעולם כשמים ואיהא הוא קיים בשמים.

כלל הדברים כי כל כח הקרבנות אשר הקריבו הכהנים בזמניהם בדורותיהם כלם היו מכח הקרבנות שהקריב אהרן מהעולות שהקריב אהרן נתעלו כל העולות וכן הזולת מהקרבנות, וכמו שהכהן בדורו עומד ועוסק במעשה הקרבן כן אהרן בהיותו צפון למעלה הוא עומד ומשרת ולא חסר ממלאכתו כל מאומה, וכמו שהכהן למטה נוטל חלק מגופו של קרבן כן אהרן נוטל חלק מהצפון והנעלם, וזה שאמרו ממתים ידך ה' ר"ל גם כי מתו לא מתו אלא מן העוה"ז וזהו ממתים מחלד כי העוה"ז מתואר חלד, אבל חלקם בחיים הכל כמו שהיה, וצפונך תמלא בטנם והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו. הורו בזה כי ההוראה הפשוטה שיאכל אהרן או בניו כי בדור שאחריו לא יקח חלק עוד לכן ביארו ז"ל כי באמת כן הוא והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו. כי גם אהרן יקח חלק הצפון והנעלם כי בכל דור אהרן עומד ומשרת והוא הזוכה ומזכה את בניו משלו, לא שהם זוכים בעצמם בשכר עבודתם, והעד נאמן ע"ז כהן בעל מום שאינו מקריב ועכ"ז הוא נוטל חלקו בע"כ כי כלם באים ונוטלין רק בזכות אהרן וזהו שאמרו בהשלמת הדברים אהרן זוכה לבנים בין כשרים בין פסולים א"כ ההכרח לומר כי באים ונוטלין רק בזכות אהרן:

ומעתה הנה זה עצמו הוראת מאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' לאמר כי מה שהקריב אהרן יתמיכו עליו כל הקרבנות וכל אשר יקריבו לה' מהיום והלאה הכל הוא קרבן אהרן ובניו ועל שמם נקראים כלם. ובא המדרש לבאר לנו טעם הדבר, ולהביננו במה הגדיל זכותו לעד לעולם, ע"ז ביארו הה"ד כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים כו'. והוא כי כבר מבואר (שמות רבה ל"ז מ"א) כי הם בקשו לבנות מזבח עם אהרן ולא הניח להם, אמר להם הניחו לי ואני בונה אותו בעצמי שאין כבודו של מזבח שיבנה אותו אחר, ואהרן נתכוון כדי לאחר הדבר אמר עד שאני בונהו בעצמי משה ירד, אמר הקב"ה אהרן יודע אני איך היתה כוונתך, חייך איני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אותך. ומאין זכה לכל הכבוד הזה כי לכאורה די לו שלא יענש על המעשה, אבל לדעתי היה זה לאהרן כדי להשבית ממנו כל נגע וקלון וחרפה אשר לפי הנראה מסר עצמו לידי חשד כי לעיני הרואים יש מקום לחשוד אותו כמאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שמואל א' ט"ז, ז') וא"כ מי הוא אשר ידין אותו לכף זכות. לכן נדיב נדיבות יעץ לעשות לאהרן ע"ד שאמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"ז) שעל כן נעשה שור ראש לכל הקרבנות למען נדע שלא היה ממש בדבר, כ"א היה נעשה בו תועבה אין קטיגור נעשה סניגור, כן ראה יתברך כי טוב ג"כ לזכות את אהרן לכל הכבוד הגדול הזה להודיענו כי הבוחן כליות ולב ראה את לבבו נאמן ועולה לא נמצא בו ח"ו. ומלבד כל זה עכ"פ מהראוי שכפי כח העגל יהיה לעומת זה כחו של אהרן וזכותו בקרבנות, וענין העגל כבר ידענו כי חטאו קיים בכל דור כמאמר וביום פקדי כו' ובמדרש (שמות רבה מ"ג) אין לך כל דור ודור שאינו נוטל אוקיה אחת מעון העגל. וא"כ גם חשד אהרן יהיה לעולם כאשר יורה רמז מאמר ויצא העגל הזה כמורה באצבע עליו, לזה אמרו בלשון זה הושפל שנאמר ויצא העגל הזה, ובלשון זה הוגבה שנאמר זה קרבן אהרן. רומז ג"כ כי הוא עומד קיים בתמידות וכחו ג"כ לעד לעולם: